שאלה לטל בן שחר

niron

New member
שאלה לטל בן שחר

היי טל,תוכל לפרט קצת יותר על שיטה\שיטות\סגנון בו אתה מתאמן ובנוסף איפה אפשר לראות אימון.
 
ל-niron...

בעמוד 4 של הפורום (העמוד הקודם) יש סדרה של תשובות מפורטות ביחס לכך, בשרשור של ההודעה "מה זה" של גיא. לגבי ראיית שיעור, צריך לתאם מראש. אם אתה רוצה אני אתן לך את הטלפון שלי, או אשלח לך אותו לאי-מייל שלך. השיעורים מאוד שונים זה מזה. אין להם אפילו פורמט אחיד. יש כל כך הרבה חומר ללמוד וכל כך הרבה פרמטרים לא צפויים בהתקדמות של כל תלמיד/ה ותלמיד/ה, עד שלא ניתן לצפות מראש כיצד יזרמו השיעורים בתקופה מסויימת. הדבר היחידי שמנחה אותי בשיעורים הוא התוצאה המבוקשת. ולכל מורה יש את הדרכים המאוד-מאוד אישיות שלו כדי ללמד. לדוגמא, אין שום דמיון ולו קלוש שבקלושים בין השיעורים שאני מעביר, לשיעורים שהמורה שלי יצחק מעביר, לשיעורים שהמורה שלו חורחה מעביר וכן הלאה... שלך, בן
 

aiki-freak

New member
עוד לא הצלחתי להבין..

באיזו שיטה בדיוק אתה מתאמן???? הרי אתה בעצמך טורח להסביר ש"קונג פו" הוא שם כללי שכולל בתוכו הרבה שיטות ואסכולות שהתפתחו במשך מאות שנים. הרי אין דבר כזה "טכניקות קונג-פו" כלליות...יש שיטות מובנות בעלות הגיון פנימי ואסטרטגיה ספציפית. גם בצד הרפואי לא ירדתי עדיין לסוף דעתך... האם אתה מתעסק בדיקור? צ´י קונג? שיאצו? טווי נא? אקיופרסורה? מה? אתה הרי אומר שאתה מלמד בין היתר לחימה? מהיכן שאובה האסטרטגיה והטכניקה של דרך הלימוד שלך? הונג-גאר? שאולין-צ´ואן? טאי צ´י? אנא פרט... האם זו שיטה פנימית? חיצונית? שילוב? אולי ציינת זאת בעבר ופספסתי...אבל אודה לך אם תחזור על כך שוב. ישנם היום הרי שרלטנים לרוב שמלמדים שיטות מופרכות ומומצאות ומפזרים ערפל בקשר למורים או לשיטה שלמדו ותוך כדי כך מחרטטים פילוסופיה בגרוש שאין לה כל בסיס מעשי או השלכה לחיי היום יום. אינני טוען חלילה שאתה אחד מהם, אבל הייתי שמח לקבל הכוונה למקורות המידע שלך...ואשמח אם תוכל להפנות אותי ברשת למקורות מידע על שיטתך. בברכה...
 
