שאלה לדיון

[manew]

שאלה לדיון

מדברים פה הרבה על קיום מצוות וכל אחד הגדיר את עצמו אם הוא דתי או חילוני עד היום הבנתי (בתור אחד מבית דתי) שההבדל בין דתי לחילוני זה שהדתי מקיים את מצוות התורה והחילוני אינו מקיים אבל פתאום מתברר לי שיש בפורום כאלה ששומרים הרבה מצוות ולא מגדירים את עצמם דתיים וכאלה שמתחילים לקיים מצוות לשמור שבת וכו´ אבל לא מתכוננים לחזור בתשובה מהצד השני יש הרבה "דתיים" שאת רוב המצוות שהם למדו אם לא טורחים לקיים אז איפה לדעתכם עובר הגבול בין "דתי" ל"חילוני" בכיפה? בחברים שמסביבו? או במשהו אחר? באהבה חיים נ.ב. סם אני יודע שזו לא מש קשור לנושא המקורי של הפורום אבל הייתי חייב לשאול

 

[Dark Shine]

ממ

באמונה כמובן. שכן אם לא הייתה אמונה, לא היו דתיים וחילוניים.

 

[סטודנטית חרדית]

דתי וחילוני-הגדרות

קצת קשה להגדיר מיהו דתי ומיהו חילוני, והגבול הוא באמת בעייתי. בעיני העם "חילוני"-נקרא מי שאינו חובש כיפה, ואינו מקיים מצוות. ו"דתי"-ההפך. אבל, לדעתי זה לא בדיוק נכון, כי מה שחשוב זה האמונה, אם אתה מרגיש שיש אלוקים, שמישהו מכוון את העולם, אז אתה בהרבה מובנים דתי, כי יש לך אמונה, ואז ממילא תרצה להיות אדם טוב, כי תדע שמסתכלים עליך. ולעומת זאת יש "דתיים"- שיודעים על מציאות ה´, אבל, לא מרגישים!!!!!! וההבדל הוא גדול.

 

[אלברט פירות]

ההבדל הוא דק אבל מאד משמעותי

ראשית כדאי להגדיר דת חילוניות ודתיות. לטעמי, דת היא פריחה. זה משהו שקורה בלב. מעין אהבה חדשה לקיום, לאלוקי. ביהדות, המצוות הן ביטוי\הגשמה לאותה פריחה רוחנית, כך שאותה פריחה לא נשארת ב"אוויר" אלא היא חלק מהיום יום של כל אדם. בדתות אחרות אני מניח שישנם גם כן ביטויים שונים לאותה הפריחה, אולם אני אישית לא מכיר אותם. חילוניות בעיני היא לראות ולהסתפק בעולם הגשמי. לחיות את החיים, לאכול, לשתות מבלי להטיל ספק אם יש בחיים יותר מהנאות וחוויות גשמיות. הדתי קורא לחיים - אלוקים, והחילוני קורא להם חיים. הבדל דק אך משמעותי. הדתי מוקיר כל רגע בחיים כי הוא יודע שהם חסד מופלא, ואילו החילוני מקבל אותם כמובנים מאליהם מבלי לדרוש ולחקור. דתיות לעומת אלה היא תופעת העדר. היא לקבל דברים בלי להטיל בהם ספק, בלי לחקור, בלי להגיע להבנה אישית ועמוקה. משהו כמו אמונה תפלה. ראינו את זה כאן בפורום - כאלה שאמרו ש"אסור" לומר אלוהים אלא רק אלוקים. זה נובע לדעתי מאותה דתיות, פשוט לא מבינים אלוהים מהוא. הרי כל הכוונה היתה שלא ניתן להגדיר את בורא עולם במילים כי הם ממילא חסרי כל משמעות. האל הוא אינסופי וכל שם שלו יצמצם אותו לכדי רעיון, דוגמה או תיאוריה. עלינו להבין שבכל מקום שבו מכונה בורא עולם בשם, אין הדבר דומה לדבר מה שמכונה בשם. כי שם הוא הגדרה והגבלה ואילו הקב"ה הוא לא בר הגדרה גבול או תואר. כל שם מתייחס לפעולותיו ולא למהותו, וה"ק" באה להזכיר לנו את זה. באהבה , אלברט.

