שאלה לדיון

מקווה26

New member
שאלה לדיון

האם באמת קיימת בחירה חופשית? הרי יש שיעורים, תיקונים וייעוד, שאם לא נמלא אותם יש לכך משמעות אם בגלגול הזה ואם באחריו, אז מהי בעצם הבחירה החופשית??? זה כמו להגיד שאנחנו יכולים לבחור אם לגנוב או לא אבל אם נגנוב "נשלם על זה" בדרך אחרת.... מה את חושבת רותי? ומה אחרים?
 
בחירה חופשית

מקווה יקרה, אני חושבת שלכל בחירה יש מחיר: אם אדם בוחר לגנוב, הוא בוחר מתוך מודעות שהוא מסכן את חירותו. כך גם לגבי בחירה בדרך חיים: כשאת בוחרת באופציה א' כדרך חיים האופציות האחרות נשמטות (לפחות לתקופה מסויימת). הבחירה החופשית לפעמים מוגבלת מפני שאנחנו מוכשרים לדברים מסויימים ולאחרים לא. זו כנראה הבחירה שעשינו לפני בואנו הנה... זו, בכללי, התובנה האישית שלי... רותי והאחרים ודאי יבואו עם הרחבה ורעיונות נוספים.
 

רותי 11

New member
כבר פתחתי פה בזמנו

דיון על בחירה חופשית ואני אביא לכאן את מה שכתבתי אז אכן יש בחירה חופשית מוחלטת אבל... היא של הנשמה בלבד, לא של הגוף הפיזי ובואו נבין רגע למה - הרי כולנו לא רוצים לסבול ובכל זאת רובנו סובלים ברמה זו או אחרת הווה אומר שהרצון הפיזי שלנו לא ממש בא לידי ביטוי. רובנו רוצים להיות עשירים או לפחות מסודרים כלכלית, ולרוב זה לא קורה - ועדין הרצון הפיזי שלנו לא בא לידי ביטוי. אףא אחד מאיתנו לא רוצה להיות חולה ולמרות הכל כולנו נעשים חולים מדי פעם ואפילו חולים קשה מאוד עד מוות וזה בטח ובטח לא הרצון הפיזי של אף אחד. ויש כמובן עוד ועוד דוגמאות אני רק נתתי על קצה המזלג. עכשיו יש את רצון הנשמה שירדה לכאן עם רשימה מסויימת וכאשר אנחנו אל ממש עומדים ברשימה או מבצעים אותה אז מתחילים הקשיים, המחלות וכיו"ב. נשמה לפני שהיא יורדת לכאן היא מחליטה איך למות ומתי וכמו שציינתי היא בוחרת מראש 3 פתחי יציאה, אם האדם עושה פחות או יותר את מה שהוא בא לעשות כאן, הוא יצא בפתח היציאה האחרון שלו, ואם לא לרוב הוא יצא לפני כן וזה מה שקורה כאשר מתי ממחלות (לרוב). הנשמה מכוונת אותנו לשיעורים שלנו לתיקונים ולחוויות לא תמיד אנחנו שמים לב לזה, ולכן שוב הקשיים. אם אני עובד במקום עבודה שהוא לא נכון לי , יהיו לי קשיים שם או שבסופו של דבר יפטרו אותי. בקיצור מה שאני מנסה להביא דרך הדוגמאות שהבחירה החופשית שלנו היא מוגבלת, אנחנו יכולים לשחק עם הרצונות שלנו אבל בסופו של דבר אם לא עמדנו ברשימה הנשמתית שלנו אנחנו נישא בתוצאות. והן בדרך כלל לא נעימות. נכון שלפני שאנחנו יורדים אנחנו בוחרים הכל אבל אנחנו משאירים לנו גם כל מיני "חלונות" כדי שנוכל לעצב את הגלגול בצורה קצת שונה, ואין בעיה לנשמה שנהיה וירטואוזים רק העיקר שבסופו של דבר נעשה את מה שבאנו לעשות כאן מלכתחילה. ועוד קטע שהסברתי את זה בהרחבה כל מה שאני אומרת כאן זה ממקום של בחינה שלי והבנות שלי (לא רק שלי) בעקבות שאלות מעמיקות ששאלתי וקיבלתי תשובות מכל מיני מקורות ולאו דווקא מקורות אישיים אבל גם. לכן כל מה שאני אומרת הוא נכון לי. כמו שאת יודעת אנחנו חיים בעולם של בחירה חופשית לטוב ולרע - אבל אנחנו צריכים להבין את ההשלכות של המעשים שלנו לאורך הזמן. כמו שציינתי לנשמה עצמה בעצם יש את הבחירה החופשית להחליט בעצם וזה למה, כשאנחנו יורדים לכאן אנחנו יורדים כדי להשלים חוויות שיעורים ותיקונים של הנשמה שלנו. למעשה אנחנו במעין משימה/מסע למען מטרה עליונה. ולמה אני אומרת שהחופש הוא של הנשמה בלבד ולא שלנו, החופש