טוב, ברור,

אבל בעמוד הקודם (4) כתבתי על כך תשובות די מפורטות וזה נראה לי נורא מתיש לכתוב את זה עוד פעם, אחרי שטרחתי לנסח. הידע של האנושות בנושא אמנות הלחימה הפיסית מאורגן בשתי דרכים עיקריות: 1. שיטות לחימה (אומנויות לחימה); 2. אמנות הלחימה. אף שיטת ארגון איננה טובה יותר מהשניה. *** בשיטה הראשונה יש רמה גבוהה מאוד של התמחות והשתפרות. שיטה זו תורמת יותר לידע של האנושות בנושא הלחימה. *** בשיטה השניה יש רמה גבוהה מאוד של פתיחות. שיטה זו תורמת יותר לידע ולמיומנות של האדם הבודד בנושא הלחימה. בתשובתי "תשובה מלאה" לשאלה "מה זה" של גיא1, בעמוד הקודם (4), יש הסבר מפורט יותר בנוגע להבדל שבין שיטות לחימה לבין אמנות הלחימה. אני לא לומד/מלמד שיטת לחימה. כאשר מישהו בשם משה, לדוגמא, שואל אותי: "באיזה סגנון לחימה אתה מלמד?" אני משיב לו: "בסגנון משה". איך אני יכול לדעת איזה סגנון יפתח אדם אחר? איך אני יכול ללמד מישהו להילחם בסגנון שמישהו אחר פיתח? כמובן שזה אפשרי וזה עובד (עושים את זה בכל העולם), אבל לשם כך יש מומחים מיוחדים, שיודעים איך להקנות לתלמיד/ה סגנון מסויים. לי אין כל מושג כיצד עושים זאת. זה גדול עליי. אין זהו תחום המומחיות שלי. אני יודע איך להפוך תלמיד/ה לאמן/נית קונג-פו, אבל אין לזה, כאמור, ש ו ם קשר לאמנות הלחימה; ובנוסף לכך אני יודע גם איך להפוך תלמיד/ה קונג-פו לאמן/נית לחימה - אבל זה סגנון לחימה שהוא/היא מפתחים. אמני הקונג-פו בשושלת שלי כן פיתחו גם יכולות לחימה באיזה שהוא שלב, אבל זוהי אפליקציה שמכונה "אמנות הלחימה" והיא מאורגנת כמעין "מדע" של מיומנויות לחימה ולא כ"שיטה" מסויימת של לחימה. הם פיתחו יכולות לחימה (ולא שיטות לחימה). בעצם, הם פיתחו גם שיטות לחימה, אבל בהעברה לדורות הבאים מה שהיה חשוב להם להעביר היה את יכולות הלחימה ולא את שיטות הלחימה. שיטות הלחימה שלהם אינן יכולות להעניק יכולות לחימה; אבל כדי להעביר את יכולות הלחימה, הם טרחו גם להעביר את שיטות הלחימה, בתור נקודות ייחוס וסיוע בפיתוח יכולות הלחימה. יש הבדל עצום בין "שיטה" לבין "מיומנות", למרות שיכול להיות ביניהן קשר הדוק. בתשובתי "תשובה לדוד" לשאלה "לבן טל-שחר, שאלה" ובתשובת ההמשך שלה (הכל בעמוד הקודם [4]), יש הסבר מפורט בנוגע לידע שלי (ולא ל"שיטה" שלי). אני לא מלמד שיטה, כאמור. אינטרנט? ניסיתי פעם בעזרת ידיד לחפש באינטרנט מידע. השושלת שלי פיתחה שיטת לחימה מורכבת מאוד בשם "לאו חו" (נמר זקן וחכם), עליה לא שמעתי בשום מקום אחר מלבד מאשר בשושלת שלנו. זה נראה היה לי כדרך טובה להשיג מידע. אבל לא מצאתי באינטרנט שום דבר על זה. "לאו חו" היא שיטת לחימה מאוד גמישה ומורכבת, שמשמשת כבסיס בלימודי הלחימה בשושלת שלי. היא מאוד פתוחה ומאוד סובלנית ולכן היא אידיאלית לצורך יצירת הבסיס של "הקוד הפתוח" שאותו ניתן בקלות להרחיב ולשכלל. אבל "לאו חו" היא לא סגנון לחימה. לוחם "לאו חו" לא ניתן לזיהוי: "אה, הוא נלחם בעזרת לאו חו". שני לוחמי "לאו חו" נלחמים בצורה שונה לחלוטין זה מזה. "לאו חו" היא כן שיטה, אבל זוהי יותר שיטת לימוד והתפתחות באמנות הלחימה. אפשר לראות ב"לאו חו" הרבה "התחלות" של אומנויות לחימה אחרות, שב"לאו חו" עדיין אינן מפותחות כמו באותן אומנויות. בתשובתי לאבשלו ("וואו, קראת בקפדנות"), בעמוד הנוכחי, פירטתי עוד קצת על שיטות הלחימה הקיימות בשושלת שלי. מקווה שעזרתי ונתתי מידע ולא סיבכתי אותך... באהבה, בן
 

mapopo

New member
שמעתם על המושג העתק/הדבק?

בוא אני אפתור לכם את הבעיה תלך לעמוד 4 ותעשה העתק על המלל, תלך לכאן תפתח הודעה ותעשה הדבק.. ואוווופפפההה יש לנו מה שכתבת בעמוד 4 ואפילו מבלי שתתאמץ... נכון שמחשבים זה דבר מדהים???? MAPOPO
 

aiki-freak

New member
../images/Emo31.gif ../images/Emo31.gif ../images/Emo31.gif

משהו פה מריח לא טוב.... האם לפחות תוכל למסור את שמות המורים שלך והיכן הם מלמדים???? למה כל הערפל??? אני מבין שאתה מאלה שממצאים לעצמם אומנות לחימה פרטית
 
המורה שלי הוא יצחק מזרחי.

