שאלה לגבי הודים

[ליאתA2]

בתור "בוגרת" הודו

טיילתי בהודו במשך שלושה חודשים בקיץ 2001. התנועה שאת מתארת היא רבת משמעויות: כן, לא, לא יודע ועוד... תכל,ס זה פשוט סימן שהם שומעים אותך. כמו להגיד "אהממם" בזמן שאת מקשיבה למישהו בנימוס. בניגוד אלינו, הם לעולם לא יקטעו אותך באמצע משפט או באמצע נושא. אז את יכולה לדבר ולדבר והם ינענעו את הראש כדי להראות שהם עדיין איתך.

 

[stardustit]

the plot thickens...

אז עכשיו זה כבר לא במשמעות של חיוב בלבד... נשמע באמת כמו נענוע הראש בהסכמה כאשר מקשיבים למישהו, גם אם לא ממש מסכימים למה שאומר, פשוט שידע שמקשיבים. מעניין אם אותם מצחיק לראות את המערבים מהנהנים בראש כל הזמן... אגב, האם זה נכון שבהינדי, כמו בגרמנית (Sie), משתמשים במילת נימוס ל"אתה" כאשר זה מישהו מכובד/זר? נדמה לי שכן, וממש לא ידעתי שההודים כל כך מנומסים. מצחיק, כי תמיד שחשבתי על הודו עד כה, זה היה בקונטציות יותר שליליות (המוני אנשים, בלאגן, סרחון, פרימיטביות), כאשר הרושם התקבל משמיעת סיפורים על הודו מהמטיילים. פתאום אני מגלה הודו אחרת לגמרי, וקצת קשה לי לשלב בין 2 ההודו הקיימות בראשי...

 

[עפרית אטלנטה]

דבר אחד נכון.

הודו אכן מלוכלכת,מסריחה מאוד,פרימיטיבית ומצמררת. אבל בכל זאת יש בה משהוא מיוחד,אחרי שעוברים את הטראומה הראשונית נכנסים לאט לאוירה וזורמים והכל נראה אחרת.

 

[stardustit]

זהו, אבל כשאני רואה את ההודים שכאן

משכילים מאוד, לא מלוכלכים, לא פרימיטיבים, קצת קשה לי לדמיין אותם גדלים במקום כזה...

 

[עפרית אטלנטה]

יש שם גם

כל מיני מעמדות וחלוקות ומשפחות וצבעים וזה דיי מסובך. לרוב מי שלמד והגיע עד הלום הוא בטוח ממעמד בנוני עד גבוה. כשההבדלים במעמדות שם הם ענקיים.(ואת זה אני יודעת מספרות בעיקר)

 

[stardustit]

זה כל כך מעניין..

אכן, מרצה הודי אחד אמר שהוא מקאסטת הברהאמינים (איות?), ולכן הוא תמיד היה מיועד להיות מורה... עדיין, קשה לתאר כיצד אנשים "רגילים" (כאלו שדומים לי) מסוגלים לחיות באוירה המחניקה העולה מתיאורי הודו. עוד דבר מעניין, מסתבר שרוב ההודים עדיין מתחתנים דרך שידוכים (arranged marriages). אותו מרצה לדוגמה, פגש את אשתו למשך שעה (לאחר שהמשפחה שידכה ואישרה) והחליטו שמתחתנים... מצד שני אני שמה לב שהם קצת "מתביישים" במנהגים שלהם ומנסים להתנער מהם. לדוגמה, באיזשהו דיון שהתפתח העלתי את הנושא שבהודו קיים מנהג שאלמנה שורפת את עצמה במדורה בה מבעירים את בעלה המת. ההודי שנכח בשיחה הכחיש ואמר שמה פתאום (והאמריקאים מסביב כבר התחילו לצחקק עלי, "סטארדאסטית, איזה מנהגים מוזרים את ממציאה לך"). אני התעקשתי, ובסוף הוא הודה שאכן זה מנהג שהיה קיים, למרות שעכשיו זה כל כך נדיר ואם זה מתבצע זה מגיע לחדשות. נראה לי מוזר שאנשים מתביישים במנהגים של החברה שלהם. הם יכולים להגיד שכן, קיים כזה מנהג, והם מתנגדים לו, אבל לא להכחיש מכל וכל. בקיצור, נראה לי שעכשיו תורי לנסוע להודו... אני כבר ממש סקרנית! ואם יש לכם עוד סיפורי הודו, מנהגים וכו', אשמח לשמוע.

 

[Se2Gam]

"שורפת את עצמה" ומנהג נוסף

לפי מה שהבנתי בזמנו כשהייתי שם (1994) לא ממש ברור בכל המיקרים אם זה היה מרצון. אנשי הכפר פשוט שמים אותה על המדורה ואחרי מספר דקות כבר טיפה קשה, טכנית, לברר איתה כמה היא מרוצה מהרעיון. ומנהג נוסף שממעטים לדבר עליו: משפחות שולחות ילדות קטנות למקדשים להיות שם משרתות של אנשי הדת לתקופה מסויימת. השירות כולל סקס. הודו ככלל מקום מרתק ביותר.

