את בסדר, את../images/Emo13.gif
בכל מקרה, באמת שהשיר ההוא של סדקה לא ממש חשוב (בטח לא בהקשר של הפורום הזה). בקשר להשוואה שעשית בין קרול קינג להריסון, אני לא מוצא את הדמיון, להריסון היה חופש מלא בביטלס, אומנם רוב השירים שלו לא נכנסו לאלבומי הלהקה (והתוצאה הייתה הפצצה של all things) אבל זה לא כאילו שהוא יצר שירים שיתאימו לביטלס או עידן את עצמו בשביל הלהקה, בגדול, גם בנושאי הכתיבה וגם בלחנים, הריסון עשה אותה מוסיקה (מי ששינה את הטקסטים שלו, ולא לטובה, היה דווקא לנון וגם זה רק קצת). קינג (וגופין) מאידך, שינתה לחלוטין את סגנון הכתיבה, השירים של קרירת הסולו שונים במהותם ממה שהיא יצרה כיוצרת בודדת, לא רק המעבר הזה, שציף דיברה עליו, מהכללי לאישי (שהוא טבעי כשאתה מפסיק לאחרים ולא רק חלק מאיזשהו גל ככלי, שאני לא בטוח שאני מסכים איתו בתקופה ההיא), אלא שינוי גם בסגנון המוסיקלי, בדגשים ולמרות שאולי זה לא נראה רלוונטי, או יותר מידיי אישי, גם ברמה של הלחנים והטקסטים (אם כי, כאמור, זה עניין של טעם). עוד משהו, הריסון כמו כל אחד שהוא חלק מהקמה של להקה, חלם להצליח עם הביטלס, קינג, לפחות זה הרושם שלי, חלמה מהתחלה להיות יוצרת בודדת, עבודה המעבר להצלחה בקרירת הסולו היה סוג של ניצחון, אני לא בטוח שזה היה המצב עבור הריסון, מה שכן, מאחר ושניהם אנשים מאוד מוכשרים, אין לי ספק שהיינו שומעים עליהם, אולי לא ברמת ההצלחה הזאת, אבל היינו שומעים, מוסיקאים וכותבים כמו קרול קינג וג'ורג' הריסון לא מגיעים לעולם כל יום, אני רוצה להאמין שכשזה קורה, בסוף הם גם עושים את דרכם אלינו.