בחרת בדרך הקלה...
ברור שהדרך הקלה ביותר זה לעשות שינוי, להשיל ממשקלי ולהיות מרוצה יותר (שוב בהנחה שמאחורי התסכול על המשקל, לא קיימים רבדים עמוקים יותר, ולא ההורדה במשקל היא הבעיה, אלא היא רק סימפטום לבעיה אחרת, ואז כמובן שגם אם אטפל בסימפטום, הבעיה לא תיפתר) אבל בהנחה שכך הדבר, הסיכום שלך לא היה מדוייק (וברור שקשה היה להוציא את זה מבין תגובתי), כי זה לא מדוייק שלי אין בעיה עם משקלי והקושי הוא רק בעיני החברה, מאחר וגם לי יש קשיים רבים בנושא. מעבר לכך, כמובן שאני בתהליך של שינוי, ואני אכן מרזה וזה גורם לי להרגיש טוב יותר פיזית ונפשית, אך תהליך הרזיה הוא ארוך וממושך, בניגוד לתוכניות טלויזיה שבהן משילים קג' רבים ממשקל הגוף בימים בודדים, בחיים "האמיתיים" אני מאמינה שזו לא הדרך הנכונה, וכדי ליצור שינוי לתווך ארוך, גם הירידה צריכה להיות מתונה וארוכה. לכן, הנקודה שאליה ארצה להגיע, תהיה רק בעוד חודשים ארוכים. האם זה אומר שכל אותם חודשים, אני צריכה להיות בתחושות של חוסר השלמות?? טוב, על כל שורה שאני כותבת עולות עוד ועוד מחשבים ורבדים, אבל מאחר ודיברת על נורמות חברתיות, אסיים בקוריוז קטן, שדיברתי עם אחד הבחורים לפני פגישה עיוורת, סיפרתי לו שאני בחורה מלאה/שמנה. הוא רצה לוודא מה זה שמנה, ולכן שאל: יעל בר זוהר היא שמנה, האם את שמנה כמוה??
ואם הבדיחה לא מובנת, כנראה שכולכם/כולנו, שבויים באותן נורמות חברתיות...