שלנו הוא מוגבל במידת מה. נכון שאף אחד לא כופה עלינו כלום ואף אחד לא יעניש אותנו ואף אחד לא ישפוט אותנו לא הנשמה ואפילו לא אלוהים. אבל למה בכל זאת אני טוענת שהבחירה המוחלטת היא של הנשמה מהסיבות הפשוטות, החיים מראים לנו ומוכיחים לנו שלא כל מה שאנחנו מבקשים אנחנו מקבלים, אם הייתה לנו זכות בחירה מוחלטת אז היה לנו הכל בלי להתאמץ בכלל, ומצד שני היה כאן אפילו כאוס מסויים. אבל בגלל שיש את ההשגחה העליונה של הנשמה שלנו, אז היא דואגת לכך בכל אופן משתדלת שאנחנו נעשה את מה שבאנו לעשות - לרוב רובנו לא ממש עושים את זה, ולראיה מספר הגלגולים שהגענו לכאן ושאנחנו עדיין כאן בגוף פיזי. לנשמה יש דרכים משלה כדי לאותת לנו שאנחנו לא ממש במסלול שלנו, זהמ תחיל בצורה עדינה ואם אנחנו עדיין לא ממש קשובים ולא ממש במסלול המסרים והסימנים מתחזקים בכל מיני צורות, הצורות הן מגוונות מאוד, זהמ תחיל בצורת מסרים דרך אנשים/שליחים דרך כל מיני מסרים בחלומות או בכל מיני דרכים אחרות מאוד יצירתיות אפילו הייתי אומרת, והיה ולא הקשבנו זה עובר לגוף כי זאת הדרך שלה לעורר אותנו, אז זה יתחיל במחלות קטנות תאונות קטנות, ואם והיה וזה לא מספיק זה יעבור למחלות קשות יותר ויותר, כי לרוב אנחנו לומדים רק דרך הקושי לצערנו. ככל שאנחנו מודעים יותר, אנחנו לומדים לזהות את הסימנים וקל לנו להתמודד עם המשימות שלנו. וכמו שאת יודעת אף אחד לא באמת רוצה להיות חולה ובטח לא במחלה קשה. קחי למשל את הדוגמא של לואיז היי המפורסמת - אישה מדהימה לכל הדעות, הביאה שיטה מדהימה הצליחה לרפא את עצמה ממחלת הסרטן עם אותה שיטה עם אותה תובנה - אבל בסופו של דבר היא מתה מאותה מחלה ארורה, וזה למה הסיבה היא שמחלת הסרטן היא מחלה עם תיקון נשמתי זאת מחלה ברובד גבוה מאוד והיא לא עשתה את אותו תיקון לכן המחלה חזרה לה, מכאן משתמע שלנשמה יש רצון אחר מהנפש/גוף. עוד דוגמא למשל - ואני אביא ודגמא אישית שלי כאן שתסביר את זה הכי יפה - הייתה לי תקופה מסויימת שהייתי בקושי כלכלי ולי אישית יש שיעור בכסף, ואת זה אני יודעת לאורך שנים שלי תמיד הייתה בעיה עם כסף. לא ידעתי לבקש למען עצמי את זה חשבתי שאני לא זקוקה לזה, ואז הגיע יום והייתי ממש זקוקה לכסף והחלטתי ללכת ולנסות לעשות קיצור דרך, ולשלוח טופס או לגרד או משהו כזה לא ממש זוכרת ועוד אמרתי לעצמי שאני יוצרת את המציאות שלי ועשיתי את כל התרגילים המוכרים שאני מלמדת את כולם (זה היה מזמן) ווואלה זה לא עובד אפילו עשרה שקלים לא קיבלתי וזה למה ? זה בגלל שהייתי אמורה ללמוד איך להתחבר לשפע ולא לקבל את זה בצורה הזאת, לכן הרצון הארצי שלי לא היה מספיק חזק - הרצון הנשמתי נתן את הטון. עוד דוגמא זה נושא העבודה, כשהגענו לכאן החלטנו בערך באיזה תחום נעבוד - זה לא מוגבל לדבר אחד אלא לתחום רחב מאוד, למשל תחום הרוחניות יש בו המון המון שיטות והמון דרכים לעזרה ואפשר להתחבר לכל אחד מהם לא חייבים להיתקע עם משהו אחד. כאשר לא הולך לנו למצוא עבודה או לא טוב לנו במקום מסויים, אנחנו צריכים לשים לב למה זה קורה ולא לבכות על מר גורלנו למה אנחנו לא מוצאים עבודה, כי אם היינו קשובים היינו מבינים שאנחנו לא במקום הנכון לנו, ושעלינו לדעת לחפש במקום אחר או לבדוק עם עצמנו מה הסיפור שלנו מול נושא העבודה הפרנסה. אני נתתי כאן מעט דוגמאות ואני מקווה שהפעם זה קצת יותר ברור, מה שהתכוונתי לומר לפני כן. ושוב פעם הכל נתון לפרשנויות של כל אחד. זאת הפרשנות שלי.
 