 

[Julia L]

שלום לכם

בדרך מקרה הגעתי לפורום וקראתי את ההודעה שלך, ואני חייבת לומר - לא נכון! אם יכוונו אקדח לראשי ויכריחו אותי להגדיר, אגדיר את עצמי כדתיה, למרות שאני לא בטוחה שאני מאמינה באלוקים בדרך המסורתית והמקובלת. אני אגדיר את עצמי ככזאת כי אני מאמינה ביהדות, אני מאמינה בקיום מצוות ואני מאמינה שאלוקים נובע מתוך קשר הגורל שמחבר ביני ובין אבות אבותי. ואני אכן קוראת לאלוקים אלוקים, כן, כי זה אסור לפי כללי היהדות שבחרתי לחיות את חיי לפיהם. לא בגלל שאני מפחדת לחקור, ולא בגלל שאני לא מבינה מהזה. זה הדבר הכי שלם וחזק שקיים בחיים שלי.

 

[אלברט פירות]

הזכרת את קשר הגורל המחבר בינך לבין

אבותייך... ובכן: על זה אמר הבעש"ט דבר יפה... יש כאלו ההולכים בדרכה של התורה מחמת אבותיהם ויש כאלו שהולכים בה מחמת חקירתם האישית. ומה היא הדרך ה"נכונה"? אין כזו, אבל עדיף את שניהם. הם משלימים זה את זה - הם יוצרים חוויה טוטאלית, התנסות ישירה ולא אמונה. זה מזכיר לי מעשיה חסידית קצרה: אדם חילוני ואדם דתי חרדי התווכחו בינהם על קיומו של בורא עולם - האם קיים או לא קיים, בארץ או בשמיים, בהעבר או בהווה וכו...וכו... פתאום פגשו חסיד, ושאלו אותו "מה אתה אומר בעניין" ? הלה השיב "אלוקים", "ממש הרגע, לפני דקותיים נפגשנו". זה כל העניין עבורי. לא להסתפק בכך שאבותיי ידעו מיהוא הקב"ה. לא להאמין רק בגלל מה שסיפרו לי, אלא לחפש ולמצוא בעצמי. כמו שאמר נעים זמירות ישראל : "טעמו וראו כי טוב ה´". חייב לטעום כדי לדעת. יש אחרים שטעמו והם יגידו שזה כך או אחרת. אבל אני לא מסתפק במה שסיפרו לי, אני רוצה לטעום בעצמי, לחוות, להתנסות. מקווה שהבנת אותי, בכל מקרה מי אני שאגיד לך איך לחיות... אלברט

 

[hillelg]

הערה צדדית הלכתית: אלוקים ואלוהים

נבהיר את הדברים: ישנו איסור "לא תשא את שם אלוהיך לשוא". במקור מדובר רק בשבועה לשקר; האיסור הורחב גם לאמירת שם ה´ *לבטלה*. מהו *לבטלה*? פשוטו כמשמעו: סתם, בלי תועלת. כך שתוך כדי לימוד, ודאי מותר, ואף מצוה, לומר את שם ה´ (ישנו הבדל בין השם המיוחד (הוי"ה, אדנות) לשם אלוהים, בו ניתן להקל יותר. המקובל הוא שבפסוקים אומרים גם את השם המיוחד, בעוד שבדברי תורה רגילים מחמירים ואומרים "השם"; אך שאר השמות ניתן לומר). יש כמה וכמה רבנים (בעיקר תימנים וספרדים) שיצאו באופן חריף נגד אמירת "אלוקים" וכיוצא בזה, בטענה שזה מבזה את שם ה´ - כאמירת "אדושם" ו"אמוני", שלרוב רובם של הפוסקים אסור משום ביזוי השם. אמנם, לרוב הפוסקים אין בעיה עם השם "אלוקים" ב-ק´, אך צריך לשים את הכול בפרופורציות. ועוד שלוש הערות: א. לשם אל*ו*הים אין כל קדושה, כיון שיש ו´ בתוכו, ובתורה הוא תמיד כתוב בלי ו´. ב. אין עקרונית בעיה לכתוב את שם ה´. ישנה בעיה בזאת במקום בו הוא עלול להגיע לידי מחיקה או בזיון (מדין "לא תעשון כן לה´ אלהיכם"), כמו מכתבים, דפים רגילים וכיוצא בזה. ג. לרוב הפוסקים, אין בעיה למחוק את שם ה´ מעל גבי מסך מחשב, כיון שאין לאותיות קיום מצד עצמן. מקוה שהדברים הובהרו יותר.

