אז ככה..
קודם כל, לא רואה את עצמי הולכת בדייט ראשון למסעדה.
זה בחיים לא קרה, וכנראה גם לא יקרה.
דייט ראשון הולכים לבאר, עדיף,
או לבית קפה (אם אלכוהול זה לא הקטע שלו)
ושם החשבון יגיע במקסימום ל200 שקל.
שנית, איתי אין "לא מוכן להתווכח על זה בכלל".
אני לא אוהבת שמשלמים עליי בדייט ראשון. אמיתי. גורם לי להרגיש רע ומלחיץ ולא נעים.
וזה לא שקשה לפספס- רואים את זה עליי. רואים שלא נעים לי.
ואם האדם שמולי רואה כמה לא נעים לי ומתעקש בכל זאת לשלם, לא מוכן להקשיב, הכל בשביל לצאת גב-גבר ששילם- זה לא אדם שהייתי רוצה להמשיך לצאת איתו ממילא.
(אגב, מעולם מעולם לא קרה שישבתי עם עוד אדם (גבר או אישה) במקום כלשהו והחשבון יצא 4 ספרות. לא מסוגלת להבין את זה.)
בדייטים אחר כך, כשכבר כיף וברור שזה הולך למקום חיובי, ובטח במהלך מערכת היחסים- אין לי בעיה לצאת ולפרק בקבוקי יין וסטייקים מעולים (אני עדיין לא רואה איך זה מגיע ל4 ספרות, אבל בסדר
)
אני מספיק מחושבת כלכלית כדי לדעת מתי אני יכולה להרשות לעצמי ומתי לא, והייתי רוצה לראות את אותה הבנה כלכלית גם מזה שמולי.
וגם, הייתי רוצה להיות מסוגלת להגיע למצב (כמו מצב שאני נמצאת בו עם החברים שלי), שפשוט הראשון שמוציא את הארנק משלם וזהו. ההתחשבנויות האלה מבאסות, ואין סיבה שרק מישהו אחד (הגבר) ישלם כל הזמן..
ובכלל, אני חושבת שתיאור כזה של מערכת יחסים קצת עושה לי לא נעים כי זה מרגיש לי שרק לגבר יש סיי ומבחינתו זה "ככה אני חי, אני גם מוכן לשלם עליך, זה לא דורש ממך כלום, אז שתקי ובואי לאכול".
מה זה "מוצאות את עצמכן באותה סיטואציה שוב ושוב"?
אם מצאתי את עצמי באותה סיטואציה זה כי בחרתי להיות בה,
ואם לא בחרתי להיות בה ומשהו נכפה עליי- אני לא אשאר שם לאורך זמן.
אם אתה אדם כזה, כמו בתיאור, אתה חייב להשאיר מקום למה רוצה בת הזוג שלך, ומה מתאים לה.