רותי, אלה הסברים מאוד מעניינים

ונשמעים מאוד נכונים. אבל דבר אחד נשאר בעיני סתום לגמרי: מדוע הקושי הזה בזיהוי השיעורים? הרי ההדרכה שלנו נמצאת איתנו תמיד - מדוע המסרים היותר ברורים צריכים להיות באמצעות הערמת קשיים? כשאני חושבת על זה יותר לעומק (תוך כדי כתיבה): אנשים שסובלים מחוסר מודעות בגלל חינוך שקיבלו, לדוגמא - נכון שהם בחרו להיוולד למשפחה כזו ולהתחנך כך על בסיס של ניתוק מהעצמי שלהם, ואף עיוורון כלפי מסרים... האם הבחירה (הנשמתית) שלהם ללמוד דרך הסבל היא הבחירה הראשונית עוד לפני היוולדם? האם כולנו עשינו את הבחירה הזו ורק מעטים מאיתנו בחרו בדרך הקלה יותר שהיא היכולת שלהם לתקשר ו/או לקבל מסרים בצורה ברורה יותר? אני מקווה שהשאלות לא כל כך מבולבלות - אבל זה המקסימום שאני מצליחה לאור הבלבול שקיים אצלי
 

רותי 11

New member
הבחירה שלנו היא לא לסבול

אלא להיות מחוברים - וכאשר אנחנו מחוברים לאינטואיציה שלנו אנחנו לא מפספסים ואנחנו פחות סובלים
 
אבל מה שחסר לי כאן היא

הסיבה לכך שאנחנו נולדים למשפחה/ סביבה שמנתקת אותנו מעצמנו במובן הזה שאנחנו חייבים ללכת לפי איזשהו קו מנחה (לימודים, בי"ס, עבודה וכו') במקום להקשיב באמת לעצמנו ולנטיות ליבנו. ברגע שאנחנו נולדים לתוך כל המסגרות האלו, אנחנו מתרגלים שקובעים לנו ובכך מתנתקים מעצמנו - כאן החיבור לאינטואיציה נחלש (וגם אם הוא קיים, בדר"כ לוקח זמן עד שמתחילים להאמין לה) והקשיים נערמים.
 

