שאלה חשובה

asafgery

New member
תשובתך לא מקוממת אותי.

מה שכן הגישה שאת מציגה היא הגישה המסורתית שעליה גדלנו שנינו מן הסתם. האב מפרנס האמא דואגת לחינוך ולטיפול השוטף בילדים. אלה בסך הכל אופנות. במאות הקודמות האופנה היתה שהאשה עקרת בית והאב מפרנס. חינוך ארופאי טוב של תחילת המאה הקודמת גרס שהילדים אמורים לעמוד למסדר לקראת הגעת האב מהעבודה. אכן אתן נושאות את הילדים ואתן מניקות אותן, אבל אלה שתי הפעולות היחידות עליהן יש לכן בלעדיות שנתן לכן הטבע. מעבר אליהן, אין שום הבדל ביכולות של שני המינים לטפל בילדים. לא אתמם - המוסכמות החברתיות בימינו עדיין מנסות להכתיב לנו הגברים להיות פחות רגישים מנשים ולהיות קשוחים ואטומים. זה לא משהו טבעי, זה עיוות חברתי, וגם זאת למעשה אופנה חולפת. נראה לי שנשאר חלוקי דיעות בנושא. אני חושב שאחרי שנים של דיבורים יפים על שיווין בין המינים, הגיע הזמן לממש אותו גם בתחום הזה.
 

שלי 9

New member
כמה הערות..

א.אין לי עניין לממש שוויון מוחלט (והדגש הוא על המילה מוחלט!) בין המינים (זה מורכב וסבוך ואין לי כח להיכנס לזה כאן, (אבל זה לא נובע כמובן מעמדה שרואה את הנשים כנחותות מהגברים), ב. אני עדיין מתעקשת על עמדתי שיש הבדלים באופי ההורות בין אב לאם. ג.בנוגע למוסכמות החבריות שמעודדות גברים לא להיות מחוברים לרגשות שלהם,אני רוצה לומר לך שאני ממש לא מתחברת למוסכמות הללו.. מבחינתי הגבר שהכי יידבר אליי הוא הגבר שמחובר לרגשות שלו, לחולשות שלו (במקביל לנקודות העוצמה שבו
) צהריים נעימים לך אגב..
 

asafgery

New member
צהרים טובים

ברור לי שאין לך עניין לממש שוויון מוחלט. העובדה שהחוק לצידך ומאפשר לך להיות משמורנית בלעדית, שמה אותך בצד הנכון של המשוואה. האם זה לטובת הילדים? בזה אני לא בטוח, מה שכן, זה בהחלט לטובתך. הבדלים באופי ההורות קיימים בין הורה להורה - בין אב לאב, בין אם לאם ובין אב לאם, מעצם היותינו בני אדם שונים, לכל אחד מאיתנו אופי הורות שונה. גם אני לא מתחבר למוסכמות האלה, אבל הן קיימות והעיוות החברתי עדיין קיים ובתי המשפט, בין השאר על רקע המוסכמות המעוותות האלה, עדיין מעדיפים משמורת נשית באופן אוטומטי ולא נוטים לבחון כל מקרה לגופו. עכשיו שאלה, ואני רוצה תשובה בשיא הכנות: האם את באמת מאמינה שכל אשה באופן גורף היא בהכרח משמורנית טובה יותר מכל גבר?
 

שלי 9

New member
אתחיל מהסוף..

התשובה לשאלתך היא: כמובן שלא!!! לא טענתי לאוטומטיזיציה של העדפת האם על האב..טענתי היא יותר עקרונית וברור שיש מקרים שצריכים להיבדק לגופם,אבל ברמה העקרונית אני חושבת שבמיקרה של גירושים ישנה עדיפות מסויימת לאם מהסיבות שכבר מניתי לאורך השירשור.. ולא, אי החתירה שלי לשווויון מוחלט לא נובעת מאינטרסים אלא כתוצאה מהשקפה ערכית בנוגע להבדלים בין גברים לנשים שלא כאן המקום לפרוס אותם מפאת היותם ארוכים ומייגעים.. יש מצב ללחיצת יד וירטואלית למרות המחלוקות?
 
