שאלה כללי...

שאלה כללי...

שאלה קצת כללית בקשר לאימון אישי. אני די שלמה עם עצמי, אני מודעת ליתרונות ולחסרונות שלי, ולומדת להכיר את עצמי כמות שאני עם כל המבחר הקיים. יחד עם זאת, באימון אישי העבודה היא רק כלפי עצמי, אין לי יכולת ורצון לשנות אחרים, אם כך, מה יכול להועיל האימון אם אני לומדת לקבל את עצמי כמו שאני ולא רוצה לשנות את ההתנהגויות שלי, אלא רוצה שהסביבה תשנה את ההתנהגות שלה כלפי?
 

הגר שקד

New member
אנחנו והסביבה

שלום לך כוכבית מזהב, יפה וטוב שאת לומדת להכיר ולקבל את עצמך, אך בני אדם אינם חיים בריק, ומכאן שכל התנהגות שלנו משפיעה מושפעת במידת מה מהסביבה שבה אנו חיים ופועלים. המצב שאת מתארת הוא למעשה קונפליקט בין הפנים לחוץ. השאלה שלי היא - אם, כפי שכתבת, את שלמה עם התנהגותך, מדוע כה חשוב לך לקבל אישור לכך מהסביבה? במה אי-הקבלה פוגעת בך? אשמח אם תהיי מוכנה לשתף אותנו ולתת דוגמאות ממשיות להתנהגות שלך שהיית רוצה שהסביבה תקבל ותכיר. הגר
 

ramib6

New member
קבלה עצמית מול תהליך שינוי

קבלה עצמית מבחינתי היא אחד השלבים הראשונים בכל תהליך אימון והיא אלמנט קריטי להצלחת האימון. כשאני מקבל את עצמי אני בעצם מבחינת האימון הופך ל"חומר גלם" שאני יכול לעבד אותו. כל עוד מאומן או כל אדם לא מקבל את עצמו בעצם ה"חומר גלם " שהוא עצמו אינו נגיש לעבודה . כך שמבחינתי קבלה עצמית לא רק שאינה סותרת תהליכי שינוי ושיפור אלא נהפוכו - היא קריטית ומהווה תנאי הכרחי לשינוי. בברכה רמי בוכניק
 

bridges

New member
תהליך השינוי באימון

היי כוכבית מזהב וברוכה הבאה לפורום שלנו. השאלה שאת שואלת מדהימה ואני אנסה להסביר למה. בעצם מה שאת אומרת: אני לא יכולה לשנות את האחרים, אבל אני רוצה לשנות את ההתנהגות שלהם כלפיי. אם תדעי מה גורם לאנשים בסביבה שלך להתנהג אלייך בצורה מסויימת, תוכלי לשנות את אותה התנהגות כלפייך. ההתנהגות של האנשים בחברה אלייך נובעת מהדרך שבה הם תופסים את מי שאת. ממה שהם רואים כהוויה שלך. לדוגמא: אם האנשים בסביבתך תופסים אותך כביישנית אז ההתנהגות שלהם אלייך תהיה כביישנית. השינוי שחווים אנשים באימון (לפחות במודל שאותו אני למדתי) הוא בדיוק זה. הוא שינוי בתפיסה של הסביבה אותם. באימון את יוצרת את ההוויה שלך את הערכים שלך ודרך התרגילים והעבודה המעשית את יוצרת שינוי באיך שהאנשים סביבך רואים אותך. זה אוטומטית יוצר שינוי בהתנהגות שלהם אלייך. בהצלחה, רונן
 
תשובה כללית

שני דברים. 1) כשאדם מכיר את עצמו טוב יותר דרך האימון ורואה את עצמו יותר ויותר כחיובי ושלם, הוא נוטה להסתכל כך גם על הסובבים אותו. רצון לשנות את האחר מגיע במידה מסוימת מרצון לשנות את עצמי. אף אחד מהם לא באמת יכול להצליח לדעתי. 2) כשאדם לומד להכיר את עצמו ולהבחין בדיוק מה מתאים לו, השלב הבא הוא להתחיל לדאוג שהוא יקבל מהסביבה את היחס שרוצה ממנה. אם כשמישהו אומר לך "חתול" זה פוגע בך ומעצבן, ועד עכשיו לא אמרת כלום, להתחיל לבקש שיפסיקו לומר לך את זה, זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות בשביל עצמך, גם אם לא יתרחש שום שינוי בפועל. אבל אז או שהצד השני יפסיק בשמחה, או שהצלחת להגדיר את מידת ההתאמה שלך עם אותו אדם.
 
תודה על התשובות, המשך...