והוא מלמד בבית-הספר הישראלי לקונג-פו בגבעתיים. אני מניח ש"הריח" שאתה מריח נובע מחוסר-היכולת שלך לבדוק, בצורה אמינה, עם מי אתה מדבר ומה הידע שלו. אם הייתי מלמד תחום שאתה מכיר, היית יכול להבין זאת, אבל מאחר שאינך מכיר את התחום הזה ואתה חושש משרלטנים, אתה פוחד מהטעיה. זה אותו פחד שיש לי, למשל, כאשר אני הולך לבעל-מקצוע שאינני מבין דבר בתחום שלו ואני יודע שהוא יכול לעבוד עלי ואז הדרך היחידה שלי לנסות לדעת איכשהו אם הוא אמין או לא היא לפי רשימת מאפיינים. אני הקפצתי לך את רשימת המאפיינים ה"אדומים", אני מניח. הנטיה שלי עכשיו היא למשוך בכתפיים ולהגיד "מה אני אעשה, שיחשוב מה שהוא רוצה", אבל זה לא נכון- זוהי גם אחריות שלי להסביר את עצמי כמיטב יכולתי. ואם נפגעתי ולקחתי את זה אישית, אתה לא אשם בכך. אז בוא נראה מה אני יכול לעשות כדי לתקן את הרושם... *** את שם המורה שלי ואיפה הוא מלמד כבר מסרתי לך; *** למדתי אצלו במשך 17 שנים "קונג-פו", אבל אתה חייב לנסות להבין שני דברים שמשום מה נראה לי שמקוממים אותך, או לא מסתדרים לך בראש: 1. פירוש המונח "קונג-פו" הינו "התפתחות אישית" או משהו בדומה לכך. זהו אמנם פורום של אמנויות לחימה, אבל קונג-פו זה לא (ובאנגלית: NO) אמנות לחימה. זה לא בעיטות, זה לא אגרופים, זה לא לחימה. זה כן כינוי גם לשיטות לחימה מסויימות, אבל אף אחת מהן לא נקראת קונג-פו, אלא מכונה גם קונג-פו (אתה מצליח להבין את ההבדל?). לדוגמא, שיטת הלחימה שאו לין צ´ואן (שהיא גם שם גג למאות שיטות לחימה שונות, אבל לא חשוב) היא שיטת לחימה והיא מכונה גם "קונג-פו", אבל אין שיטת לחימה שהשם שלה הוא "קונג-פו". המורה שלי לימד אותי קונג-פו, במשמעות המקורית: איך למדוט, איך לפתח יכולות, איך להעצים את הבריאות וכולי. מאחר ומדובר במסורת של דורות רבים, אמני קונג-פו רבים ניצלו את יכולותיהן ופתחו יכולות ומיומנויות שונות, שחלק מהן הועבר גם אלי, כגון: יכולת לחימה פיסית. יכולת זו היתה יכולה להיות מעוצבת כשיטת-לחימה מסויימת ואז היית מבין את זה יותר, כי אתה מכיר את הקונספט של "שיטות לחימה", אבל אתה מוכרח להבין שיש עוד קונספט והוא של "אמנות לחימה". 2. יותר מ-10 שנים מחיי הקדשתי כדי ללמוד רק את החלק של אמנות הלחימה הפיסית (ומדובר באלפי שעות אימון), אז אולי אינני מומחה גדול אבל אני מבטיח לך שלא הרכבתי לעצמי איזה בן-כלאיים מאולתר מכל מיני שיטות או משהו כזה. זה שאינך מכיר את הנושא הזה של "אמנות הלחימה", זה לא אומר שהוא לא קיים, נכון? נסה להבין שלא למדתי אצל המורה שלי שיטת לחימה מסויימת (ערכת לחימה קוהרנטית), כי זוהי לא הדרך היחידה ללמוד להילחם ברמה גבוהה. אתה יכול להתווכח אם עדיף ללמוד שיטת לחימה או את אמנות הלחימה וזה יהיה ויכוח לגיטימי, אבל זה לא אומר שמי שלומד ומלמד את אמנות הלחימה והקדיש לכך X שנים מחייו, הוא שרלטן. שרלטנים יש בכל מקום ובכל תחום! יכול להיות שמישהו יגיד לך שהוא מלמד קראטה בסגנון ספציפי והוא שרלטן ויכול להיות שמישהו יגיד לך שהוא מלמד שילוב עתיק של אמנויות לחימה מאטלנטיס האבודה והוא לא שרלטן. כמו שאתה מרגיש, אני כן קצת נפגעתי ואני מתנצל אם השלכתי עליך חזרה את הכעס שלי. מוזר שאני מניח לזה לגעת בי כל כך, אבל אני חושב שמה שמרגיז אותי זה יותר ההתקבעות של אנשים (לא שלך, דווקא) וזה קשור לעניינים לא פתורים אצלי, ללא ספק, אז אל תיקח את זה אישית. שלך, בן
 
תגובה

ראשית, גם לי יש "אלרגיה" לאנשים שקשה להבין מאיפה מקור המידע שלהם, או, בעצם, מה בדיוק הם יודעים ועושים... ושנית, מקריאת הדיון שלך עם גיא1 (שהוא שהפנה אותי לפורום הזה, ושאם הוא יואיל לכתוב כאן יותר אז _מ_א_ו_ד_ שווה לקרוא ולנסות להבין מה הוא רוצה לומר, גם אם לפעמים קשה לו להסביר את עצמו), השתכנעתי שאכן יש לך ידע והבנה בתחום המשולב של אמנויות לחימה וריפוי. אני מסכים אתך לגבי ההגדרה המורחבת (מאוד) שלך ל"קונג-פו", אבל נראה לי שיהיו לך חיים יותר קלים אם תנסה לא לתקן את _כ_ל_ הטעויות של _כ_ל_ האנשים בתחום...
גם אני יודע ש"צ´י" זה הרבה יותר (והרבה פחות) מ"אנרגיה", אבל כשאני מדבר עם אנשים אני משתמש במונחים המקובלים (פחות-או-יותר) בארצנו... וכשהדיון מעמיק, גם אני מעמיק. ושלישית, השאלה הגדולה היא בעצם, איך לדעת ממי ללמוד - כלומר, איך לזהות אדם בעל ידע ויכולת אמיתיים, ולהבדיל, איך לזהות שרלטן. כולנו נזהה בקלות "מאמן כדורגל" שלא מבין בכדורגל; "מומחה למחשבים" שלא מבין במחשבים; "מומחה לצבא וביטחון" שלא יודע כלום על צבא; וכו´... אבל איך מזהים "איש קונג-פו"?
 
