שאלה לגבי בתי עלמין

[צבינגית]

שאלה לגבי בתי עלמין

הי בנות, ראיתי שמישהי כתבה למטה שהיא עוברת בבית עלמין פעם בשבוע ושם היא מתחברת הכי טוב. אצלי זה ממש לא כך! אני לא מרגישה שהאבן הקרה והישנה הזו יכולה ליצג אותה. לא שאני בדיוק יודעת מה אמא אמורה לייצג, כי לא "יצא" לי, אבל האבן? גם המיקום של הקבר רחוק גאוגרפית, ואנחנו אף פעם לא עולים לקבר. פעם זה כאב לי קצת, כי חשבתי שככה ראוי. אבל היום אני יודעת שכל אחד מתמודד בדרכו. אני זוכרת שפעם, הייתי עם אבא שלי והמפלצת שלו וילדיה בעיר שבה נמצא בית העלמין, והיא החליטה (המפלצת) שנלך לשם, ואבא שלי לא זכר אפילו איפה הקבר! האם זו רק אני?

 

[פרח75]

לא רק את...

גם אני לא מתחברת לבית הקברות בכלל. איך האבן הלבנה הזו עם השם שלה יכולה ליצג את כל המכלול שהוא אמא שלי? זה לא אומר לי כלום. אפילו אזכרות אנחנו כבר לא עושים אלא במקום זה יושבים ביחד וחוגגים את חייה, מדברים עליה ביחד וזה בעיני הרבה יותר אנחנו והרבה יותר מכבד אותה. אני גם מסרבת לציין את יום השנה למותה (אזכרה) כי זה לא היום שחשוב לי לציין, זה היום שאני רוצה לשכוח. את הפגישה שלנו והציון שלנו אנחנו עושים ביום ההולדת שלה, חוגגים את זה שהיא היתה חיה ולא את מותה. אמא שלי גם מעולם לא הלכה לבית הקברות להוריה. תמיד אמרה שהאבן הזה היא לא אמא שלה ולא אבא שלה ולכן אני יודעת גם שהגישה שלי מקובלת עליה. ביננו, האבן הזו בבית הקברות היא בשביל החיים ולא בשביל המתים ולכן כל אחד צריך להתייחס אליה בצורה שעוזרת לו להתמודד. מי שעוזר לו לעלות לבית הקברות כל שבוע, יעשה זאת. מי שעוזר לו להתנתק, שיעשה זאת. הרי המתים הם בכל מקרה חלק מאיתנו ואנחנו לא זזים ולא נושמים בלעדיהם אז בעיני אין צורך במקום התייחדות, בטח לא מקום שמסמל את המוות ולא את החיים. אבל זו רק דעתי ורק דרך ההתמודדות שלי. אל תרגישי אשמה על הגישה שלך. מה שעושה לך טוב, תזרמי איתו.

 

[עידן64]

גם אני לא עולה לבית העלמין.

כבר שנים רבות כשאני חולפת בדרך ביציאה מחיפה לכוון מרכז (מה שלא קורה הרבה) אני מביטה שמאלה,לבית העלמין הענק בו קבורה אמי 22 שנה.כבר שנים שלא הייתי שם.לפעמים מתעורר בי רגש אשמה אבל מהר מאוד אני מרגיעה את עצמי מחשבה שאין יום,ובכל הזדמנות שקשורה לכל דבר היא כל כך בליבי ואיתי שאכן עמידה במשך שעה ליד המצבה הקרה והדוממת הזו לא תשנה דבר.היו שנים שחשבתי שיוקל לי לשכב על המצבה,לבכות בכי הגון לדבר איתה ולספר לה כל מה שבא לי ולנסוע משם.כשגדלתי ובגרתי הבנתי שאני עושה את זה הרי יום יום,בזמן אמת של הדברים,באירועים,בשינויים בחיי,בחוויות כה רבות.אני שמחה,עצובה,עוברת דברים והיא איתי כל הזמן

 

[ההיא משם22]

צבינגית יקירתי...