אני אתן דוגמא שהיא אולי פחות התנהגותית, יותר עובדתית שגורמת לסביבה להתייחס אלינו כמו שאנחנו. אדם שיש לו נכות מסויימת, גם אם הוא לומד להכיר את הנכות שלו, לומד לחיות איתה , לקבל אותה.. להקרין לסביבה שהיא חלק ממנו. הוא לא משדר לעולם שהוא "מסכן" בעקבות אותה נכות, (כי אחרת יכולים הייתם לטעון שאנחנו מקבלים חזרה את מה שאנחנו משדרים) עדין, החברה תתקשה לקבל אותו עם הנכות הזו. אז נכון שהכל יחסי, וכמובן שיש אנשים שילמדו לקבל אותו עם אותה נכות, אך הכלל (ולפעמים עקב לחץ חברתי) יעדיפו להפנות את הראש כנגדה ולוותר. איזה אפשרות יש לאותו אדם עם נכות לגרום לסביבה לקבל אותו? הרי השליטה איננה בידיו, אלא בידי החברה? הדיון תיאורטי...
 

הגר שקד

New member
דוגמה מצויינת!

אם כך, שאלתך אינה נוגעת להתנהגות או תכונות אופי, אלא למצב נתון שמקשה לדעתך על הסביבה להתייחס לאדם "כמו אל כולם". הרשי לי לשאול אותך שאלה - כשאת פוגשת לראשונה אדם חריג במובן מסוים, מה הדבר הראשון שעובר לך בראש? עם יד על הלב, האם את מסוגלת ממבט ראשון לעשות הפרדה בין אישיותו ופנימיותו של האדם לחיצוניותו? הכרות בין בני אדם היא תהליך, ואין ספק שאותו תהליך מושפע בשלביו הראשונים גם התנהגותנו ומראנו החיצוני. כאשר מדובר בנכות או במצב נתון כלשהו, השלב הראשון עשוי להיות ארוך יותר, והידיעה שהדבר אינו לחלוטין בשליטתך בוודאי מקשה ולעיתים גם מתסכלת. יחד עם זאת, למרבית בני האדם ישנם כישורים ותכונות שמאפשרים להם לקחת אחריות גם בסיטואציות פחות קלות. חשבי באיזה מצבים סביבתיים את כן מרגישה נוח ומקובלת? כיצד את פועלת ומתנהגת במצבים אלה? איזה תכונות וכשרונות יש לך שבהם תוכלי לעשות שימוש כדי לחזק את התחושה שהשליטה בידיך? האם תרצי לשתף אותנו? תודה על הדיון המעניין, הגר
 
אוקי, נעביר את זה לחלק מעשי...

את צודקת, גם שאני פוגשת אדם חריג קשה לי לעשות את ההפרדה בן אישיות ופנימיות לחיצוניותו. והדיון הוא כן עקרוני, כי לי אין נכות מסוימת, או לפחות לא משהו חריג בצורה קיצונית שגורם לחברה להירתע ממני, יחד עם זאת, כן יש לי קושי מסויים, שבניגוד לדיון העקרוני שכאן, אני לא שלמה איתו, לא מקבלת אותו וכן נלחמת על בסיס יומי לשנות אותו. זה נכון שלמרבית האנשים יש את היכולות , הכישורים והתכונות שיאפשרו לחברה לראות מעבר לחיצוניות הזמינה והראשונית, אך כאן הפרדוקס והבעיה. אני בת 35 ורווקה. אני בחורה מלאה, והדרך שלי להכיר בחורים היא בפגישות עיוורות. וכן, בפגישה העיוורת הרושם הראשוני הוא שקובע. מהמקום הכי אמיתי ואובייקטיבי , אגיד שאני כן שלמה באופן כללי עם היותי מי שאני, אך בנושא הזה יש לי קשיים, אני יודעת שהדרך שלי להכיר בחורים היא לצאת לדייטים, ומאידך אני לא מצליחה "למכור" את עצמי כי השניות הראשונות הן שקובעות את המשך הפגישה. אז נכון שאנשים שמכירים אותי לעומק לא מבינים איך אני עדין לבד, ואיך אחרים לא רואים את כל המכלול שיש לי, ושגם הקטע של המשקל נבלע , אבל זו עובדה. בגלל הקשיים שיש לי עם הנושא, ידוע לי שיש לי מספר אפשרויות מאד ברורות 1. לקבל את עצמי כמו שאני, להיות שלמה עם עצמי ואז לא להתנגד שלא הולך לי בדייטים ,כי אני מי שאני ומי שלא רוצה, מפסיד. 2. להבין שהמשקל הינו בעיה שעוצרת ומפריעה לי למטרות שמוגדרות לי בחיים, ולכן לשנות את זה. 3. לדעת שאני לא מצליחה לשנות את זה, לחיות עם הקושי של הבעיה ולהמשיך לנסות כל הזמן . ושוב לחזור לדיון הפילוסופי ובלי קשר לעובדה שאם אני מצצליחה לשנות, שלמה עם עצמי, או נלחמת בסיטואציה, זו אני נכון לעכשיו. והחברה עדין מתקשה לקבל בחורות מלאות, לפחות הבחורים בדייטים. ולגבי מי שיעלה את האופציה שלא כאן בכלל הבעיה, אלא במה שאני משדרת ומראה, למי שיחשוב שאם אני לא מרגישה שלמה, אני מציגה את זה כלפי חוץ ולכן התוצאות הן כפי שהן, ולאו דווקא בגלל המשקל, אוסיף וארשום שאני חושבת שאני מאד מודעת לעצמי, מאד מודעת לשפת גוף שלי, ואני עדין חושבת שהבעיה היא לא במה שאני משדרת, אלא באיך שאני נראית מבחינת משקל. יצא קצת מורכב ולא בטוח שהצלחתי להעביר את מה שרציתי אבל בואו ננסה להמשיך מכאן..
 