 

[arilousam]

מהי דת?

דבר ראשון, חיים היקר, הנושא מבורך, ואל תחשוש להעלות כל נושא להבא. לגבי דת: דת לדעתי היא מסגרת של חוקים , כללים, טקסים ומנהגים שמתיימרים להקיף את מבנה האמונה באלוהים באופן מוסדר. מעין "עסקת חבילה" ללא אופציות. קח הכל או לא-כלום. מעבר לזה, הדת טוענת, שאם אתה לא הולך לפי חוקיה אמונתך באלוהים פחותה, שגויה, ואף לא-קיימת. היא מגדירה מיהו מאמין, מיהו חוטא, מיהו כופר, מי עושה טוב ומי עושה רע. בקיצור - שיפוטיות. אני מאמין שהשיפוטיות היא זכות שמורה לאלוהים בלבד, ועוד יותר מזה, אפילו אלוהים בעצמו - האמן לי - טרם השתמש בזכות זו, לפחות בכל האמור לנו, בני האדם. אז למה שאנחנו נשפוט? למה שנקבל משהו שלא בא מהלב שלנו, אלא מאחרים, אפילו אם אלה קיבלו זאת מהלב שלהם. זו האמת שלהם. לא שלי. אני לא מבטל את האפשרות שאני אקבל את אותם הדברים גם כן מהלב שלי, ומהאלוהים הפנימי שבי. אבל עד שלא יקרה הדבר, אני ממשיך לחפש בתוך עצמי, וביקום סביבי, ומרכיב את המוצר שלי, ולא "קונה" מוצר מוגמר מאחרים. הרבה מהדברים שאני מאמין בהם, התפתחו מתוך קריאה בספרים כאלה ואחרים, אפילו התנ"ך, אבל תהליך ההפנמה שלהם נבע מתוך "הדהוד" של הדברים בתוכי נפשי, כאות לכך שהפנימי שבי אומר "זה זה" ("צ´צינג"). בנוסף, רוב הדברים שנמצאים חזק אצלי באו מהטרילוגיה של "שיחות עם אלוהים", וספרי ההמשך שלהם. אני מכבד את הדת, ואת ההולכים בה, ואני ביחסים טובים מאוד עם דתיים, חוזרים בתשובה. אולם בכל האמור לגבי, אני לא מקבל את הדרך הזו, כמו שהיא. אני לא מגדיר את עצמי, "דתי", וגם לא "חילוני". אבל ההגדרה "מסורתי" רחוקה ממני מרחק שנות-אור... אני לא רואה את עצמי "שומר מצוות", מלבד דבר אחד חשוב מאוד : שבת מיועד אצלי למנוחה, הרהורים, חברים, טיולים, וכל דבר שלא נועד לפרנסה ועשיית כסף. אי-לכך אינני לוקח שום עבודה שדורשת משמרות שבת, ולא מתפתה לעשות עבודה ולו הקטנה ביותר בשביל הפרנסה. אין לי בעיה עם חשמל ואש בשבת, אבל לא ארחיב את הדיבור על כך. עד כאן דת על-פי סם...

