גם העזתים לא גרו רצוף בעזה.
א). קח שתי דוגמאות קיצוניות: הישוב הפלסטיני בעזה והישוב היהודי בחברון. הפלסטינאים גרים בעזה אלפי שנים ברציפות - להוציא שלושה חורי זמן זעירים: משנת 506 לספירה ועד 550 לספירה, משנת 969 לספירה ועד שנת 1022 לספירה, ומשנת 1090 לספירה עד 1189 לספירה. גם היהודים גרים בחברון אלפי שנים ברציפות - להוציא שני חורי זמן זעירים: משנת 324 לספירה עד שנת 376 לספירה, ומשנת 1948 לספירה ועד שנת 1968 לספירה. נו, אז מה? האם בגלל חורי הזמן הזעירים האלה - תוציא עכשיו את הפלסטינאים מעזה, או את היהודים מחברון? ב). כתבת כי תושבי כפר דרום "ברחו". בנקודה זו טעית ידידי: הם לא ברחו - אלא בוצע בהם פוגרום: חלקם נרצחו וחלקם גורשו (לא ברחו) - אך שבו לבתיהם שלהם אחרי 67. ההצעה שלך לגרש מחדש את שרידי הניצולים ולישב בבתיהם את יורשי הפוגרומיסטים - ראויה לכותרת: "הרצחו וגם ירשו?". ג). כתבת כי "כמו שלא הגיוני להחזיר מישהו לבית שגרים בו כיום בחיפה - ככה ברגע שברחו ב-48 לא הגיוני להחזיר". בנקודה זו טעית ידידי: במקרה של בתי חיפה מדובר אכן בניסיון של השמאל הקיצוני "להחזיר" את הערבים (וגם אני אישית תומך בהחזרתם), אבל במקרה של גוש קטיף לא מדובר על ניסיון "להחזיר". אף יהודי לא רוצה לחזור לשום מקום כי הוא כבר חזר. מסקנה: לא מדובר פה על ניסיון (של הימין) "להחזיר" את יהודי גוש קטיף - אלא על ניסיון (של השמאל יחד עם חצי מהליכוד) "לגרש" (השמאל הנאור יאמר בטח: "לפנות"). אל תבלבל בין "לגרש" לבין "להחזיר" - שכן אלו שני דברים הפוכים. . ד). כתבת כי "עדין הם נחשבים שטחים כבושים". בנקודה זו טעית ידידי, שכן: 1. ניתן לכל היותר לדבר על "עם" כבוש, שכן השטח עצמו אינו כבוש. ואכן, השטח של (למשל) הישוב איתמר - מעולם לא היה שטח כבוש אלא היה שטח הפקר במשך אלפי שנים, עד שירדן השתלטה עליו במלחמת 48, ושוב ויתרה עליו במוצהר כמה עשרות שנים אחרי ששטח זה נפל לידי ישראל תוך כדי תקיפת ירדן את ישראל במלחמת 67. 2. מבחינה דעת העולם - אין הסכמה בין המשפטנים: משפטני השמאל הישראלי (הפרו-פלסטיני) סבורים כי זהו שטח כבוש; מאידך, לדעת הנשיא לשעבר של בית הדין הבינלאומי בהאג - אלו אינם "שטחים כבושים". 3. זה לגבי המחלוקת בעולם; אך בישראל כבר פסק בג"ץ כי אמנת ג'נבה (המגדירה את החוק הבינלאומי בשטחים כבושים) אינה חלה ביהודה ושומרון. פרטים על כך תוכל לברר אצל משפטנים ישראלים רבים (כגון פרופ' אליאב שוחטמן ופרופ' טליה איינהורן), שכתבו על כך עשרות מאמרים. 4. מבחינה מוסרית - זהו שטח שרובו היה שטח הפקר שלא היה שייך לאיש במשך 2400 שנים - לפני שהבעלים הישראליים שלו הוגלו ממנו ע"י מלכי אשור ובבל ועד שנפל שוב בידי הישראלים במסגרת תקיפת ירדן את ישראל ב-67. שאר השטחים שמהם הוגלו הישראלים לפני 2400 - ואשר אליהם פלשו פלסטינאים בזמן שהישראלים שהו אלפי שנים בגולה - נקנו מאותם פולשים פלסטינאים בכסף מלא ע"י יהודים במאה ה-20 (בראש פינה, בגליל, ביהודה ובשומרון). ה). כתבת: "לגבי גירוש, אם ערבי יבנה בית לא חוקי בגליל, והמשטרה תבוא ותהרוס לו את הבית, האם זה גירוש?" ובכן, ראשית - גירוש הוא (לפי המילון): פינוי כפוי. מכאן שגם אם הפינוי הכפוי מתבצע ע"י הרשויות כלפי דייריו של בית לא חוקי - זהו עדין פינוי כפוי (אך מוצדק), ולכן הפינוי הכפוי הזה נותר עדין בשמו: "גירוש" (אמנם זה יהיה גירוש מוצדק, אבל גירוש). שנית, וזה העיקר: בלבלת כאן בין בנייה לא חוקית לבין הבתים בגוש קטיף - שכולם חוקיים: חלקם נבנו לפני קום המדינה (כגון בכפר דרום) וחלקם נבנו אחרי קום המדינה באישורם של כל המערכות המשפטיות. ואפילו לדעת אותו חלק פרו-פלסטיני - מקרב המשפטנים - הסבור כי אלו "שטחים כבושים", עדין הם לא יכולים לנמק משפטית מדוע על המדינה לבצע פינוי כפוי (בלשוני: "גירוש") מתוך שטחים אלו: ואכן, על פי החוק הבינלאומי אין סמכות לממשלה לנהוג מדיניות גזענית בשטח הכבוש: דהיינו לגרש את כהן ממזרח ירושלים כי הוא יהודי אבל להשאיר את מוצטפה במזרח ירושלים כי הוא ערבי. אמנם, גם אסור לממשלה להעביר אוכלוסיה לשטח שכבשה, אך ישנו ספק משפטי גדול האם החוק הבינלאומי אוסר זאת אם אין מדובר בהעברה בכפייה מצד הממשלה אלא רק בעידוד גרידא מצד הממשלה, ובטוח שהחוק הבינלאומי אינו אוסר זאת אם אין מדובר בעידוד של הממשלה (להתישב בשטח הכבוש) - אלא רק ביוזמה של אנשים פרטיים אשר מיוזמתם שלהם (ולא של הממשלה) קנו קרקעות (נניח בשכונת ראס-אל-עמוד או בסילואן) מסוחרים ערבים בהסכמה. ובכלל, בענין של שטחים כבושים - החוק הבינלאומי דן רק באיסורים: למשל: אסור למדינה להעביר אוכלוסיה לשטח שכבשה. אך החוק הבינלאומי אינו מטיל על הממשלה חובה לפנות אנשים אשר כבר התישבו בשטח הזה (או שנולדו שם, או ששבו לבית שממנו גורשו לפני קום המדינה). באי, ידידי.