שאלה כללית על 'הפרעה '

TikvaBonneh

New member
אנחנו מדברות על שני דברים שונים

אני דיברתי על מה מפריע בעולם הממשי, הפיזי, בלי קשר למחשבות שלנו עליו.
את מדברת רק על המחשבה. לא על מה שבאמת קורה.
את מדברת על תהליכים פנימיים, ואני מדברת על תהליכים חיצוניים.
בסיפור שלך יש המון מחשבות פנימיות שבתור צופה מבחוץ אני לא יכולה לדעת עליהן.
המורה חושבת שהתלמיד לא יודע.
התלמיד חושב שלא צריך לענות בגלל שכולם יודעים.
כולם מסביב חושבים שהתלמיד טיפש.
התלמיד חושב שלא איכפת לו שכולם חושבים שהוא טיפש.

כל זה מסובך מידי בשבילי.
אני לא באמת יכולה לדעת מה כל אחד חושב.
גם אם אשאל אותם איתם, אולי ישקרו לי? אולי לא ירצו לענות לי.
לכן מול סוג ההפרעה שאת מדברת עליה אני עומדת חסרת אונים.
לא יודעת לזהות אותה ולא יודעת לטפל בה.
 

dina199

New member
נכון


הגישה שלנו שונה , אבל אני לא בטוחה שהדברים שונים..
את מדברת על מה שמפריע ב'עולם פיזי' אבל גם הדברים האלה מפריעים רק באותה מידה שחושבים עליהם.
אם לוותר מראש על הפרעה שהיא 'פיקוח נפש' , כל שאר הדברים אפילו גופניים פיזים, הם סובייקטיביים לגמרי.
 

TikvaBonneh

New member
אז לא הסברתי את עצמי נכון

מה שכתבתי לא קשור בכלל למחשבות.
הדברים הגופניים הפיזיים שמפריעים לנו, מפריעים לנו לא בגלל מחשבות אלא בגלל מנגנון הגנה של הגוף שנוצר לצורך הישרדות.
גם אם נחשוב שאור זה דבר נפלא ושלא כדאי לצמצם את האישון כשהאור מתגבר ומתגבר, אנחנו בכלל לא יכולים לעצור את זה.
אנחנו מתוכנתים להמנע מדברים שמפריעים לנו פיזית.
זה לא חייב להגיע לרמה של פיקוח נפש כדי שנחוש אי נוחות וננסה להמנע.
 

dina199

New member
מה קורה אם דברים גופניים מפריעים

לאדם מסויים , אבל אנשים אחרם לא מבינים מה מפריע לו כי מבחינתם הסיבה להפרעה לא קיימת ?
 

TikvaBonneh

New member
זה לא משנה שהם לא מבינים

זה עדיין יפריע לו והוא יעשה הכל כדי להמנע מההפרעה.
אבל מה זאת אומרת הסיבה לא קיימת מבחינתם?
אם אכפת לי ממישהו, אני אחפש מה מפריע לו.
הבן שלי היה קם מהשולחן בארוחה ולא ידעתי מה מפריע לו.
ניסיתי כל מיני דברים עד שגיליתי שמה שמפריע לו זה שיש על השולחן ירקות.
 

TikvaBonneh

New member
בשירשור שלך על התנהגות מפריעה

מישהו כתב לי
"כל מי שעוסק בהתייחסויותיו לאוטיסטים מבין שאין בין התנהגויותיהם וההסברים להתנהגויות שום קשר..."
אני מניחה שכשחושבים ככה, אז מתיאשים מלמצוא הסבר.
לפי התפיסה שלי, צריך להתאמץ למצוא הסבר. קודם כל להניח שיש הסבר להתנהגות, ולא ישר להרים ידיים ולהגיד: הוא מתנהג ככה כי הוא אוטיסט.
 

arana1

New member
זה נכון רק בהקשר ה״מקצועי״

כמו שהוא מתממש בהסברים ממה שנקרא ניתוח התנהגות או מחקר פסיכולוגי
הניתוק הזה מאפיין את התחומים האלה
ולכן מהם אנשים מתייאשים
בהיבט האישי ,ובפרטי אנשים ממשיכים לחפש ולמצוא הסברים
למעשה חלק מהחיפוש הזה כולל גם מסקנות שמובילות יותר ויותר אנשים לדחות את ההסבר הסמכותי והמקצועי
 

