שאלה לבן

[הקוסמת הורודה2]

נזכרתי במשהו כשרולידר היה מורה שלי

לפני שהוא ממש נהיה מפורסם בטלויזיה

( יש לציין שהוא דאג להשתיק אותי תדיר ולא סבל שאני שואלת הרבה שאלות אני באופן כללי הייתי הסיוט של המורים גם בשורה ראשונה גם נרדמת להם בשורה ראשונה וגם שואלת מלא שאלות היה להם קשה).
סיפר לנו שהוא ואישתו פעם בשבוע הולכים לאנשהו לבלות ואז הם מדברים על מה שהוא והיא עשו אבל בגוף שלישי ואז הופכים את זה למשהו מצחיק ולשיקופים של ההוא עשה ככה וההיא עשתה ככה וואו ממש אהבתי מה שהוא סיפר זה רעיון אדיר!
אבל בגדול הוא היה מורה טוב ומעניין. והוא דיבר הרבה עם הידיים כי הוא היפראקטיבי אישית פעם הסתכלתי עליו והתפוצצתי מצחוק כי הוא מדבר כמו בתאטרון ואם מסתכלים על התנועות ידיים שלו הרבה זמן אי אפשר לא לצחוק. הוא מאוד מבדר למרות שהוא לא סבל אותי די חיבבתי אותו כמורה

 

[בן טל-שחר]

אי אפשר ללמוד לנשום מבלי לנשום

"אז רגע, כשאני אגיע לכדור הארץ, איך בדיוק אני נושמת, תסביר לי שוב את כל הצעדים?"
"את לא תוכלי שלא לנשום... פשוט נסי שלא להאמין לשטויות שתלמדי בנושא... בשום נושא למעשה... והרשי לעצמך ליהנות מהנשימה... ומהחיים... ומעצמך... מרגע לרגע..."

 

[נציב המים]

פינוי מקום לתרגול

לעתים, כשקיימת איזו מועקה פנימית, כל ניסיון לחישה פנימית נתקל בה.
כשיש איזו מטרה מוגדרת, כמו תרגול זה או אחר, עולה הרצון "להתעלם" ממנה בכדי להצליח בתרגול. במקום "להתרכז" בתרגול, אנחנו עסוקים ב"מאבק" בה, וזה מעייף.
אפשר לנסות להפנות לרגע את תשומת הלב למועקה עצמה - ממש "לראות" אותה בתוכי.
אצלי לפחות, הראייה הזו מעניקה לה כמו "צורה" או "מקום" מוגדרים במרחב התודעה.
כלומר, במקום "למלא את המרחב", היא הופכת לאיזה "גוף" או "תופעה" בתוכו.
מכאן אפשר "לחקור" אותה, כמו שאינך אוהבת לעשות, אבל לא חייבים.
כי ברגע שהיא "נראית" בתודעה, אפשר גם לראות את המרחב המכיל אותה.
במרחב הזה, שכבר אינו "מלא" במועקה, יש עכשיו מקום גם לתרגול הרצוי.
אפשר לנסות לבצע את התרגול מתוך המרחב הזה, ואם המועקה מנסה "להפריע", פשוט להחזיר אליה את תשומת הלב לרגע, "לראות" אותה מחדש, ולחזור למרחב המכיל.
באופן זה, אין ממש מאמץ, כי אינך מנסה להתעלם או להיאבק במועקה, אלא לתת לה להתקיים בנוסף לתרגול.
כמובן, שבאופן זה התרגול אולי לא "מועיל" ישירות בשחרור המועקה.
היא יכולה "להיעלם" במהלכו, אבל סביר שהיא תופיע מחדש לאחר זמן מה.
מצד שני, אם בכל פעם שהיא מופיעה, את מבחינה בה, אומרת לה "שלום, ברוכה הבאה", וממשיכה בדרכך בנוכחותה, לעתים היא משתעממת וחולפת מעצמה...

 

[בן טל-שחר]

 

[הקוסמת הורודה2]

תודה על התגובה. אבל המועקה או מה שזה לא יהיה מעיף אותי החוצה

וגורם לעייפות ואנטי לתרגול או להתמדה בו. אולי באמת צריך להתיידד איתה אני מניחה. תודה

 

[הקוסמת הורודה2]

זו התניה שלילית מבין?

זה להרגיש מועקה ולהצמיד את התחושה הזו לתרגול ואז התרגול נהיה מאוס מראש כי ההתניה היא תרגול= לא נעים לפחות זה מה ששמעתי היום בהרצאה

 

[נציב המים]

בהחלט

כאשר המועקה "ממלאת" אותך, אין לה ברירה אלא להפריע לדברים אחרים.
במצב כזה, לא משנה מה את מנסה לעשות, זה יכלול מאבק במועקה.
אם את מקדישה לה מעט תשומת לב, ומצליחה לראות את המרחב המכיל אותה, לעתים מתגלה שיש בו מקום גם לדברים האחרים, והקשר בינה לבינם עשוי להתנתק.