לדוד: תודה על התגובה.

אתה צודק, כמובן. לקחתי לתשומת לבי ונראה אם אצליח גם ליישם. לגבי זיהוי איש קונג-פו, בעיה. בדיוק כמו בכל תחום אחר. אם אין לך ידע בסיסי באותו תחום, לא תוכל לזהות מומחה. שלך, בן
 
אם לא תוכל לזהו מומחה, איך תדע מה

לייעץ לאדם ששואל אותך לגבי מורה שאינך מכיר? נניח שתלמיד שלך נאלץ ליסוע לגור במקום בו אין מורים שאתה מכיר, אבל יש מורים אחרים; איך תייעץ לו אל מי מהם לפנות? מה לחפש? ממה להיזהר? למרות שהשאלה המקורית מופנה לבן טל-שחר, כל מי שיש לו מה להוסיף יתקבל בברכה!
 
אני אייעץ לו -

לסמוך על הלב שלו, על התחושה שלו. להרגיש אם התחושה שלו מתעצמת ומתרחבת ליד המורה, או שהוא מרגיש רק יותר קטן ומושתן (המצב הראשון עדיף על המצב השני). לבדוק אם הוא מרגיש בטוח במחיצת אותו מורה. לבדוק אם המורה מכבד אותו (תחושה). לא את האגו שלו; אותו. ואם מדובר בלימוד אמנות הלחימה, לבדוק גם: - אם המורה מלמד שיטה מסויימת ומעבר לכך לא מעניין אותו כלום (לדוגמא, הוא לא יכול להתייחס לתנועות הטבעיות של התלמיד אלא מכתיב לו את התנועות לפי "שיטה" נוקשה כלשהי, תוך פסילת כל מה שחורג ממנה) אז זה לא סימן כל כך טוב; - אם המורה קשוח מדי, תובע מהתלמידים "להתאמץ" ו"לעבוד קשה", אם הוא ביקורתי מדי, שואף לשלמות וכולי - זה לא סימן כל כך טוב (בין היתר כי זה אומר אולי שהוא ביקורתי גם כלפי עצמו); - אם המורה "ממחיש" לתלמידים את הכאב, מדגים עליהם דברים בצורה מכאיבה, "מחשל" אותם בכל מיני דרכים ו"מרביץ" בהם תורה באלימות ובגסות, זה גם סימן לא כ"כ טוב; ועוד להבין קודם כל שלא מדובר רק במורה "טוב" או "גרוע" אלא גם ובעיקר בהתאמה של המורה לתלמיד. ושרק התלמיד יכול לבחור ולדעת איזה מורה מתאים לו (וזאת אחריותו). אני חושב שהוא צריך לבחור מישהו שהוא מרגיש איתו בנוח לחלוטין. אשמח לשמוע רעיונות נוספים, בתודה ובאהבה, בן
 

pif

New member
פשוט תענוג!!!

לשבת ולקרוא את המילים שאתם מתקתקים אי שם בחדרי חדרים. את השאלות התשובות, והדיונים שבעקבותיהם. חדש אני בעולם אומניות הלחימה, וחדש עוד יותר בעולם המחשבים שמערכת היחסים איתו התפתחה לאור העיסוק באומנות לחימה והרצון לעוד ועוד אינפורמציה. המפגש עם הפורומים שם ב-IOL לפני מספר שבועות והחשיפה המיידית לתבונה לכנות ולתחושת האחריות הנדירה שמבעבעת לי על הצג. אז גם אם יש כאלה שחושדים, ומטילים בהפגנתיות ספקותיהם. יש מנגד את אלו, שגומעים בהנאה צרופה את הטקסטים, ומרגישים איך באורח פלא, מתוך המילים, מתחדדת להם לאט לאט תחושת האומנות שבלחימה. בתודה ובהתנצלות על ההשתפכות, נתי.
 

pif

New member
ההודעה מעל מופנת אל בן, דוד וכל מי

שמרגיש את עצמו שייך.
 
דווקא היה כיף לקרוא את דבריך. ../images/Emo13.gif

אז תודה!!! (הנה, הצטרפת ליוצרי הטקסטים הנעימים והמלמדים...)
מה אתה לומד? רוצה לספר לנו? ולמה? ואל איזו רמה אתה מקווה להגיע (גם, רק אם בא לך לספר)? אשמח לשמוע! שלך, בן
 

pif

New member
בן - אהבתי את השאלה לאיזו רמה?...