TikvaBonneh

New member
הסברים בתחום המקצועי

בפסיכולוגיה אני מבינה מעט מאוד, אני לא יודעת אם הפסיכולוגים מנסים למצוא הסברים.
לגבי ניתוח התנהגות, למדתי את התחום שנתיים ואני עומדת בפני בחינת הסמכה, כך שיש לי מספיק ידע תאורטי כדי להתיחס.
בניתוח התנהגות מחפשים הקשרים של התנהגות.
בניתוח התנהגות יש תפיסה דטרמיניסטית, לפיה שום התנהגות לא מופיעה סתם ככה.
זה לא משנה אם מדובר באוטיזם, תסמונת טורט, ADHD, או ילד בלי ערימה של איבחונים, תמיד נחפש באילו נסיבות מופיעה ההתנהגות שלו.
תמיד נצא מתוך הנחה שיש קשר דטרמיניסטי בין הסביבה להתנהגות.
 

arana1

New member
ברור שמספקים הסברים

וגם פסיכולוגיה וגם ניתוח התנהגות מתיימרים למצוא את הקשר הנכון בין הסביבה להתנהגות
אלא מה שכתבו נובע לטעמי מהעובדה שיותר ויותר אנשים למדו לזהות שדווקא התחומים האלה הכי נכשלים והכי מכשילים ככל שזה נוגע לזיהוי הקשר הנכון
מטעמים שאפשר לעמוד עליהם די בקלות
כמו למשל קבלה חסרת ביקורת של נורמות חברתיות כמדד אבסולוטי
 

TikvaBonneh

New member
נורמות חברתיות כמדד

אני רוצה להסביר כיצד ומדוע אנחנו משתמשים בנורמות החברתיות כמדד.
בעבר, ההורים, המורים, או אנשי מקצוע אחרים, קבעו שצריך לשנות התנהגות של ילד, ואף אחד לא שאל שאלות.
הייתה הנחה שהשינוי ייטיב עם הילד.
הנחה זו אינה מוסרית, ומעולם לא הייתה.
בגלל שלמנתחי התנהגות יש טכנולוגיה אפקטיבית לשנות התנהגות בכיוון שיבחרו, הם חייבים לספק הסברים.
המטרות והרציונאל שלהם חייבים להיות פתוחים לביקורת ע"י הצרכנים: הילדים והמשפחות, וכל מי שיכול להיות מושפע.
כאשר מנתח התנהגות בוחר איזה התנהגות לשנות, הוא צריך לשקול היטב את ההתנהגות של מי לשנות, ולמה.
התנהגויות לשינוי לא צריכות להבחר לטובת אחרים ("שב בשקט") או לשמירת הסטטוס קוו.
השאלה המרכזית הינה: עד כדי כמה שינוי ההתנהגות ישפר את חיי האדם.
כדי לבחון את המשמעות של השינוי, נכניס את המונח הדארויניסטי של התאמה לסביבה (habilitation)
התאמה לסביבה היא הרמה שבה הרפרטואר של האדם מביא למקסימום תועלת עבורו ועבור אחרים בטווח הקצר והארוך, ולמינימום נזק בטווח הקצר והארוך.
זה בעצם הכלל לפיו פרט מתאים לשרוד בסביבה.
מאוד קשה לנבא עד כדי כמה שינוי התנהגות יתרום להתאמה לסביבה, אפילו בטווח הקצר.
הרבה שאלות צריכות להשאל.
לא אלאה אותך בכל השאלות,
יש עשר שאלות שלמדנו לשאול.
אם זה מעניין אותך, אני אפרט אותן בשמחה.
ואכן, אחת מהן, כפי שציינת, הינה, האם ההתנהגות הזו תתן לילד גישה לסביבה בה הוא יכול ללמוד דברים חשובים?
כאן נכנסת ההתחשבות בנורמות חברתיות.
אם יש מקום לימוד: כיתה, חוג, קורס, שדורש נורמות התנהגות מסוימות כדי להיות בו, אז הילד יפיק תועלת מכך שילמד את הנורמות האלו, ולכן אם יש לו התנהגות שמונעת ממנו ללמוד במקום הלימוד הזה, נשקול התנהגות זו כמועמדת לשינוי.
עדיין זה לא אומר שבאמת נחליט לעשות זאת, כי גם אחרי שבחרנו התנהגויות שיכולות לעזור להתאמה לסביבה, אנחנו צריכים לעשות תהליך תיעדוף ביניהן, לשאול שאלות חדשות, ויתכן שנחליט שלא שווה לעשות את השינוי הזה.
גם כאן כבר כתבתי מספיק, אבל אם זה מעניין אותך אשמח לפרט.
אבל זה לא נכון סתם להתעלם מהנורמות החברתיות בלי לשקול תועלת מול נזק.
 