אני זו שכתבתי על בית הקברות... אני מייצגת את דעתי בלבד, אני מכירה אנשים רבים שאינם מתחברים לבית הקברות אבל אני לא יודעת להסביר אני מחוברת אליה דווקא במקום ההוא יותר מכל מקום אחר. לאחר שאימי נפטרה הדואר שלנו הוצף בפרוספקטים של מצבות (כאילו מה? מאיפה כל זה הגיע?!?!!? מאיפה הם יודעים?!) אחותי ואני עברנו עמוד עמוד נכנסנו לאינטרנט ה' ישמור כמה אתרי מצבות יש שם וחיפשנו משהו מיוחד, משהו שהכי יתאים לאמא שלנו. כמובן שלא מצאנו משהו שאהבנו, היה לנו מאוד חשוב לעשות מצבה שתשקף אותה, באחד מאתרי האינטרנט ראינו מצבה של שנמצאת בבית הקברות ירקון בפ"ת אחותי ואני החלטנו ללכת לחפש אותה כי בתמונה היא הייתה מאוד מרשימה ומצאה חן בענינו, לכל מי שלא יודעת זהו בית קברות ע-נ-ק שיש בו אפילו רחובות

חיפשנו כמעט שעתיים עד שמאנו את הקבר המדובר, כמובן שמאוד התאכזבנו אבל שם עלה לנו רעיון, יצרנו קשר עם האיש של המצבות, הוא הגיע אלינו הביתה ואחותי ואני ציירנו לו (+)(-) את מה שאנחנו רואות בעיני רוחנו, בעיקרון בכל קבר סטנדרטי הוא זה שהולך לבתי האבן לחפש את האבנים למצבות, אבל כל פרט היה לנו חשוב שהוא פחד לעשות פאדיחות אז הוא לקח את אחותי ואותי איתו לחפש את אבן הבסיס ואת האבן של המצבה, היא ואני בחרנו בקפידה את האבנים, עברנו על עשרות סלעים למדנו עליהם הכל, איך הם יראו אחרי ליטוש אחרי עבודה, אם הם יחליפו את הצבע או לא, כשעלינו לגילוי מצבה לאחר 30 יום, כולם התאהבו במצבה ואמרו שזה מה שמשקף אותה, מראה אותה, והתחושת סיפוק של אחותי ושלי הייתה אילהית, כי זה היה הפרוייקט שלנו לאמא, לכן אני כל כך אוהבת את המקום הזה, את בית הקברות, לכן שם יש לי איתה חיבור עצום שלא יתואר... אל תרגישי לא בסדר, את בסדר גמור, אולי אצלי זו הבעיה?! אבל בסופו של דבר כל איש הוא אחר, מה שאני אוהבת לאו דווקא תאהבי גם את וזה לגיטימי... אמא שלי איתי תמיד, בכל משעול וצעד בחיי טוב ורע כאחד, אבל הבית השני שלא הוא גם הבית השני שלי אז אני מגיעה לשם כמעט כל שבוע... שיהיה לכולנו רק טוב נשיקות, מירב

 

[ההיא משם22]

שלא=שלה

 

[צבינגית]

לגבי המצבה- משהו קטן

כשסבי ז"ל נפטר (האבא של אמא), הקימו מצבה. לצערו ולצערנו הוא נפטר הרבה אחרי ילדיו. ועל המצבה הסתת כתב: "בעלי ואבינו" והיינו צריכים לתקן ל: "בעלי וסבנו" אז אני איפשהו מבינה את עניין ההשקעה במצבה...

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo32.gif מירב,

את יכולה להעלות את התמונות של אימך לאלבומים - יש לנו מדור של תמונות של אמהות של חברות הפורום, בקישור הזה.

