חרם: כלי חשוב אך לא מוחלט ולא בלעדי
בהמשך להערתו של אייל. חרם צרכנים הוא אכן כלי חשוב שכל אחד יכול ליישם אצלו בבית בלי מאמץ יותר מידי גדול. אך לדעתי, אינו יכול להיות כלי מוחלט. בעידן התאגידים, חברות האם, הבת, הסבתא, הדודה והשכנה ממול, נראה שלכל חברה יש קשר כלשהו עם ניצול בעלי חיים או עם חברת בת שמנצלת בעלי חיים, ואם נכריז על חרם גורף פשוט נאלץ לחיות מאויר ואהבה בלבד.
בטבעול יש ביצה (ניצול בעלי חיים) והם גם קשורים על הוד לבן - בשר, זוגלובק טבע קשורים ל...זוגלובק, וכן הלאה... ממש לא צריך ללכת רחוק. כך גם תרופות, ועוד אי אילו דברים שאפשר שבתנאים מסוימים אפשר רק לצמצם את צריכתם, אבל לא להפסיקה לגמרי בהעדר תחליפים ראויים. אני לא מטיף כאן לגישה פשרנית בכלל; המטרה ברורה, וצבועה היטב! אבל חרם אינו התשובה היחידה והמוחלטת והחרמת מוצרים אינה יכולה להיות גורפת במציאות של היום. אויר ואהבה זה טוב, אבל לא מספיק... וכדאי שכולנו נשאר בעולם הזה, ובחיים, בכדי לפעול בעוד שלל דרכים חשובות אחרות כדי לעשות את השינוי... יש באמירה הזו סכנה של מדרון חלקלק אולי, משום שאז יש שיוכלו לומר לי "טוב, אז אתה מוכן לצרוך מוצרים של ´טבע´ כי זה תרופות, ואין ברירה - אז גם לך יש קו אדום... גם לי יש, רק שאני מעביר אותו במקום אחר, ואני לא מוכן להחרים את הד אנד שולדרס, כי אז יש לי קשקשים". לכאורה, זו התפשרות, וזו התפשרות. אז ננסח את זה כך: אם חלק מספיק מהאוכלוסיה יעשה את החלטות הקניות שלהם מתוך התחשבות בחרם על חברות שמנצלות בעלי חיים - ולוא דוקא חרם מוחלט - זה כבר יספיק כדי לעשות את השינוי. כי ביום למחרת - יהיו הרבה יותר חברות שלא ינצלו יותר בעלי חיים, וזה יעזור לכולנו ללכת צעד אחד נוסף קדימה בחרם. זו דעתי, ואשמח לקרוא דעתכם. שי משולם