arana1

New member
אשמח אם תפרטי ותעמידי את הדברים לדיון חופשי

כי אחת הנורמות הכי פסולות,וזה לא מקרי שאוטיסטים הכי לא מתחברים לנורמה הזאת,היא שמומחים רואים את פתיחת השיקולים שלהם לדיון ציבורי כפחיתות כבוד
וזו למשל נורמה שמשתנה ומשנה מאוד
בגלל הרבה מאוד סיבות שונות ומשונות
שכולן טובות מאוד

שימי לב שהתאמה לסביבה ממש לא תואמת להתאמה לרוח העדר או לנורמה
בדיוק להפך
הפרטים שורדים ומעבירים תכונות מקדמות בדיוק בגלל שהם חורגים מהנורמה ומתפצלים להתמחויות שמשקפות את סביבתם(מקור ארוך יותר מהממוצע,צוואר גמיש מהממוצע...)
ההתאמה האבולוציונית לסביבה תמיד מתרחשת דרך פריצת הנורמה,דרך החריגה מהדרך המוכרת והבטוחה
לטעמי גם אוטיזם מהווה סוג כזה של חריגה
ולכן
מאוד יתכן שבטווח הקצר אי נוחות ואי התאמה לתבניות השגורות תתבטא כסבל ניכר או אי נוחות אבל מטפל ומחנך ואיש מדע או חברה ראוי לשמו אמור לדעת לתמוך דווקא בחריגות

ומכאן,שגם התפישה של תועלת זקוקה לרביזיה מתמדת,
וגם מדדי האיכות זקוקים לעידכון מתמיד,
למשל,
אני יודע היטב ותמיד ידעתי למה למרות שאני מת ללמוד דברים,למעשה דווקא בגלל זה,אני לא מתאים לקוד ההתנהלות האקדמי ולתבניות הנהוגות במוסדות החינוך
אז מה שעשיתי ואני עושה זה לא לשנות את ההתנהלות שלי אלא פשוט ללמוד בעצמי עם עצמי ובקצב ובתנאים שלי
יתכן וזו הסיבה שהרבה מאוד אוטיסטים נוטים לאוטודידקטיות
לי הסיבה לנטייה הזאת היא ברורה לחלוטין(היא משקפת סינטזה לא נורמטיבית בין הכישורים הקוגנטיבים לצרכים הרגשיים,בין התאווה לידע לתשוקה גופנית) ולכן אם מישהו כמוך היה בא אלי ואומר לי שאם אני רוצה לדעת את מה שאני אוהב אני אמור להתאים את עצמי לתבניות של הכיתה או החוג או הקורס הייתי מבקש ממך בנימוס פשוט לעזוב אותי לנפשי

נכון
נגרמים לי נזקים לא פשוטים בגלל העבודה שמבנה הזהות האוטיסטי שלי לא מתאים לנורמות החברתיות
מנסיוני יגרמו לי נזקים קשים בהרבה אם אנסה להתאים את עצמי להם
ולכן אני מצפה ומקווה שהחברה תשתנה
מבחינתי אני טוב והחברה רעה
נקודה
 