אני אפתח בתודה קודם כל, באמת תודה. ולפני שאני אפנה אלי רק הייתי רוצה להוסיף שאולי הבחור יקבל תמונה ברורה יותר אם פשוט תתאר לו באיזה אופן מתנהל שעור שלך, למה הוא מחולק ואיך הוא בנוי ( אם בכלל ), ואיזה אלמנטים הוראתיים שבים וחוזרים במהלך לימודים אצלך. מהצד בכל אופן נראה כאילו אתה מלמד ללמוד יותר מאשר לדעת מה שנתפס בעיני כנכון תקן אותי אם אני תועה. אני לומד טאי צ´י. לפני שנה בערך צפיתי בשתי הזדמנויות שונות בטלויזיה במישהו שמבצע תבנית, משהו בתנועות היה נראה לי פיקחי להפליא והחלטתי בקלילות שלא אופינית לי לנסות. לא ידעתי למה אני נכנס בעצם. לא ידעתי אפילו שזאת אמנות לחימה. חשבתי שזה איזשהו כלי מדיטטיבי ותו לא. וגם כשהבנתי שזאת אמנות לחימה לא ממש עצרתי לעכל את זה בהתחלה, רק רציתי להרגיש את הגוף שלי נע באותו אופן שהסיני הזקן הפגין בטלויזיה. היום, שנה אחרי אני הרבה יותר מודע לאספקטים השונים של הטאי צ´י, וכצפוי אני נהנה מאוד מאותם אלמנטים מדיטטיביים ששזורים באומנות, בנוסף ובאופן פחות צפוי אני נפתח לאט לאט לערך שבפן הלחימתי. אנחנו מתרגלים אפליקציות ברמה נמוכה למדי לדעתי ובצורה כוריאוגרפית לחלוטין, ועדיין אותם רגעים מאופינים בסוג של עירות מלאה שקשה לחוות סתם כך באמצע היום. ריכוז מודעות עצמית והתבוננות שלא היו מביישים אף מדיטציה. ועכשיו לשאלתך לאיזו רמה אני מקווה להגיע? אהבתי את השאלה כי היא פוגעת בעצב שעומד בבסיס הדחף ללמוד משהו, ותשובה עליה עשויה לחשוף כל כך הרבה אינפורמציה על הנשאל והרצינות שבו. אני אולי אאכזב מעט, אבל למען האמת התשובה היא שאני לא ממש יודע. יש רגעים שאני חושב לקחת את זה עד הסוף וזה אומר מבחינתי לוותר על דברים שחשובים לי. ברגעים אחרים אני מסתפק בזה שזה פה איתי ומקווה שהזמן יעשה את שלו. כך או כך אני לא טיפוס שעושה דברים "בערך" או על הדרך אני נוטה להשאב עמוק אל תוך הדברים שקוסמים לי. אז אני מניח שהתשובה המלאה ביותר לכרגע היא שאני מקווה להגיע לרמה הגבוהה ביותר בהתאם לנסיבות
תודה, שוב, על התגובה. נתי.
 

aiki-freak

New member
מתנצל אם נעלבת..

לא ניסיתי להטיח עלבונות אלא רק להבין. כפי שאתה אומר קונג פו הוא מונח כללי לכן אני לא מבין איך מישהו יכול ללמד "מיומנות" באופן כללי. מיומנות במה? מיומנות כללית??? שנית אורח הלחימה הוא הרבה יותר מטכניקות....הוא קודם כל אסטרטגיה, במהלך ההסטוריה קמו בתי ספר שונים שמשתמשים באסטרטגיה שונה, חלק מדגישים כוח ומהירות, חלק מדגישים התבוננות רוחנית, חלק שימוש בנשק, חלק ביד ריקה, חלק בהטלות, חלק באגרופים ובעיטות. כל בית ספר כזה נטל לעצמו שם שבאופן כלשהו משקף את האסטרטגיה הבסיסית שלו. אני לא מאמין שישנו לוחם ששולט באופן מלא בכל דרכי האסטרטגיה וכל הטקטיקות לכן אני מסתייג כאשר אתה אומר שאתה מלמד כל אחד משהו אחר. איך אתה יודע מה מתאים לכל אחד? האם לא יותר אמיתי להעביר את הידע שברשותך ולא "לעצב" ידע חדש מהאוויר? אז אחדד את שאלתי.. מה היא האסטרטגיה הבסיסית שעליה אתה מבסס את דרך הרפואה והלחימה שאתה מלמד? אין דבר כזה לחימה באופן כללי כמו שאין רפואה באופן כללי, אי אפשר לרפא מישהו באופן כללי, אלא על ידי דרך, על ידי אסטרטגיה. על ידי יצירת כלי טיפולי יהיה אשר יהיה. אני לא יכול להסתכל על מישהו ולרפא אותו "מהאוויר" אני זקוק לאמצעי טיפולי כלשהו....מהו אם כן האמצעי הטיפולי שלך? האם מגע? האם דיקור? האם שילוב של הנ"ל או משהו שונה לגמרי?? אילו טכניקות בסיסיות אתה מלמד בלחימה? הרי חייב להיות מאגר בסיסי כלשהו שאתה שולט בו? אל תגיד שאתה מכיר את כל הטכניקות שקיימות???? טכניקות אלו לא נוצרו מן האוויר אלא מקורן בשיטות ספציפיות באנשים ספציפיים, האם השיטה שלך היא אקלקטית או שמא מתבססת על מספר שיטות מקור? מעבר לכך זה נראה לי לגיטימי לחלוטין לשאול מישהו היכן למד ואצל מי ומהיכן רכש את הידע שברשותו,,, לומר שרכשת את הידע מ"שושלת" שמלמדת מיומנות זו לא תשובה ממש אינפורמטיבית בעיניי...היכן למדו מוריך? בסין? בארץ? האם יש לכם ארגון מסודר? האם יש מאסטר לשיטה? אלו לא שאלות "חצופות" אלא לגיטימיות לחלוטין. אני רק רוצה ללמוד. בדיוק כמוך. ושוב אני מתנצל אם נפדעת ...לא זו הייתה כוונתי
 
