אוקיי,
ודאי שיש עוד דברים חוץ מהלימודים לתואר, אבל מעבר לעובדה שהלימודים האלה הם מאגר עצום של ידע שאת יכולה לקבל או לפספס, זו גם הזדמנות, פחות או יותר של פעם בחיים, שלא תחזור שוב. בטח לא בתדירות גבוהה, וההזדמנות הזו שווה ניצול כל עוד אפשר. "אני לא לוקחת שום דבר שלא מאפשרים לי"- מה זה קשור? אני מדברת פה על בחירה אישית שלך, שאת עושה לטובתך. זה שהמדינה או מוסדות ההשכלה מאפשרים לך דבר כזה, לא אומר שזו בהכרח טובתך. בדיוק כמו שהמדינה מאפשרת לך לגור בירוחם, אבל זה לא בהכרח אומר שהיא המקום הטוב מבחינתך, ואת עדיין עושה פה שיקול, ולדעתי השיקול ללכת על לימודים קלים וחסרי עומק, לא שווה הרבה. "להתחרע ולקחת את הקורסים הקשים והנחשבים כדי להוכיח עד כמה אני טובה"? אני לא יודעת מתי אמרתי דבר כזה. בפירוש אמרתי שאני לא מדברת על לקיחת קורסים קשים בכוונה, וכשאת חושבת שזה נעשה כדי להוכיח משהו למישהו, את לגמרי מפספסת את כל הכוונה שלי, וזה חבל. אני מדברת על זה שכן כדאי לקחת אתגרים ואם נושא מסוים מעניין אותך, כן שווה לעשות מאמץ כלשהו כדי להשיג את זה (ובאותה נשימה אני גם אומרת שאם משהו מעניין אותך וזה הקורס הקל בעולם- לכי על זה). אני לא אומרת שצריך ללכת עם הראש בקיר כדי לעשות את מה שקשה, אני בהחלט בן אדם שמאמין במודעות עצמית למה אני מסוגלת ולמה לא, וחושבת שכולם צריכים להיות ככה. זה רק מועיל. אבל שוב- זו לא הכוונה שלי בכלל, וכנראה שפספסת אותה לחלוטין. במיוחד אם יש מרצה שאוהב להכשיל, ובמקרה כזה, אם אני ארגיש שהוא עושה את זה שלא בצדק, אני אתרחק מהקורסים שלו, ללא ספק. הדרך לבחירת אנשים היא לפי גליון ציונים? צר לי, אבל לא גילית לי פה שום סוד, כפי שאת טוענת. אבל כפי שציינתי בהודעה הקודמת, אפשר לעשות גם אחלה תואר כשמשקיעים ואשכרה באים לשיעורים ולומדים קצת מעבר למינימום ההכרחי. לא רק זה, אלא שאני די בטוחה ויודעת, שבין אנשי המקצוע (לפחות בתחום שלי) אי אפשר להסתיר. אם יש לך גליון ציונים מרשים, אבל בגלל שלקחת קורסים קלילים, זה לא בהכרח טוב יותר ממי שהוציא ציון קצת פחות טוב בקורס מאתגר יותר. ואני מאמינה שבסופו של דבר, זה יוצא החוצה, אין פה חכמות. תקראי לי נאיבית אבל אני יודעת על מה אני מדברת. בדיוק כמו שאם יהיה לי ממוצע 80 מאוניברסיטת תל אביב, ולמועמד השני יהיה ממוצע 90 ממכללת סוף העולם שמאלה, שבה שילמו 30,000 דולר שכר לימוד, זה יהיה די ברור מי מהמועמדים עדיף. יש יותר ממספרים, ולדעתי החשיבה קדימה היא כן חכמה, אבל מה עם הדרך? לשלוש- ארבע שנים אין משמעות והן סתם דרך אל המטרה? זה לדעתי בזבוז נוראי ודרך איומה לחיות בה. אפשר גם ליהנות מהתואר, גם ללמוד בשביל ההשכלה וההעשרה העצמית, וגם להצליח (אגב, אני תמיד טוענת וגם הוכחתי לעצמי מס' פעמים, שכשמדובר במשהו שאוהבים, יותר רוצים להשקיע ולכן מצליחים יותר) ולא להפוך את חווית הלימודים, שהיא באמת די חד פעמית, למשהו סתמי בדרך לאיזו מטרה קרה.