TikvaBonneh

New member
גם אני שמחה לפרט

לא רציתי להלאות אותך, לא בגלל שחשבתי שזו פחיתות כבןוד או שלא תבין מה שכתבתי.
ככה אתה מכיר אותי?
פשוט זה ארוך מאוד ולא ידעתי אם תהיה לך סבלנות לקרוא, לא רציתי להכביד עליך.
בעיני הציפיה שלך שהחברה תשתנה ולא תגרום לך נזקים אינה ראלית.
אני מנסה לשנות את החברה, בגלל זה לקחתי על עצמי תפקיד של מנהלת פורום אוטיזם, כדי להשפיע על דעות ותפיסות של כמה שיותר אנשים, אבל, לצערי, אנחנו רחוקים מזה, ואני לא בטוחה שנזכה לחיות ולראות את זה קורה.
אם אתה יודע שיגרמו לך נזקים מהניסיון ללמוד התנהגות מסוימת, אז ברור שלא כדאי לך ללמוד אותה. אנחנו מנסים למזער נזקים.
ועכשיו, לעשר השאלות שהבטחתי,
קח הרבה אויר.
1. חוק הרלוונטיות: האם לאחר שנסיים את הטיפול, הלקוח יפיק תועלת בסביבה הנוכחית בה הוא נמצא, ברגע שנסיים את הטיפול?
זה בניגוד לתועלת אפשרית בעתיד. למשל אתה, בסגנון החיים שלך, אינך זקוק לכישורי למידה בקבוצה. זה רק משהו שאולי ישמש אותך בעתיד. ולכן עדיף לך ללמוד משהו שיעזור לך כאן ועכשיו.
2. האם ההתנהגות הנלמדת היא תנאי מוקדם ללמידת כישור מורכב יותר, שהינו בעל תועלת?
למשל, נלמד אבחנה פונטית כי היא נדרשת ללימוד קריאה.
3. זו השאלה שכבר סיפרתי עליה:האם ההתנהגות הזו תתן ללקוח גישה לסביבה בה הוא יכול ללמוד דברים חשובים?
4. האם שינוי ההתנהגות יביא אחרים להתיחס אל הלקוח בצורה יותר נאותה ותומכת?
כאן אנחנו חלוקים. אתה מציע לשנות את כל האחרים כדי שיקבלו את הלקוח כמות שהוא. אני מרימה ידיים מול המשימה, ועוזרת לילד להשתנות
למשל, נניח שהלקוח הינו ילד קטן, תלוי בהוריו לחלוטין. לילד יש קושי שפתי, ואני יודעת שאם ההורים שלו יקדישו לו תשומת לב וישחקו איתו עשר דקות ביום משחק אוצר מילים, הילד יתגבר בסופו של דבר על הקושי השפתי, ויצליח להגיע ולהשאר ברמה שפתית של בני גילו.
וההורים, למגינת ליבי, במקום להקדיש את הזמן לשחק עם הילד, לוחצים עליו וכועסים עליו למה הוא לא רוחץ כלים ולא מסדר את המיטה.
אני מטפלת רק בילד, וההורים לא מעונינים לקבל ממני הדרכה, או לא עושים מה שאני אומרת להם.
הדרך היחידה שלי לעזור לילד היא ללמד אותו לרחוץ כלים ולסדר את המיטה, בציפיה שזה ישפר את יחס ההורים כלפיו.
5. האם ההתנהגות הנלמדת תחשוף את הילד לעולמות חדשים? למשל אם נלמד קריאה או זחילה.
6. האם כשנלמד את ההתנהגות הזו, תהיה השפעה נרחבת על התנהגויות אחרות, שלא לימדנו? למשל אם נלמד יוזמה, הלומד יתחיל לבצע המון התנהגויות חדשות הדורשות יוזמה.
7|הנה, כאן נדבר על נורמליזציה :האם ההתנהגות שאנחנו מלמדים תואמת גיל?
פעם נהגו ללמד נשים בנות 35 עם כישורים שפתיים של בנות עשר, לשחק בבובות.
בעיקרון הנורמליזציה, אנו מנסים לקדם שילוב בזרם המרכזי.
אם נלמד בן 17 ספורט ומוזיקה, הוא יוכל להיות באינטראקציה עם בני גילו יותר מאשר אם נלמד אותו לשחק במשאיות צעצוע.
8. האם ההתנהגות באמת מיצגת את המטרה האמיתית או את הבעיה האמיתית, או שהיא רק קשורה אליה?
למשל, בהרבה שינוי תכניות התנהגות עושים את הטעות הזו, ומדברים על הגברת התנהגות משימתית של התלמיד, כאשר התנהגות משימתית הינה לשבת בשקט בכיסא ולהסתכל על חומרי הלימוד, כשבעצם המטרה האמיתית הינה הלימוד עצמו, ודווקא אותה מפספסים.
9. האם אלו רק דיבורים, או שאלו מעשים?
כלומר, אם הילד בשיעור מתמטיקה אומר למורה: התרגילים האלו טפשיים, אני לא הולך לפתור אותם, זו בכלל לא התנהגות מענינת לטפל בה. נתיחס רק לשאלה אם הוא פותר תרגילי מתמטיקה בצורה נכונה, ולא מה הוא אומר עליהם...
10. אם המטרה איננה התנהגות, האם ההתנהגות שנלמד תעזור להשיג אותה?
במקרה כזה, בו המטרה של האדם איננה התנהגות, למשל לרדת במשקל או לקבל ציונים טובים, צריך לזהות באיזה התנהגויות מדובר.