תשובות בצרורות... ../images/Emo30.gif

ובכן, aiki-freak יקר, קודם כל צרפתי קובץ Word שמסביר מה זה קונג-פו במובן המילולי ולא השאול של המונח (הקובץ מצורף להודעה "הצילו!!! מה קורה לכם?"). מסמך זה, לדעתי, "יסדר לך את הראש" בכל הנוגע לשאלות ששאלת. ובכל זאת, בקצרה ובמדוייק ככל יכולתי המוגבלת (לדוד: אני מנסה ליישם את הצעתך... ברגע זה אני בקרב, אז תסתכל מהצד ותיתן הערות לפעם הבאה...): *** איך מישהו יכול ללמוד "מיומנות" באופן כללי? --> כמו בכל נושא שבעולם, גם בנושא של "אמנות רכישת המיומנות" או "אמנות הלמידה", יש טכניקות, צורות עבודה, תרגילים, מודלים, שיטות וכולי. מדוע קשה לך להכיר בקיומה של אמנות רכישת המיומנות? בטח יש סיבה לכך. מהי? *** איך אפשר ללמד כל אחד משהו אחר? --> אני לא מלמד כל אחד משהו אחר - אני מלמד להילחם (שים לב, דוד, איך אני מוותר על התזכורת שקונג-פו זה לא לחימה
). כל אחד נלחם בדרך אחרת. כאשר אתה מלמד ציור בבי"ס לאמנות במשך כמה שנים, האם כל הציירים מציירים לבסוף באותו סגנון? מי מהם שהפך לצייר, מצייר בדרך ייחודית לו. *** איך אתה יודע מה מתאים לכל אחד? --> אני לא יודע ואין לי כל אפשרות לדעת. המורה שלי נהג לומר: "אתה משקה את הצמח, הצמח צומח לאן שהוא רוצה, זה לא משנה, אבל אתה נותן לו מים, שיגדל". *** האם לא יותר אמיתי להעביר את הידע שברשותך ולא "לעצב" ידע מהאוויר? --> אינני "מעצב" ידע מהאוויר. אני רק מעביר ידע שהועבר אליי, תוך שימוש בשיטות לימוד והדרכה שהועברו אליי, תוך הוספת הערותי והארותי (כפי שכל מדריך עושה). מה לעשות שהידע שהועבר אליי בתחום הלחימה איננו קוהרנטי אלא מלא בסתירות פנימיות כביכול, במודלים שונים לגמרי זה מזה של הדרכה ואימון (שכל מורה צריך לבחור), במודלים שונים לגמרי זה מזה של לחימה (שכל לוחם צריך לבחור) וכולי? הידע שאני מעביר לא אומר "תילחם כך וכך", אלא הוא אומר "תדע שכך וכך" ו"תתאמן על כך וכך" ו"תשתמש בכך ובכך כדי לגלות כיצד עליך להתאמן". חלקים רבים מאוד מהידע הזה הינו כלי ארגון ויצירה, האמורים לסייע ביצירת פיתוחן של שיטות-משנה שונות. זה כמו מחולל יישומים של שיטות לחימה ולא כמו תוכנית קבועה מראש. זה לוקח שנים ללמוד את זה ואף לוחם / מורה ב"שיטה" הזאת לא יכול להתמחות בכל הכלים והסגנונות שהיא מביאה בתור "נקודות מוצא והעשרה", אלא רק ללמוד אותם ברמה בסיסית ואחר כך להתמחות באופן אישי בפס צר מאוד שלהם. *** מהי האסטרטגיה הבסיסית שעליה את מבסס אתה דרך הרפואה והלחימה? --> אני המדריך, להזכירך. האסטרטגיה היחידה _ש_ל_י_ היא "שהתלמיד יגיע לרמה X" בכל אחד משני התחומים. כמובן, אם התלמיד אמור להיות מורה מתי שהוא, עלי להעביר לו את כל מה שהועבר אליי, כולל כל הרעיונות, המודלים, האסטרטגיות שכלולות בחומר הזה. אבל אם הוא שולט בחומר הזה, זה לא אומר שהוא מורה. זה רק חובה שלי כדי למנוע כמה שיותר את אפקט העיוות וההשמטה המתחולל לאורך דורות של למידה, לצד אפקט ההשתבחות. אני חוזר: אין אסטרטגיה בסיסית אחת, אלא כמה מערכות של ידע המתקיימות זו לצד זו, תוך שכל אחד אמור לפתח את עצמו בתוכן. סליחה, לא בתוכן - בעזרתן! *** אין דבר כזה לחימה באופן כללי כמו שאין רפואה באופן כללי. --> המורה שלי לרפואה (שכיום מרחיב לי את הידע הרב שהועבר לי על-ידי המאסטר שלי) נוהג לענות למי ששואל אותו "במה אתה מטפל?" (כשכוונת השואל: באיזו שיטה אתה מטפל) בתשובה הבאה: "אני מטפל באנשים". בכך הוא מתכוון שאינו מטפל בשיטה, אלא באדם. המאסטר שלי נהג להסביר לי את