אספר רק מנסיון שלי..

תסתכלי בתמונה שלי ותראי שאני לא מה שנקרה "רזה" ... בואי נשים את הדברים על השולחן.. אני שמן.. וכול עוד שהנחתי שזה מה שמונע ממני ליצור קשרים.. באמת לא היו לי..אך לאחר שינוי תודעתי וקבלה עצמית התחלתי פשוט להיות מי שאני.. ואת יודעת מה? היחס של הסביבה גם השתנה.. נכון יש אנשים שעדיין שופטים לפי חיצוניות.. ותמיד יהיו.. ואני שואל אותך.. את מעוניינת בקשר עם אדם ששופט אחרים רק לפי חיצוניות? כך שהבעיה נעלמת ברגע שעושים שינוי תודעתי.. יש אנשים שמקבלים ויש שלא.. וזה לא משנה כיוון שאני מקבל את עצמי.. אני לא זקוק לקבלה של אחרים כדי לחוות אהבה, זוגיות, הצלחה.. (סוד קטן: גם לאדם הכי חתיך ויפה.. יהיו כאלה שלא יקבלו אותו) אור ואהבה
 
ואני חושבת ש..

לגברים פשוט יותר קל, ולכן הדוגמא שלך לא מייצגת. יתרה מכך, זה לא שאני טוענת שכל השמנים נגזר גורלם להיות לבד, ברור שיש שמנים שכן נמצאים בזוגיות. אני לא בטוחה שאני רוצה לקבל את עצמי כמו שאני, כי אחרת יהיה לי קשה ליצור את השינוי במשקל שאני כן רוצה לעבור. ולגבי שאלתך האם אני רוצה להיות בקשר עם אדם ששופט לפי החיצוניות, השאלה מלכתחילה לא הוגנת, כי השיפוט הוא רק מיידי, שכן אם אדם יכיר אותי ובדיעבד יחליט שאני לא מתאימה לו, אין לי שום בעיה עם זה. האמת שאין לי גם שום בעיה עם העובדה שאדם לא רוצה אותי על סמך מה שהוא רואה בדקות הראשונות של הפגישה. יתרה מכך, גם אני לא נמשכת לכל אדם שאני רואה והרבה פעמים אומרת "לא" לכן הדיון העקרוני שהתחיל, לא היה מהמקום שלי, עם הרצון שלי לגרום ל אחרים לרצות אותי, אלא דיון יותר עקרוני, איך אנחנו יכולים לשנות דברים שלא תלויים בנו. ושוב, אני כן מודעת לעצמי (למרות שיצאה לי שוב הודעה מבלבלת וסותרת)
 
את מבלבלת בין קבלה להסכמה..

קבלה אינה פירושה שאת רוצה שהמצב ישאר זהה.. בפשטות ניתן לומר שקבלה מתבטאת באמירה "זה מה שיש" כאשר מתייחסים לעובדות ולא לדיעות.. כשתקבלי את עצמך באמת תגלי שאין צורך לשנות התנהגות של אחרים על מנת להשיג את הרצונות שלך.. אין צורך בקבלה של אחרים כדי שתחווי כל מה שתרצי אור ואהבה
 
אני לא מבינה

אני מצטטת: "כשתקבלי את עצמך באמת תגלי שאין צורך לשנות התנהגות של אחרים על מנת להשיג את הרצונות שלך" איך זה מסתדר עם העובדה שגם אם אקבל את עצמי כבחורה מלאה, ובהנחה שהרצון שלי למצוא חן בעיני בחור בדייט ראשון על סמך מראה חיצוני שנופל בד"כ על המשקל, עדין יקבלו אותי וזה לא יהפוך להיות נושא מרכזי?
 