ועכשיו, אחרי שבנינו פול של התנהגויות מטרה אפשריות ללימוד, נתחיל לתעדף.
הפעם יש רק תשע שאלות. אתה רוצה את תשע השאלות האלו, או שגם זה היה יותר מידי?
 

arana1

New member
ההערה על המומחים לא כוונה אישית אלייך

ננסה להתייחס קצת למרות שזה סבוך ואני עייף

1: מותר ואפשר לשקול גם שינוי סביבה,לי היה ברור שאני לא אצליח לחיות בסביבה מסויימת ולכן מה שהיה רלוונטי בשבילי זה פשוט לשנות את הסביבה

2:הכיוון מפשטות למורכבות הוא שונה אצל אוטיסט,זה נובע מכך שהוא מכליל בצורה שונה ולכן עצם הנחת המטרה ,שלקוחה ממה שמנתח ההתנהגות יודע על התנהגות נורמטיבית,מובילה להטעייה

3:לא תמיד נכון לשנות התנהגות בשביל להשיג גישה לסביבה,אצל אוטיסטים ,בגלל שונותם,שינוי גישה התנהגות מאפשר גישה למשאבים חיצוניים אבל מנתק אותם מאלה הפנימיים ולכן שכרם יוצא בהפסדם,מכאן גם ההתנגדות האופיינית למה שאנשים נורמטיבים מזהים כשינויים

4:כן,שינוי התנהגות להתנהגות נורמטיבית תמיד מזכה ביותר תמיכה והכלה והמון הטבות מצד הסביבה,אלא שההטבות האלה מאוד מועילות ונוגעות למישהו אחר,ולכן הן לא רלוונטיות לאוטיסט
אוטיסטים רבים,מטעמים מאוד יפים ומורכבים,לא מגיבים טוב למסחרה ולהתנייה,כל תפישת סחר החילופין שכל כך מהותית וטבעית לחברה הכללית משבשת משהו הכי יפה והכי מהותי בזהותו של האוטיסט
אם אי אפשר לשנות את ההתנהגות של ההורים אז שיקפצו לי,הם הורים רעים ולא ראויים לילד שלהם וכנראה שנחוצה התערבות של גורמים המוסמכים

5:זו שאלה מהותית מאוד שזוכה ליחס שטחי מדי מצד הגישות הנהוגות,הקשר בין הדרך שבה העולם נחשף להתנהגות האדם,לקצב האישי שלו,לתנועות הנכונות לו,היא מאוד מהותית לאדם עם נטייה מובהקת להיבט ההדדי של הקיום
ולכן,בשביל לדעת איזה התנהגות ובאיזה קדימות תשרת את פתיחות הילד לדברים חדשים צריך קודם כל ללמוד עליו את הדברים הכי מהותיים(הנושא הזה גם מאוד קשור לסעיף הקודם ולכן אני ממליץ להתחשב פחות בהורים ויותר בילד)