זה בצורה הבאה: "הדרך שלך היא כמו ידית המטקה. גוף המטקה הינו אתה-עצמך. עליך לאחוז בידית ולחבוט בכדור באמצעות המטקה ולא להיפך". ואכן, אם אני אוחז בעצמי ומנסה לחבוט בכדור באמצעות הדרך, אני לא אגיע רחוק מדי... אולי אני אוכל לעזור, לפעמים, אבל זה מגושם יותר. כאשר לוחם נלחם, הוא יכול להשלות את עצמו שהוא נלחם "באמצעות שיטה מסויימת", אבל זו אשליה. הוא נלחם אך ורק באמצעות עצמו. "שיטה" היא כמו קובץ של הוראות שימוש או הפעלה למכשיר מסויים, אבל המכשיר נמצא אצלו ולא בשיטה. השיטה היא רק חוברת הפעלה למכשיר. היא איננה המכשיר עצמו. ומאחר שכל מכשיר יכול לעבוד באלף צורות שונות ועדיין להיות אפקטיבי, יש אלף חוברות הפעלה שונות (קרי, אלף אומנויות לחימה שונות וכולן יכולות תיאורטית לעבוד עם אותו מכשיר, אם היה זמן ללמוד את כולן). המורה שלי לרפואה מטפל לפי הצורך באמצעות דיקור, הילינג, צמחים, נשימה, תנועה, שיחה, תזונה, מניפולציות על הגוף ובדרכים נוספות - לפי הצורך. בכל הקשור לאמנות הלחימה, כל מה שאני יכול לעשות זה לתת לתלמיד כלים ולדרבן אותו להגיע לרמה מסויימת. - כלים: קאטות, טכניקות, אסטרטגיות, ערכות-לחימה, צורות עבודה, רעיונות, גישות, מודלים של קרב ואימון, שיטות התגוננות וכולי. - רמה: עליך להיות מסוגל לעשות כך וכך. בנוסף לכך, בעודי נותן לו כלים ומדרבן אותו להגיע לרמה מסויימת בעזרתם, עלי גם לתת לו תמיכה מקצועית בדרך לכך. תמיכה זו היא חלק נכבד מלימודי ההוראה והיא אמנות בפני עצמה. *** אל תגיד שאתה מכיר את כל הטכניקות שקיימות. --> לא אגיד. מובן שהידע שלי הוא כמו טיפה בים ולא יותר מכך. עם זאת, הידע הזה שלי מתיימר להיות מספק כדי לאפשר לתלמיד לפתח את עצמו בדרכו. בשביל זה למדתי כ"כ הרבה שנים. *** מאסטר לשיטה? --> אין. קודם כל כי אין שיטה. יש בסיס מסויים, למרות הכל, לאמנות הלחימה הנלמדת. בסיס זה מכונה "לאו חו". זוהי שיטה ללימוד לחימה נטולת-סגנון (לא ניתן לזהות לוחם בשיטה זו לפי סגנון הלחימה שלו), המהווה עבורנו מעין "בסיס" ללימודי הלחימה. משמעות המונח הינו "נמר זקן" וזה אמנות כה נדירה עד שלא הצלחתי למצוא עליה כל אזכורים באינטרנט (אתה חושב שאני לא הייתי סקרן?!). אשמח מאוד אם אתה או מישהו אחר יוכלו למצוא משהו על שיטה זו באינטרנט, שאשמע על שורשיי הנדירים מעוד מקור!!! בשיטות שונות של שאולין צ´ואן אני רואה הרבה דמיון בקאטות ובטכניקות מסויימות (אך לא באחרות וגם לא בגישה הכללית). תלמיד של המורה שלי היה בסין ומצא שם תרגום מקומי לספר עתיק שמראה קאטות שכלולות ב"לאו חו" אך לא כולל את המונח "לאו חו". קאטות אלו מכונות "התאגרפות הצללים 1, 2 ו-3" (הן אצלנו והן בספר) והן מהוות חלק מערכת הלחימה והלימוד של הלאו-חו. בכתבה בעיתון הארץ אודות מנזר שאולין הנוכחי שבסין, צוטט בין היתר יונגשין, אב המנזר הנוכחי, כשהוא מגדיר את הקונג-פו כפעולה של נזיר או נזירה, המיועדת "להשיג בהדרגה הארה וגאולה, עד שהיא או הוא ישתחררו לחלוטין מהתכונות האנושיות שלהם וייהפכו לבודהיסאטווה או ליצור אלוהי". זה נורא פשוט ובהיר. הוא לא מגדיר את הקונג-פו כלחימה, אלא כפעולה בעלת מטרה מסויימת. הידע שמצטבר מדור לדור על-ידי מבצעי פעולה זו, נועד להעברה הלאה ולשימוש ולא להתקבעות בתור "שיטה" ו"מסורת" שיש להגן עליה או לשרת אותה או להנציח אותה. ואת זה, כך נראה לי, חשוב מאוד להבין! תודה על ההתנצלות, כפי שאמרתי אתה ממש לא אשם ואתה לחלוטין צודק בכך שזה לגיטימי. אני פשוט מפגר בקטע הזה. אז סליחה ממני!!!
שלך, בן
 