the pitria

New member
לא נוח לי עם ההפרדה בין הרצון שלנו והרצון של

הנשמה. חשבתי שאנחנו זה הנשמה. בדיוק סיימתי לקרוא עכשיו את "שורשים ושעורים בזמן" של דוקטור בריאן ל. וייס. לפי מה שכתוב שם, ילדים מתים, או אנשים מתים בגיל צעיר כדי לפרוע חוב של ההורים. לא היה כתוב בספר (ספרון) במפורש לגבי בחירה חופשית אבל הבנתי שאנחנו (או הנשמה) נשלחים לכאן כדי ללמוד שעור מסויים. אם לא נלמד את השעור, נצטרך להתמודד עם אותו שעור בנוסף לשעור חדש. אני עדיין בבעיה כי לא נראה לי שהנשמה זוכרת את כל הגלגולים שלה כאשר אנחנו מתים. היא זוכרת את הגלגול האחרון, וגם כאן, אני לא בטוחה באיזה אופן היא זוכרת אותו. ועוד דבר, הספר נכתב על פסיכיאטר שטיפל בהיפנוזה במטופלת שלו, וגרם לה להיזכר בגלגולים שונים כדי למצוא את המקור לטראומות שיש לה היום, ואין להן מקור בחיים האלה. בכל פעם שגלגול הסתיים והמטופלת חוותה את מותה, נוצר קשר עם יישויות עליונות יותר כאשר המטופלת היוותה כלי שדרכו העבירו היישויות את מסריהן לפסיכיאטר. המסר שהפריע לי היה שהאנושות תשמיד את עצמה. חיברתי את זה לכתבה שהובאה לכאן לפני כמה ימים, בה נכתב שעד סוף 2012 המימד השלישי יתאחד עם המימד החמישי. ואני מסיקה שנותרו לי עוד 5 שנים לחיות. ואם זה המצב, אני לא אהיה סבתא (אני בת 25 עכשיו) וזה ממש מעציב אותי. זה מעציב, לא מפחיד כמו פעם. אבל ממש מעציב. אני יודעת שזה נשמע מטופש אבל ביקשתי כבר מאבא שלי ומאחותי שאם במקרה תהיה מלחמת עולם שלישית בזמן הקרוב וכולנו נמות, אז הם חייבים לחפש אותי כאשר יהיו נשמות, ואני אחפש אותן. את החבר שלי עדיין לא הטרדתי עם הבעיה הזו. לא נראה לי שהוא יקבל את זה בהבנה. זהו! יום נעים לכולם!!
 

רותי 11

New member
וואוו פיטריה - את לקחת את

הדברים לקיצוניות מוזרה ובואי אני אנסה לעשות לך סדר. אגב אני קראתי את כל הספרים של בריאן וויס ואני יודעת בדיוק על מה את מדברת. נתחיל בכך שכאשר ילדים מתים זה לא בהכרח תיקון של ההורים הרבה פעמים נשמות מתנדבות לעזור לנו בשיעורים שלנו אפילו שהם קשים מאוד, נכון שהרבה פעמים כאשר ילדים מתים זה שיעור או תיקון של ההורים אבל גם הרבה פעמים אותם הורים מתנדבים לעזור לאותם ילדים והם מוכנים לשמש כהורים שלהם למרות שהם יודעים מראש את הקושי בעניין, נשמות לא מנסות לעשות רע אחת לשניה הן מנסות רק לעזור אחת לשניה למרות שלפעמים זה נראה לפיה העיניים הארציות שלנו כמשהו רע, לכן אומרים שאין דבר כזה רע יש התנסות למידה זה הכל. לגבי זה שהאנושות תשמיד את עצמה - וואלה סיפורי הפחדה - מה שהיא אמרה זה או יותר נכון התכוונה, שהאנושות הולכת לקראת משהו חדש ואת זה גם אמרו במסע הנשמות. מה שקורה זה שאנחנו הולכים לקראת שינוי גדול ונכון שלא כל האנושות תעשה את הצעד הגדול ביחד זה יהיה במספר שלבים זה הכל אז אכן חלק יעברו לפני כולם והשאר בהתאם לקצב ההתפתחות שלהם אז למות לא כולם הולכים למות וזה לא עומד לקרות בצורה הזאת. נשמה כאשר היא עוזבת את הגוף וזה יותר נכון לומר הנפש כי הנשמה בעצם לא נמצאת בגוף עצמו, כאשר היא חוזרת לעולם המתים ומבינה שהיא מתה היא זוכרת את כל תקופות החיים הקודמים שלה ללא יוצא מן הכלל, כל מידע זמין לה ואין לה בעיה להגיע לתקופת חיים אחרת. ככה שאת בהחלט יכולה להסיר מליבך את העצב או הפחד או לא משנה מה - תחליפי את זה בשמחה כי האנושות הולכת לקראת משהו גדול ויפה יותר וטוב יותר
 