6: זה לדעתי האינדיקציה הכי מהותית,אם את נוגעת במשהו מהותי הזה השיפור מתרחש בכל היבטי הקיום של הילד,אוטיזם זו תופעה מפושטת,אצלם הדברים תמיד הכי נוגעים והכי קשורים לכל ההיבטים בו זמנית

7: לתאימות גיל אין הרבה משמעות ככל שזה נוגע להתפתחות אוטיסטית,הנסיון להציב תאימות גיל כאינדיקציה להצלחה מונע מהאוטיסט התפתחות אמיתית ומהותית
הצבת שילוב בזרם המרכזי כמטרה זה הדבר הכי רע שאפשר לעולל לאוטיסט
מבחינתי זו פשוט התעללות ובזבוז זמן והפסד ומחיקה של כל מה שמדהים ותורם וראוי באוטיזם

8:שאלה טובה

9: כנ"ל,אבל זו טעות מאוד חמורה לבדוק אם האוטיסט פותר את התרגילים בצורה נכונה,לאוטיסטים רבים יש דרכים מאוד לא שגרתיות לפתור תרגילים ,מטמטים ואחרים,זה כל העניין,אם לא ראית אף פעם את הדוקו שעשו על דניאל טאמט אז אולי תנסי לראות אותו,הוא עוסק גם בבעייה זאת בצורה מאוד מעניינת ויפה

10:הקשר בין התנהגות למטרה יכול להיות הכי יחודי והכי שונה מאדם לאדם,כל עוד לא נלמד לזהות ולכבד את זה אז הגורמים המטפלים עצמם חוטאים בקטע של דיבורים שלא מגובים במעשים

תעדוף זו שאלת מפתח לאנשים שמחווטים לתחושת זמן מורכבת,כמו אוטיסטים למשל,אסור לכפות תעדוף,תעדוף מהווה חלק מה"סימן הגנטי" היחודי לאדם,ולכן צריך ללמוד מכל אדם את התעדוף הנכון לו


אני תמיד מעוניין לשמוע עוד
 

TikvaBonneh

New member
אוקיי, אז תעדוף

ואתה מוזמן לקרוא את זה כשלא תהיה עייף.
יש לשתף בקביעת המטרות את כל הצדדים המעורבים: הילד, והאנשים החשובים בחייו.
תשע השאלות:
1. האם ההתנהגות מסכנת את הלקוח או אחרים? טיפול בהתנהגות מסוכנת יהיה בעדיפות ראשונה.
2. כמה הזדמנויות יהיו ללקוח להשתמש בהתנהגות שלמד? האם זה יהיה בשימוש יום יומי, או פעם בשנה?
3. כמה זמן כבר נמשכת הבעיה? אם הופיעה בעיה רק לאחרונה, נמתין קודם, אולי היא גם תחלוף מעצמה.
4. האם שינוי ההתנהגות הזה יביא לתועלת רבה עבור הלקוח? בתועלת רבה הכוונה שהוא יוכל להשיג דברים שנמצאים אצלו בעדיפות גבוהה <אנחנו צריכים לבדוק במה הוא מעוניין>
5. מה החשיבות היחסית של התנהגות זו לפיתוח כישורים ולתפקוד עצמאי?
6. האם שינוי ההתנהגות יצמצם תשומת לב שלילית לא רצוייה מאחרים?
7. האם שינוי ההתנהגות יביא תועלת לאחרים משמעותיים בחייו? למרות שאתה בקלות מעדיף שהרווחה תוציא ילד מהבית כי ההורים רוצים שיסדר את המיטה שלו או יוריד אחריו את המים בשרותים, רק בשביל שהם ירגישו יותר טוב, אולי יש ילדים שיעדיפו להשאר בבית וללמוד לסדר את המיטה.
8. מה הסיכוי להצליח בשינוי?
9. מה המחיר של השינוי? כמה מאמץ ידרש מהלקוח (הילד)?
 

