אוקי, נעביר את זה לחלק מעשי...
את צודקת, גם שאני פוגשת אדם חריג קשה לי לעשות את ההפרדה בן אישיות ופנימיות לחיצוניותו. והדיון הוא כן עקרוני, כי לי אין נכות מסוימת, או לפחות לא משהו חריג בצורה קיצונית שגורם לחברה להירתע ממני, יחד עם זאת, כן יש לי קושי מסויים, שבניגוד לדיון העקרוני שכאן, אני לא שלמה איתו, לא מקבלת אותו וכן נלחמת על בסיס יומי לשנות אותו. זה נכון שלמרבית האנשים יש את היכולות , הכישורים והתכונות שיאפשרו לחברה לראות מעבר לחיצוניות הזמינה והראשונית, אך כאן הפרדוקס והבעיה. אני בת 35 ורווקה. אני בחורה מלאה, והדרך שלי להכיר בחורים היא בפגישות עיוורות. וכן, בפגישה העיוורת הרושם הראשוני הוא שקובע. מהמקום הכי אמיתי ואובייקטיבי , אגיד שאני כן שלמה באופן כללי עם היותי מי שאני, אך בנושא הזה יש לי קשיים, אני יודעת שהדרך שלי להכיר בחורים היא לצאת לדייטים, ומאידך אני לא מצליחה "למכור" את עצמי כי השניות הראשונות הן שקובעות את המשך הפגישה. אז נכון שאנשים שמכירים אותי לעומק לא מבינים איך אני עדין לבד, ואיך אחרים לא רואים את כל המכלול שיש לי, ושגם הקטע של המשקל נבלע , אבל זו עובדה. בגלל הקשיים שיש לי עם הנושא, ידוע לי שיש לי מספר אפשרויות מאד ברורות 1. לקבל את עצמי כמו שאני, להיות שלמה עם עצמי ואז לא להתנגד שלא הולך לי בדייטים ,כי אני מי שאני ומי שלא רוצה, מפסיד. 2. להבין שהמשקל הינו בעיה שעוצרת ומפריעה לי למטרות שמוגדרות לי בחיים, ולכן לשנות את זה. 3. לדעת שאני לא מצליחה לשנות את זה, לחיות עם הקושי של הבעיה ולהמשיך לנסות כל הזמן . ושוב לחזור לדיון הפילוסופי ובלי קשר לעובדה שאם אני מצצליחה לשנות, שלמה עם עצמי, או נלחמת בסיטואציה, זו אני נכון לעכשיו. והחברה עדין מתקשה לקבל בחורות מלאות, לפחות הבחורים בדייטים. ולגבי מי שיעלה את האופציה שלא כאן בכלל הבעיה, אלא במה שאני משדרת ומראה, למי שיחשוב שאם אני לא מרגישה שלמה, אני מציגה את זה כלפי חוץ ולכן התוצאות הן כפי שהן, ולאו דווקא בגלל המשקל, אוסיף וארשום שאני חושבת שאני מאד מודעת לעצמי, מאד מודעת לשפת גוף שלי, ואני עדין חושבת שהבעיה היא לא במה שאני משדרת, אלא באיך שאני נראית מבחינת משקל. יצא קצת מורכב ולא בטוח שהצלחתי להעביר את מה שרציתי אבל בואו ננסה להמשיך מכאן..