zhvart

New member
נהנתי

זמן של שמחת תורה ואני דתייה בנשמתי, נמשכתי להכנס לפורום הזה עכשיו. רואה שבאמת יש כל כך הרבה טוב בעולם הזה והיופי והטוב בעיניי המתבונן. אני קוראת את הסברייך רותי, יש בהם עומק ואהבת אדם. בשאלות אני קוראת פחד של בני אדם מפני סוף העולם, עונשי העולם הבא (שאלותיו של חוזר בתשובה שמסתובב בעולם חילוני...) נדמה שאנו מונעים מפחד בזמן שאת רותי פותחת יריעה רחבה שמראה את האמת האחרת. דתיים או חילוניים, נוכל לחיות איש על פי אמונתו. יחד עם זאת להבין ש"אלוהים" או איך שתקראו לו הוא ישותאוהבת ולא מענישה. זו הנשמה שבוחרת "עונשים" כדי להתפתח. זו הבחירה שלנו לראות את זה. נהנת לקרוא את הסברייך המוארים.
 

רותי 11

New member
zhvart יקרה ../images/Emo24.gif

תודה לך נהניתי לקרוא את דברייך. ואכן ההסבר שלך, ממצא את הכל
 

מקווה26

New member
מה שלי מפריע

זו ההרגשה שאנחנו "הפיזי" מעין כלי משחק במשחק שאנו לא מכירים את כלליו, שבעצם אין משמעות ליומיומי ואין משמעות לנו כבני אדם לנו כמשפחה ולנו כחברים כי הכל חולף עם תוכנית אב כלשהי (או שאולי לא) ,ובכלל עם כל המחשבה על גלגולים וכו' יש מעין המעטה בחיים שלנו היום - בפיזי
 

zugopered

New member
אני לא מתלוננת רק רוצה תשובה

שלום רותי, חיכיתי לקבל תשובה שכרגע אולי תעודד אותי. אני לומדת לא להצטער אלא למצוא את נקודות האור במצב שבו אני נמצאת בעניין קשיים כלכליים ושיעורים שחוזרים על עצמם. אני מאוד רוצה תשובה כלשהי שתחבר אותי קצת יותר אל עצמי או אל האין סוף. האמת, אני לא יודעת מה אני רוצה ממך. אולי מה הייתי לפני, מה עליי להיות היום? האם באמת התכוונות שלי יכולה ליצור את השינוי בחיי והאם השינויים הם מוחשיים או נעלמים? אנא, אל תתני לי לחכות. תודה.
 
מקווה, אני מסכימה עם ההרגשה של

"כלי משחק במשחק שאנו לא מכירים את כלליו" אבל אינני מסכימה שאין משמעות לנו כבני אדם, כמשפחה וכחברים. לתפיסתי - יש המון משמעות למשפחה וחברים. אלה האנשים הקרובים אלינו ביותר, המשפיעים עלינו ועל ההתפתחות שלנו כחלק מנשמה. כשכל חלקי הנשמה מתאחדים להם באינסוף, הם מביאים איתם את התוכן החשוב והעיקרי והתוכן הזה הוא הזיכרון שלנו, הלמידה שלנו, הניסיון שלנו. מעבר לזה - לחיים שלנו כאן, בפיסי יש המון משמעות בזמן שאנחנו חווים אותם - ולדעתי אין להוריד מהחשיבות של עובדה זו. קחי לדוגמא חוויה שחווית בגילאי 2-3... סביר להניח שאת כבר לא זוכרת אותה במודע - אבל איך אפשר להוריד מהחשיבות שלה ברגעים שחווית אותה? באותם רגעים חווית, הרגשת ומשהו ממנה נשאר בך, גם אם זה בתת מודע. ובנוסף לכל אלה - אני מאמינה שאני כפי שאני היום (לטוב ולפחות טוב) בזכות כל אותם זכרונות חבויים מגילגולים קודמים, אותם אנשים שהושפעתי מהם בגלגולי הקודמים ובחיים הנוכחיים (הורים, אחים, ילדים, חברים וכו'), חוויות שחוויתי מהגלגול הראשון ועד היום.
 