 

[greeneyes3]

כמובן שההערה שלי תהיה בהקשר........

לקולנוע. אז ראיתי בכמה החודשים האחרונים 2 סרטים הודיים. האחד הוא : חתונת מונסון,סרט מהנה וכייפי ביותר. חובה ממש לראות אותו ולראות בדיוידי,כי הבמאית-תסריטאית מספרת את רקע התסריט והדמויות שלה בו. הסרט השני ארוך נורא,נמשך כמעט 4 שעות. גאלאן שמו,או באלאן....או מאלאן...משהו כזה,פרח לי השם מהזיכרון (יש מישהו שיעזור עם השם?) המון מוזיקה והמון ריקודים בסרט,אבל הוא ממש חמוד ומהנה. אגב,בהודו עושים מספר גדול יותר של סרטים מאשר בהוליווד כל שנה,ידעתם? שמוליק

 

[טל ר]

בוליווד

תעשיית הסרטים של בומבי מכונה בוליווד, ושמוליק צודק - עושים שם יותר סרטים מאשר בהוליווד.

 

[stardustit]

בשבוע שעבר היתה בהארץ כתבה

מאוד נחמדה של דר' קרונזון, שכותב כיצד שהיה ילד בחיפה גדל על סרטים הודים וכל הזמן שר שיר מאיזה סרט "המכנסים שלי מפריז, הכובע שלי ממוסקבה, אבל ליבי תמיד הודי". מאוחר יותר, כאשר הפך לרופא לב ידוע ב- NYU, הוא זכה לטפל באותו כוכב הודי מהסרט (איני זוכרת כרגע את שמו, הוא מאוד ידוע, נפטר לפני מספר שנים).

 

[עפרית אטלנטה]

זה נכון.

הודו זו מעצמה של סרטים וכל יום ראשון המוני בני אדם (המונים) נוהרים לבתי קולנוע. כשהם יוצאים משם נראה כאילו הפגנת ענק יוצאת לרחוב. אני גם אהבתי את "חתונת מונסון"

 

[הלוואי והייתי חתול]

ועוד שני סרטים "הודים"

ראיתם "The Guru" - אנחנו התגלגלנו מצחוק ואחרי שצחקנו, נעבור לקטע האמנותי... (קצת גבעת חלפון לכבוד יום העצמאות) ראיתם את "Desperado Square" - סרט ישראלי מאוד נחמד ומיוחד שגם קשור קצת בקולנוע ההודי... אבל רק קצת

 

[stardustit]

על זה באמת עוד לא שמעתי!

 

[MicMik]

קצת מכלילה לא?

לא הייתי בהודו עדיין, אבל נדמה לי שהאורך שלה מקצה לקצה הוא בערך כמו של יבשת אירופה. גם באירופה אין אוכלוסיה הומוגנית, ויש אנשים פרימיטיביים ועדיין אף אחד לא חושב להכניס את כולם שם לאותה משבצת.

 

[עפרית אטלנטה]

עדיין אני חושבת שהודו

היא המדינה הכי קשה להסברה. הרוב חיים בתנאים של עוני (עד לעוני מחפיר). ומעטים במעמד הבינוני. ומעטים יותר במעמד העליון. כימעט ואין חתונות עירוב בין מעמדות. כל אחד מתחתן עם בן מעמדו הוא. הנישואין הם לרוב בשידוכים,ועדיין בעלי עור כהה נחשבים ירודים מבעלי עור בהיר. הם מאוד שמרנים ולכן גם בחורים שמגיעים לאמריקה ורוצים אישה הודית מסורתית שתשב בבית ותשרת אותם, בוחרים את כלתם מהודו ושבים להתחתן שם בשידוך כמובן. אגב-אם פגשת הודי אין להושיט לו את יד שמאל או להגיש לו משהו מיד שמאל. מאחר ובהודו "מנגבים טוסיק" ביד שמאל היא יד טמאה.

 

[דפנה בוסטון]

תקראי את "איזון עדין"

 

[MicMik]

בהחלט ספר מרשים.

 

[עפרית אטלנטה]

ספרות זרה.

אני מאוד אוהבת ספרות עולמית, קראתי המון ספרים הודיים,סיניים וכ"ו. אני מבטיחה לקרא ברגע שאוכל להשיג.

 

[stardustit]

על מה הספר?

ומה שמו באנגלית? והמחבר? תודה!

 

[MicMik]

ההודים בטח היו אומרים "על החיים"

רק שהמציאות בהודו לפי הספר היא מעבר לתפיסה המערבית שלנו, גם אם הסיפור מאוד קריא וסוחף. הסיפור הוא גם מנקודת מבטו של האנדר דוג, בניגוד לחתונת מונסון למשל.