 

[zzebra]

מרגישה כמוך

אני ממש מזדהה איתך. ואני גם חושבת שזה באמת אישי אבל אצלנו הכל מאוד טרי, עברה שנה וחודשיים. כשאני מתגעגעת אני נוסעת לשם. לבד. אני כל כך רוצה לדבר אליה אבל עדיין לא מצליחה, אני מאמינה שזה יגיע עם הזמן. אבל עצם השהייה שם, אני כאילו מרגישה שכשאני שם אני מאותתת לה שתסתכל עליי מלמעלה כי עכשיו אני צריכה אותה. לא יודעת. שם נפרדתי ממנה בפעם האחרונה... כשאנחנו הולכים לשם אבי ואחותי, זה שונה. לא יודעת, פשוט שונה. יש לי שאלה בלי קשר, על איזה קבר את מדברת בירקון? זה שהלכתן לראות... קרן.

 

[ההיא משם22]

הינה ת'צלום של הקבר שחיפשנו...

בהזדמנות אני אעלה את התמונה של המצבה של אמא שלי, אין לי אותה במחשב פה...

 

[liatka22]

את האמת, זה אומנם עדיין טרי.. אבל

הפעם האחרונה שהיתי שם זה היה יום לפני החתונה שלי.... כדי לבקש ולהתפלל ו.... זה היה חודש וחצי לאחר שהיא נהרגה... ומאז לא הצלחתי להביא את רגלי לשם... שוב, עברו רק תשעה- עשרה חודשים... ואמרו לי שבגלל שאני "כלה טריה" אני אמורה להמנע מבתי קברות בשנה הראשונה... ובכלל כל מיני אמונות ומנהגים .... אז הכל ביחד מנע ממני ללכת .... גם לא ממש הרגשתי צורך. שוב כי זה טרי... ובאיזה מקום, אני עדיין לא ממש מוכנה להשלים אם "תחליף האבן" ומעדיפה ל"דבר אליה" בלב עם עצמי... אני מניחה שזה קשור לעובדה שזה באיזה שהוא מקום סירוב/ הכחשה/ רצון לדחות וכו'... אוף, אני כותבת את כל זה ואני נחנקת מדמעות.... ,

 

[כנפיים לבנות]

..

שמעתי על מלא מנהגים כאלו ואחרים בנוגע לבתי עלמין/ כלות טריות/ הריון וכו'..... הכי חשוב לעשות מה שאת מרגישה לנכון... אני יכולה להבין את הקושי ללכת לשם... כמו שכתבת, זה עדיין מאוד טרי.... ואם את לא מרגישה צורך זה גם בסדר גמור... בטוחה שהיא בליבך תמיד... איתך.....

 

[hartuvim]

הי מירב, גרמת לי לחשוב...

על הסיבות לכך שגם אני דווקא מתחברת לבית הקברות (נשמע זוועה, אבל אתן מבינות אותי...). אמי קבורה בבית קברות בקיבוץ, וכמו שסקאלי אמרה זה מקום אינטימי, עם גינון יפה, מוצל, משהו נעים בסה"כ. ומעבר לכך, יש דבר אחד שאבא שלי כנראה עשה נכון בכל העניין, וזה לשתף אותנו במה שיהיה כתוב על המצבה: כל אחד מאיתנו בחר משפט שיכתב עליה- למשל: "אבל כשאני שותק לי עם עצמי אז את איתי אבל אינך" (זה מה שהוא בחר, משיר של מתי כספי) וגם ציטוט מהשיר "אמא" של ריקי גל... בדיעבד אני חושבת שמאוד ביטאנו בכך, כל אחד את הכאב שלו על מותה, ופחות את מי שהיא היתה (למרות שהכאב והקשר איתנו הוא חלק ממנה). אז היום אני גרה במקום אחר וכבר לא מגיעה כמו פעם למקום בו נפרדנו בפעם אחרונה, אבל לא קשה לי ללכת לשם, וזה המקום שאליו אני באה כדי להרגיש קצת יותר קרובה.

