כל ההנאות שציינת לגבי הצייד התת-ימי
הנאה צרופה, אתגר גופני, טקטי, הכרת התנהגות הדג, נווט וכו´: נכונות לא רק עבור דייג. הנה ציטוט מתוך אתר שמתמחה בצילום תת-ימי: Underwater photography is more like hunting than like diving or general photography. It requires patience, stealth, good diving skills, black magic, and an extensive vocabulary of naughty words. Some technique and knowledge of the animal´s nature and habits, which generally comes with experience, helps. The normal thing for a diver who has just acquired a camera to do is to head for the reef, spot a fish, then to barreling after in, whip off a shot or two (the second shot before the strobe recycles), then rummage about for the next subject and repeat the process until out of air, film, or fish. As in big game hunting which employs parallel techniques, most shots will be taken as the subject / game is exiting the scent. Although a "tail shot" of a nice reef fish is not as big a problem to deal with as a butt-shot grizzly, it certainly ain´t a keeper. לגבי האתגריות בצייד: נדמה לי שאחת הסיבות שהולידו את חקיקת החוק הנ"ל הוא שהאגר היחידי בדייג עם מיכלים הוא יותר קשור בסיכויי ההשרדות של הדג. אתה לא יכול שלא להסכים שהאתגר הוא הרבה יותר טוב אילו לדג היה גם כן רובה להגנה עצמית. מאחר ואין לו, לפחות בהגבלת דייג לצלילה חופשית בלבד האתגר שלך יהיה הרבה יותר קשה. יהיה לך רק 10-30 שניות לכוון ולתפוס. לא תוכל לארוב לדג חצי שעה בפתח המנהרה עד שיעיז להראות את פרצופו ויחטוף חץ. עכשיו נראה אותך תופס דגים. זה הרבה יותר ספורטיבי מאשר דייג עם מיכלים. כל שאר "היכולות" (נווט, כושר וכו´) עדיין תקפות ואתה אמור להנות מזה לא פחות. תצטרך לפתח סיבולת לב-ריאה יותר טובה. מה רע? אז בבקשה, תתחיל לכבד את החוק. אם אתה רוצה אתגר אמיתי תעבור לצילום או לדייג בצלילה חופשית.