 

[15מיטל]

חיים היקר-

כשהייתי משתתפת בפורום "דתיים" העלתי גם את השאלה הזאת לדיון,בעיקבות שיחה בישוב של גיא מינץ,בנאדם מדהים,וגם איתו הגענו איכשהו לכמה מחשבות ושאלות. שים

- "חילוני"-זה בא מהמילה חול,אין בנאדם אחד בעולם שהחיים שלו הם חול לגמרי, תחשוב טוב טוב ותודה בזה בעצמך... "דתיים"-זה אומר(עפ"י מה שהחלטנו בתוכנו לעצמנו) מי שמקיים את כללי הדת בה הוא ´משתתף´,אם תסתכל טוב טוב שוב-תוכל שוב להודות,שעם כל הרצון הטוב שלנו,אנחנו-לפחות הנוער הדתי,לא מתנהג בדיוק כמו שצריך,די רחוק מזה למען האמת...-אבל אנחנו בשאיפה קדימה...

(מזה נובע... חי חי חי...)שההגדרה "חילוני" לא נתפסת לגבי אף אחד, וכנראה גם "דתי" היא לא כ"כ מדוייקת... אז הגדרנו לעצמנו את זה ככה- אנחנו(דתיים) מצאנו את האמת שלנו,ואת הבסיס שעליו אנחנו רוצים לקיים את חיינו-ואנחנו כל הזמן בשאיפה להגיע אליו-אל האמת והיעוד שמצאנו לעצמנו. וה"חילונים"מחפשים את האמת שלהם,או כבר חושבים שמצאו-למרות שעפ"י המחשבה שלנו-הם לא מצאו... אבל עזוב עכשיו,לא שייך ולא ראוי... יש כמובן את אלה (וזה הרבה) שדתיים עפ"י היהדות לגמרי,וכולנו בסה"כ בדרך למעלה.. רוצה לשמוע עם איזו מסקנה יצאנו בסוף?... למה לנו לחפש הגדרות והפרדות נוספות בעם,כשהם במילא קיימות? תדע את הדרך והיעוד והכוונה שלך בעולם,ואיתה תמשיך הלאה עפ"י העקרונות האידאלים והאמונות שלך... בטח שיש לך זכות לשאול! לי אישית כבר התפוצץ הראש מרוב לחשוב על זה,אבל בדרך מוזרה לגמרי,יום אחד זה פשוט הפסיק להציק לי, והנה אני חיה ב"ה ומנסה להמשיך בחיים בלי לחפש הגדרות שמפרידות יותר וגורמות לעוד קרע בעם... דירבאלק אם פגעתי בך!(זה היה מכוון לעצמי...) מקווה שאיכשהו אעזרתי.. באהבה,ממני. דרך אגב-אתה יכול לשאול את אלה שמקיימים מצוות מסוימות-(מהפורום)- ועפ"י החברה הישראלית מוגדרים חילונים-למה הם עושים את זה... יום טוב!

 

[גילי פרי]

מושג חדש לאימוץ - "חידתי"../images/Emo42.gif../images/Emo23.gif

ולמה "חידתי",כי זו לא הגדרה של אדם, אלא דרך, הוא חילוני אך גם לא דתי, הוא עדיין מחפש את הסיבות הגדולות כמו כולנו,מאד מאמין באל אחד, אך לא מתחבר אל הדרך הדתית. דת בעיני היא אוסף של חוקים ומצוות, איסורים והגבלים, מותרות על תנאי, ועוד כאלה. אל לנו לשכוח, שהאור, האל, האחד, היש, (בחר שם) לא זקוק לנו בדרך מסויימת, הוא זקוק לנו בכל הדרכים שרק ניתן לחוות. כולנו בסופו של דבר מחפשים את ה"אור", את האושר והשלווה, ואת כל אלה לא ניתן להשיג בדרך של הפרדה. כולנו שווים, גם אם לא נוח, וגם אם קשה לנו להבין את זה כרגע, האגו הוא זה שגורם לנו להפרדה, ולא האל. אנחנו, לא הוא. לכן "חידתי", מבחינתי לפחות, הוא זה היודע בוודאות שהאל קיים, ובוחר את הדרך שלו להביע את אהבתו אליו, אהבתו לעצמו.