yuki09

New member
אני די מזדהה עם תחושה של מקווה 26

אנחנו כל החיים רצים אחרי איזשהם מטרות מנסים להשיג דברים להוכיח משהו לעצמנו ואחרים ובאיזשהו שלב (לא כולם) מגיעים לנקודה ששואלים למען מה?מה משמעות? אולי כל זה מזוייף סתמי וממש לא בזה העיקר?במיוחד זה מורגש (מנסיוני) במצבים כאשר נפטר אדם קרוב.תראו אנחנו הרבה פעמים תופסים את עצמנו רבים וכועסים על בני משפחה חברים אנשים בעבודה מאבדים המון אנרגיות ועל מה?אנחנו קיבלנו גוף בלי" ספר הפעלה" אנחנו לא יודיעים כיצד להשתמש בו הכי טוב.אני עובדת בתחום רפואה וכשהתחלתי ללמוד ביולוגיה ואנטומיה אמרתי לעצמי לא יכול להיות שגופנו נוצר דרך תהליך אוולוציה.פשוט נדהמתי ראתי מכונה מתוחכמת ביותר ובה תהליכים כ"כ מסובכים אבל כ"כ מקושרים שישר ידעתי ש"בנו" אותנו.תנסו לעשות ניסוי להסתכל במראה לתוך עיניים.לדעתי זה מאוד מסובך.אני הרגשתי שמישהו אחר מסתכל אליי(לאחר התבוננות ארוכה)ובאמת יש דברים שלא ברורים למה עם זה כ"כ חשוב שנעשה שיעורים נתקן דברים ויש הדרכה צמודה אנחנו נולדים למציאות "חרשים" ו"עוורים"?
 

the pitria

New member
טוב, אני מתחילה עכשיו לקרוא את מסע הנשמות,

ואני ממש מקווה שמה שכתוב שם, מחקר בן 10 שנים, הוא אמת לאמיתה, ולא מדע בדיוני.... (אין לי שום בעיה עם מדע בדיוני אבל לא בנושא הזה...). ועוד דבר. מישהי שחוותה גלגולים קודמים ע"י סוג מסויים של היפנוזה, אמרה שתעזור לי להיזכר בגלגולים קודמים. נראה לי שהשאלה שתנחה אותי תהיה למה אני כל כך מפחדת מהמוות (בעוד שאנשים אחרים מצליחים להתמודד עם העניין בצורה די טובה). לילה טוב לכולם!!
 

רותי 11

New member
the pitria ../images/Emo24.gif

ראשית רוב בני האדם מפחדים מהמוות, ומי שאומר שלא הוא לא כנה עם עצמו נדיר שלא פוחדים מהמוות מי שלא מפחד זה אחד שהבין שבאמת אין מה לפחד ושהוא עבר תהליכים של הבנת המוות ומה הוא בעצם המוות. אכן סיפור גלגולי הנשמות עוזר לנו להבין את העניין ולפחד פחות מהמוות, לרוב הפחד מהמוות נובע ממוות מאוד אלים בתקופה אחרת, וכולנו עברנו מוות אלים כזה או אחר. ואם תרצי לדעת את זה אני הבאתי לכאן תהליך רגרסיה שאולי חברה שלך תוכל לעשות אותו למענך ויהיה לך קל יותר בצורה מונחית. ואגב הספר מסע הנשמות הוא לא מדע בדיוני.
 
למעלה