ואני אצטט

איך זה מסתדר עם העובדה שגם אם אקבל את עצמי כבחורה מלאה שימי לב איך התייחסת למחשבה בתור עובדה.. בואי נחקור את המחשבה שלך קצת.. את לא חייבת לוותר עליה.. יש לך מחשבה כי שימשכו אלי בדייט הראשון אני צריכה להיות רזה האם המחשבה הזו היא אמת? האם את יכולה לדעת בוודאות שהיא נכונה? אור ואהבה
 
בוא נמשיך

כן, אני בטוחה שהמחשבה הזו היא אמת, אז נכון שיש יוצאי דופן נכון שזו לא אמת אבסולוטית, אבל מתוך 100 אחוז אני מאמינה שב 90 אחוז זו אכן האמת. אגב, אני מדברת מנסיון. והעובדה שאני בטוחה , היא כמעצם היותי אדם פתוח וכנה, שאלתי פעמים רבות את הבחורים לאחר ששמעתי את ה"לא" למה? והתשובה היתה שאני בחורה מעניינת מאד, יפה (ובעצם עוד כל מיני קומפלימנטים שלא רלוונטים כרגע) אך עדין, הבעיה שהפריעה להם היא המשקל. אז כן, אני חושבת שהמחשבה הזו היא אמת.
 
אני חושבת ש..

שבתשעים אחוז זו אמת וודאית ומוחלטת, האם יש ניגוד במשפט הזה? נראה לי שהוא נכון לוגית, לגבי 90 אחוז האמת היא ודאית, לגבי עשרה אחוז היא לא. אני טועה?
 
מה שאת עושה כרגע זה להתווכח עם מציאות..

אם קורה אפילו פעל אחת שמישהו נמך אליך בפעם למרות המשקל אז המשפט הוא לא עובדה.. הוא רק דיעה אז האם המשפט "כדי שימשכו אליי בדייט הראשון אני צריכה להיות רזה" האם המשפט הזה הוא עובדה או דיעה? אור ואהבה
 
ושוב,

סליחה שאני מקשה, אבל חשוב לי לרדת לסוף דעתך, בוודאי שהיו מקרים שנמשכו אלי למרות המשקל, אבל אותם אנשים הם ב 10 אחוז המזעריים ביחס לשלם, העשרה אחוז האם הם דיעה. התשעים אחוז האחרים הם עובדה. ואם תוסיף ותשאל איך אני יודעת שזה לא הפוך, שהתשעים אחוז הם דיעה והעשרה אחוז הם עובדה, אז זה כי זו פשוט עובדה. ה90 אחוז הם מוחלט ה 10 זה דעה. הצלחתי להעביר את מה שאני חושבת?
 
אם אני אמדוד את הגובה שלך ..

מאה פעמים.. האם בתשעים מקרים הוא יהיה 165 ובעשר מקרים 210 או בכל המקרים יהיה אותו הדבר? עובדה היא עובדה.. אם משהו וודאי הוא וודאי.. כשאת נפגשת עם אדם האם בוודאות הוא ידחה אותך? אם התשובה הייתה אפילו פעם אחת לא אז זוהי לא עובדה.. אין בעיה שאת שואלת זה אומר שאת עובדת ורוצה להבין..וזה נפלא אז האם המשפט "כדי שיימשכו אליי בדייט הראשון אני צריכה להיות רזה" הוא אמת בוודאות? אור ואהבה
 
אני מנסה שוב

אם תמדוד את הגובה שלי מאה פעמים, בכל המאה פעמים הוא יהיה 175, זו עובדה. זה נתון מדוייק, אם תשאל אותי מה המשקל שלי, בכל המאה פעמים הוא יהיה X כי זו עובדה וזה נתון מדוייק, אם תשאל אותי האם האם אני שמנה, אני אענה לך בכל המאה פעמים שכן, כי זו עובדה, אני מוכנה קצת להתפשר ולהגיד שאם תשאל מאה אנשים האם אני שמנה, התשובה תתפלג חלק יגידו שכן וחלק יגידו שקצת, וחלק יגידו שמאד ואולי בהיבט הזה זו לא עובדה וזו דיעה. אופס, האם בלי לשים לב הגעתי למה שניסית להגיד? שהמשקל שלי והשאלה האם בעיני אחרים אני שמנה, הוא דיעה ולא עובדה? ואם זה הכיוון, אז האם כדאי שימשכו אלי בדייט הראשון זו אכן אמת וודאית שאני צריכה להיות רזה, מממ, אם ככה במקרה הזה התשובה היא שלילית. אוקי, אז הצלחנו להבין שזו דיעה ולא עובדה מצד אחד אני מרגישה שהתקדמנו, אבל מצד שני, עדין הדיעה היא אצל 90 אחוז שאני כן שמנה ורק ב10 אחוז שאני לא אז חזרנו צעד אחורה?
 
למעלה