arana1

New member
פגם מהותי בגישה היא ההפרדה בין הסיבה לסביבה

למשל,
התנהגות מסכנת נמצאת בצדק בעדיפות ראשונה אבל התנהגות מסכנת אצל אוטיסט נובעת מתנאי הסביבה
ולכן התמקדות בהיבט השטחי של ההתנהגות לא רק שאינו פותר את הבעייה אלא אף מחריף אותה

חוזר ומדגיש עד כמה המדדים האלה לא מתאימים לגישה לאוטיסטים

תשומת לב שלילית מהסביבה,שבלווא הכי אין לה כלים וכישורים לשקף את מה שהמהותי לאוטיסט לא מעידה על כלום
להפך,התמקדות בראי הסביבה תעקם את האוטיסט,לא פעם בצורה בלתי הפיכה

אני לא מעדיף בקלות
ההעדפות שלי נובעות מנסיון חיים קשה ויש להן לדעתי הצדקות וסיבות טובות מאוד

למרות שאני עייף הגבתי עניינית,אם כי בקצרה, לסעיפים בתגובה הקודמת
את חושבת שהחברה לא ברת שינוי
אני בטוח שאין לה ברירה אלא להשתנות
 

abashel13

New member
מאחר ואני הוא בעל המשפט הרשי לי להסביר אותו

כל הסבר על אוטיזם כסטייה מתקן ההתפתחות הוא הסבר שהנחת היסוד בו לקויה...

להתפתחות אין תקן... היא אוסף של שינויים המאפשרים פרדיגמה חדשה שלא הייתה קודם ואתן דוגמא...

ברמת ההתפתחות האנושית היום לוחם טוב הוא נכס לחברה לוחמת.... הוא יעשה לנו את המלחמות...

והנה מופיעים כל מיני כל מיני ילדים חדשים שאין ביניהם ובין לוחם שום קשר... כמובן שאם שלום נחשב להתפתחות ביחס למלחמה אבדן כישורי הלוחם

מועיל ליצירת שלום אך לגמרי לא עומד בתקן ה"לא מפותח" של לוחמים נועזים....

ולכן כל הסבר הרואה באבדן "הלוחמנות" פגם יהיה הסבר שאין בינו ובין הפרדיגמה המתפתח כל קשר....
 
את צריכה להפסיק לחפש הסברים

הוא מתנהג ככה כי זה מהות האוטיזם. ההסברים הם דביליים וממש לא משקפים את התנהגות הילד באותו הרגע.

אוטיזם = התנהגות בלתי ניתנת להסברים בשום מצב ובשום שלב.

אני מניחה שבגלל זה כל כך מנסים ל"נרמל" אותנו כי שם לפחות אנחנו לא נראים מוזרים בהתנהגות שלנו.
לו רק היו יודעים כמה קשה להתנהג ככה לאורך זמן.


אני יכולה להעיד אישית, שאני מחפשת אצלנו בעבודה דווקא את החדרים שאפשר לשבת בהם לבד כי בחברה
קשה לי ל"נרמל" את עצמי כמו שהם רוצים.
ואם אני מצליחה זה גוזל ממני הרבה מאוד כוחות שיכולתי להשקיע בפשוט להיות עצמי.
 

TikvaBonneh

New member
את הולכת לחדר אחר

כי כשהם איתך בחדר הם עשו דברים שמפריעים לך, ולכן את נמנעת מחברתם.
זה לא בגלל שאת אוטיסטית.
זו תגובה אנושית כללית.
 
לא, זה בגלל שדברים שאני עושה

הם לא מובנים ולפיכך אם אני רוצה לסרוג או לשבת בשקט הולכת לחדר אחר.

הם מפריעים לי בשיחות שלהם הקולניות ועוד טוענים שאני הקולנית.
הם מפריעים לי בטלפונים שלהם עם הרעש.

אני צריכה שקט ולמזלי בעבודה שלי מאפשרים לי את זה כשאפשר.
בגלל זה אני פורשת.
ושוב אני לא מסבירה את עצמי לאף אחד שם.
 
למעלה