שאלה לגבי חטיבה

אנחנו עודדנו בכיוון

הבן שלי, בדיוק בשל אותו חשש מקושי ומאמץ, העדיף לוותר.
(גם המורים ביסודי וגם הצוות בחטיבה תארו את הלימודים בכיתה כקשים ותובעניים)

אנחנו עודדנו ודחפנו בכיוון, מכיוון שאנחנו מכירים אותו ואת יכולותיו וכן את הסקרנות הטבעית שלו ללמידה.
חשבנו שלימודים בכיתה רגילה לא יהיו מאתגרים מספיק עבורו. גם הרכב הכיתה מבחינה חברתית יותר מתאים לו.

הצענו לו לנסות ולאחר תקופה יוכל לעבור לכיתה רגילה, אם יהיה קשה או מאומץ מדי עבורו.
עברה חצי שנה והילד פורח. נעים לו בכיתה חברתית, מעניין לו (אם כי הוא טוען שקל מדי).
אנחנו לא רואים אותו מתאמץ יותר מביסודי וההישגים שלו מצוינים.

אם אכן חוסר הרצון נובע מחשש, אפשר להציע לנסות, הרי זה הפיך.
 
תודה לכל העונים

אכן סיכמנו שהיא תלך למכינה בפסח כי לא נכון לפסול על הסף משהו שבכלל לא מכירים רק על סמך שמועות שיהיה קשה או חוות דעת של מישהו שלמד שם, הרי לעבור לכיתה רגילה אפשר תמיד. כיום עדיין קל לה בכל המקצועות והיא בכלל לא מכירה מקצועות כמו פיזיקה וכימיה אבל מהכרותי איתה נראה לי שהיא תאהב.
 

1שייכת

New member
הניסוח "להתעקש" מזמין בעיות, תתכונני...

אי אפשר להכריח. אפשר לומר את דעתנו, לנמק, וזהו - להרפות. ההחלטה הסופית היא שלה.

גם אני הייתי מאוד מאוכזבת מבתי הגדולה שכמעט נרשמה לתיכון בעל שם וברמה גבוהה מאוד, אבל ברגע האחרון נמלכה בדעתה כי "אין לי חשק ללמוד קשה מדי". או מבתי הקטנה שפרשה מתוכנית המחוננים כבר בכיתה ג' כי היה לה קשה. אין לך מושג איך האגו שלי נפגע מזה... ראיתי בכך כישלון אישי שהבנות שלי לא שאפתניות כמו שאני הייתי בגילן (וכמו שאני עכשיו...).

אני כל פעם לומדת שוב ושוב שהן זה לא אני, ושהן לא מריונטות שלי (תודה לאל...), למרות שמה-זה בא לי שהן יילכו בדרך שאני רוצה...
 
למעלה