אשתי, שתהיה בריאה.....
לנו חמישה ילדים. ארבעה מהם אחר שירות צבאי. לא היה קל איתם אם כי שניים היו בשירות "כחול" אחד בתותחנים והבכור היה בשלישות. הצעיר , כידוע בגולני. מאחר ואני יתום צה"ל והבאתי את זה הביתה הרי אשתי פיתחה מנגנונים שאני לא יודע האם להעריץ אותה או ל"בוז" למשחק אותו היא משחקת(?) כאשר היא שומעת על הפגזות בצפון או על חשש של חטיפות. אשתי מעדיפה לא לדבר בכלל על צבא. לא קיים דבר כזה. מתעלמת לחלוטין אם כי אני יודע שהיא בקיאה בכל הפרטים.שאני מספר על אירועי תקרית זו או אחרת היא ממהרת להעביר נושא. אבללללל, בשבוע שעבר מצאנו עצמנו, שנינו, יושבים בשתיים בלילה מול המחשב ומחפשים ידיעות על הקורה בצפון. אני רואה בזה מן משחק של כן ולא. מה שכן. בלילה היא מתהפכת כל כך הרבה שהיא פטורה מהג'וגינג היומ-יומי שלה.