aiki-freak

New member
שאלות בצרורות....

1 מדוע הפכת את הדיון שלנו לקרב? 2 מיומנות מעצם הגדרתה מתייחסת למשהו ספציפי. גם מיומנות למידה היא ספציפית. אדם נעשה מיומן במשהו לאחר שהוא חזר שוב ושוב ללא הרף על פעולה מסויימת ס-פ-צ-י-פ-י-ת. אם אעשה כל פעם משהו אחר לחלוטין לא ארכוש מיומנות. 3 בדברייך יש לעיתים סתירות פנימיות. מי שלומד ציור לא מפתח לו סגנון מן ההתחלה. וזאת אני אומר כמורה למוזיקה וגם כמי שצייר לא מעט. תלמיד מתחיל זקוק לכמה כללי יסוד ברורים שעליהם הוא יכול להתבסס. גם תלמידי ציור בשנים הראשונות ללימודיהם מציירים את אותם הדברים על מנת שהמורה יוכל להתייחס לנקודות ספצפיות. יש ציור קלאסי, יש ציור קוביסטי, אבסטרקטי ועוד כהנה וכהנה. מי שנסה ללמוד את הכל יחד או מערבב פשוט הולך לאיבוד. אז גם אין צורך במורה. אפשר הלא לצייר לבד מדוע ללמוד?? אפשר "להלחם" לבד, מדוע ללמוד? הלא כל המורים הגדולים בכל אומנות שהיא מנסים למצות את תורתם לכמה כללים בסיסיים על מנת לתת לתלמיד "דרך" למידה ולא להמטיר עליו אין סוף טכניקות שאין בניהן שום קשר ועקביות(ביפנית מושג זה נקרא - קיהון- היינו בסיס וכל אומני הלחימה הגדולים מדגישים שוב ושוב שזה הדבר החשוב ביותר!!!) 4 מדוע אתה מפריד בין "שיטת לחימה" לבין "אומנות לחימה". האין זה היינו הך? מה ההבדל בין ציור לבין אומנות? זה נראה לי טריק סמנטי... 5. אני עדיין לא מצליח לפזר את הערפל...אתה טוען שהאסטרטגיה שלך היא לקדם את התלמיד...זה לא מובן מאליו?. לא ירדת לסוף דעתי בעניין זה... האם אתה מדגיש כוח פיסי? מהירות? שימוש בצ´י? אגרסיביות? מגננה? חיבור לקרקע? עמידה גבוה? עמידה נמוכה? אגרוף סגור? כף יד פתוחה? קפיצות? אקרובטיקה? נפילות (אוקמי)? שימוש בנשק? איזה נשק? בלימה או הסטה? עבודת קרקע? הטלות? הכשלות? תחרויות? בעיטות גבוהות? נמוכות? בלי בעיטות בכלל? חניקות? דחיפות? נעילות???? ואל!!! אל! תאמר הכל יחד. אנא ממך. הרי לא ניתן ללמד את כל זה תלמיד מתחיל!! חייבת להיות איזו סיסטמה. ושוב, אני מקווה שאתה לא נעלב., פשוט די ברור לי מה כל אחד בפורום הזה עושה, כלומר במה הוא מתאמן וכיצד אבל עדיין לא הבנתי מה אתה מלמד בדיוק ואיך... ועוד דבר... אתה אומר ששיטה היא כמו חוברת הפעלה...ואני מסכים עמך במובן זה... אז איך בדיוק אני אמור לדעת איך להפעיל את המכשיר אם אתה ממטיר עליי אלף(!!!) חוברות הפעלה, כל אחת מלמדת פונקציות שונות במכשיר וכתובה בשפה שונה. אתה חושב שאני אלמד לתכנת כך את הוידאו???? לא נראה לי.
 
למעלה