 

[סְקָאלִי]

אני חושבת שזה תלוי גן בך אבל גם

באופי של בית הקברות. אימי קבורה בבית העלמין בחולון. זה בית עלמין ענק, פשוט "עיר". איך שאת נכנסת מתנפלים עליך מצד אחד חזנים להשכיר, ומצד שני מקבצי נדבות למיניהם. גם גם ביציאה. ברור שיש לזה השפעה על תחושת האינטימיות. לעומת זאת, יש בתי קברות הרבה יותר קטנים ושקטים, במושבים למשל. אני מניחה ששם התחושה היא אולי אחרת. ומן הסתם זה גם נובע מההעדפות שלך ביחס לפרמטרים הנ"ל.

 

[ההיא משם22]

אמא שלי קבורה

בבית הקברות של יהוד, ממש מעבר לכביד, מקום יחסית קטן, ירוק, שקט ופסטורלי (כמה שקשה לומר)...

 

[ההיא משם22]

לכביד=לכביש

 

[כנפיים לבנות]

היי צבינגית

כמו ששמת לב, ל אחד לוקח את בצורה שונה. אני באופן אישי מאוד מתחברת אליה בבית העלמין. אני מדברת איתה שם... ואחד הדברים שמאוד חשוב לי לעשות זה ללכת לשם פעם אחת לבד.. מה שלא קרה עד היום... ולהיות איתה רק היא ואני... מבחינתי, הקבר שלה זה מה מה שיצג אותה תמיד. לא הכרתי אותה, ומבחינתי כשאני הולכת לבית העלמין (מה שלא קרה כבר יותר משנה...) אני הולכת לבקר אותה.. אני לא מכירה אותה ב"צורה" אחרת.. אני מתחברת אליה גם מחוץ לבית העלמין, ביני לבין עצמי, ומדברת אליה בכל מקום.. (למרות שהרבה זמן לא עשיתי זאת...) אך לבית העלמין יש משמעות רבה עבורי. אני גם מכירה הרבה שלא מסוגלות ללכת לבית העלמין, שזנ קשה להן מידי או שהן לא מרגישות צורך.. כל אחד לקוח את זה למקום שמתאים לו.. דרך אגב... סתם בא לי לספר לכן, שאתמול עשיתי משהו שלא עשיתי שנים, מאז גיל 13 או 14 בערך... אמרתי לה לילה טוב. פעם הייתי אומרת לה כל לילה לילה טוב, עד שלב מסוים... ואתמול לפני שנרדמתי פתאום מצאתי את עצמי עושה את זה שוב... אולי הרגשתי אותה איתי או משהו כזה... ואולי סתם כי חשבתי עליה הרבה לאחרונה.... בכל מקרה, זה היה קצת מוזר פתאום... וסתם רציתי לשתף אותכן... שבוע טוב שיהיה לכולנו!

 

[ההיא משם22]

אמממממ... שאלה(את לא חייבת לענות)

כתבת בהודעה שלך: "לא הכרתי אותה..." "אני לא מכירה אותה ב"צורה" אחרת.." למה הכוונה?

 

[כנפיים לבנות]

אמממממ....

הכוונה היא שהיא נפטרה שהייתי קטנה מידי מכדי לזכור אותה...

 

[ההיא משם22]

מצטערת לשמוע

בת כמה היית? ובת כמה את היום? (סורי שאני שואלת שאלות שבטח נשאלת 200 פעם פשוט אני חדשה {ומאוד סקרנית})

 

[צבינגית]

כן, גם אני לא הכרתי אותה...

וזה יוצר סט שלם של שאלות לגבי העולם, וצדק וכאלה... דווקא בגלל זה, שמעולם לא הכרתי אותה, קשה לי להאמין שהיא אבן לבנה, קרה ומרובעת. אצלי הבעיה היא שגם כמעט ולא מדברים עליה במשפחה בכלל. יש לי רק תמונה אחת שלה איתי (בערך) כשהיא בהריון איתי. כל כך הייתי רוצה תמונה משותפת איתה...