 

[הקוסמת הורודה2]

כן אבל גם מנגינה שקט חיצוני מזוייף יכול

לעזור להכנס פנימה מניסיון . למרות שאישית קשה לי להתחבר למוזיקה זה קרה לי פעם בריברסינג שהמוזיקה עזרה לי לנשום טוב לפני זה רק כשהייתי באה ממוטטת מעייפות הייתי נושמת טוב ( כי לבוא עייפה זה כמו כדור הרגעה חזק וזה יותר בטוח מפטיש בראש)

 

[הקוסמת הורודה2]

המאמץ בעיני זה להרגיש אותה רגשות זה מעייף

אם מישהו יכעס חצי שעה או ירגיש עצב או איזשהו רגש שלילי זמן מסויים הוא יהיה יותר עייף וסחוט אנרגטית לדעתי

 

[בן טל-שחר]

לא מספיק שאני מרגיש חרא אז עוד להרגיש את זה?!

תביאו להרגיש חרא בשקט!

 

[הקוסמת הורודה2]

זה החלק הכי קשה הרגשות אי אפשר בלעדיהם ומאוד קשה איתם

לפחות לי. ראיתי את עמיחי מדבר על רגשות ועל איך הן מתנה ומצד שני על תקופות רגשיות קשות יותר והערצתי אותו על היכולת להכיל לסבול את הרגשות האילו.
אני מעריצה אנשים שיכולים לאהוב את כל הרגשות שלהם. אני יודעת שיש לכל רגש תפקיד אבל זה קשה.

 

[הקוסמת הורודה2]

אני רואה את האינטילגנציה ברגש שלילי והרס עצמי אבל

קשה לאהוב את זה למשל. אני מאוד רוצה להיות מסוגלת לברך בברכה כל רגש שמגיע גם אם זה שנאה תהומית הרבה מהניו אייג' יוצא נגד הרגשות השליליים וחוטא להם. ואני חושבת שצריך למצוא מקום ותפיסה וקבלה גם להם וללמוד איך לראות בהם מתנה ולהשתמש בהם לטובה לא שאני יודעת איך

 

[בן טל-שחר]

גם זהו רגש (או עמדה רגשית).

באמצעות הינתקות מרגשותייך, יש באפשרותך להתחבר אליהם.
&nbsp
במלים אחרות: באמצעות התחברות לרגשותייך, יש באפשרותך להינתק מהם.
&nbsp
מה?!? לא חשוב.

 

[נציב המים]

מאמץ זה מעייף

בפיזיקה לומדים, שיש להפעיל כוח, להשקיע אנרגיה, בכדי להתגבר על התנגדות.
למשל, להרים אבן זה מעייף, כי צריך להתגבר על התנגדות כוח המשיכה.
לעומת זאת, להפיל אבן מהגג זה בכלל לא מעייף, כי שום דבר לא מתנגד לנפילתה.
אולי זה פועל גם בתודעה - אולי הרגשות מעייפים רק כאשר מתנגדים אליהם?
אולי לפעמים הרגשות המעייפים הם סוג של התנגדות בעצמם?

 

[הקוסמת הורודה2]

קראתי ש

באתר של עמיחי ( אני מידי פעם קוראת שם לא תמיד יודעת ליישם אבל הרעיונות בגרעין שלהם מתחברים אלי). שהוא מצא פעם שכשרגש עולה עולה גם התנגדות לרגש וכל פעם צריך לתת תשומת לב למשהו הנגדי פעם להתנגדות ופעם לרגש.
לא חקרתי רגשות מספיק זה בטוח נכון לרגשות שליליים האם זה נכון לרגשות חיוביים?

 

[הקוסמת הורודה2]

אתה יודע זו השאיפה שלי ריפוי ללא מאמץ

כלומר ברור כשרוצים לעשות פעולה צריך להפעיל לחץ/מאמץ מסויים אולם אני מרגישה שהרבה לפני הפעולה צריך לרכך התנגדות מבפנים. אני מאמינה בתיאוריה שנחשפתי אליה שכל הזמן יש ריפוי ספונטני הנפש כל הזמן מתנועעת מסתבכת ומרפאת את עצמה זה הטבע הנכון לדעתי לחוות דברים להשתנות ולהתרפא כל הזמן כל הזמן - אני עדיין אבל לא יודעת לעשות זאת

 

[הקוסמת הורודה2]

וגם כשהפנים מתרפא הדפוסים נושרים לדעתי

מוצאים את האיזון הפנימי ואני רוצה למצוא את האיזון הפנימי שלי ולא מתוך הכרח כי אחרת זה לא לגעת במקור

 

[neophile]

ואם הדפוסים לא ינשרו לדעתך ?

דפוסים יכולים להשתנות אבל המהות שלהם לא משתנה , לכן צריך לעבוד עם המהות ולא עם הצורות ...
&nbsp
&nbsp

 

[neophile]

זה יכול לעבוד באופן זמני

לרכך התנגדות מבפנים אבל זה עדיין לחיות בפיצול אם כי קשה לי להניח את האצבע על איזה פיצול זה בדיוק.
&nbsp
שאלה מעניינת היא מי מבחין בכלל בהתנגדות הזאת ?
&nbsp
&nbsp

 

[s i s u]

"רגשות מעייפים הם ההתנגדות בעצמה" זו חתיכת הברקה!