נזכר במעלים שעשינו פה

לדיון הזה...ובלי שום כונות זדון,חושב,מזל שזה לי עבר. הסטטיסטיקה רחוקה מדיוק,הרגשות מתערבבים בשיקול,ואני בוחר בלישון...
 

maof

New member
ככה סתם ביני לבין עצמי חושב לרגע...

את רוצה...רוצה...רוצה... האם ניסית להבין מהיכן הבעיה
האם ניסית דרך אחרת לפני
האם ניסית טיפול/יעוץ לפני
האם את יודעת מהיכן נובעת הבעיה
האם באמת הכל ניגמר
את יודעת לנפץ להרוס לשבור ת'כלים קל מאוד... לבנות משהו משותף אחרי שיתרסק מאוד קשה
מעוף
 
באופן אישי...

אני לא בעד משמורת משותפת... יותר מידי הגבלות... למרות שמבחינה טכנית להורים זה אולי יותר נוח, יש הרבה יותר 'חופש' וזמן פנוי במשמורת משותפת.
 

d a n i e l s 5

New member
קראתי את כל התגובות....

וחייבת לספר מנסיוני...... לעניין הטלטלה.....ראוי שנזכור, נדע, נסכים עם זה שאת הטלטלה עשינו ברגע שהתגרשנו/נפרדנו וזאת עובדה.....מכאן צריך רק לדעת/לרצות למזער נזקים. בשביל לדעת ולזכור ...צריך שניים אבא ואמא !!!!!!!!!! בשביל הורות משותפת צריך גם אבא ואמא שירצו ויסכימו על הדרך המשותפת בכל הקשור לילדים וזה לא נגמר בלינה כאן או שם זה בכל מכל . לגבי שני בתים.....רצוי ששני הבתים יהיו קרובים אחד לשני, כך שהילד לא יוצא מסביבתו הטבעית , ואם יש שני בתים שהם מלאים בכל המכלול (נפש + חומר) אין סיבה לתחושת "הטילטול" הכל מתנהל בטבעיות ....כי ככה נהייה, ואלה הם חיייהם להבדיל ממשפחות זוגיות עם בית אחד . נכון שגם חלוקת ההוצאות היא שונה קרי מזונות , וההסכמה על החלוקה השווה (כלכלית) בין ההורים היא גם טבעית. רק על עצמי לספר ידעתי (והאמת שבמקרה הזה על עוד כמה אחרים שאני מכירה). ולא אני לא צדקנית, ואני לא יפת נפש......אלה באמת חיי . הילדים הם של שניים אמא + אבא !!!!!
 
במרוצת הזמן

ועל פי רוב,שני בתים הם לא בית בכלל. וזה לא שזה מחויב להיות רע. זה רק שבית, בנגוד לגג ארון בגדים ואוכל על השולחן,להם כמובן מקום מכובד. במלוא הגדרתו, הוויתו,העתיד שטומן בתוכו, והשורשים ממנו שואבים,יש אחד,או אין בכלל...
 

° זואי °

New member
לא יודעת

7 שנים והשנים מרגישים להם כמו אחד. במקום כמו זה, אי אפשר להעביר את התחושות כך שמוותרת מראש על הנסיון לשכנע. כל אחד מה מתאים לו...
 
כתבתי על פי רוב

כמו גם המבחן לאורך זמן...מילד להורה.אבל צודקת,כל אחד מה מתאים לו,,,אפילו,{ולא אומר שזה המקרה} שאת "המתאים" לילד אנו לרוב קובעים עבורו.
 
../images/Emo12.gif

איך בדיוק הגענו לשלב, שבו אנחנו מסכימים בעניין, שבו היתה לנו המחלוקת הכי גדולה
לא יודעת מי אתה, אבל תחזיר לי את רלוונטי תכף ומיד
 
המחלוקת היתה

על משמורת,והיא, מבטיח לך עדין קימת...היתרונות למשמורת אצל האב והוצאה השיקול הכלכלי כמחלוקת בין ההורים,במיקרים בהם האב היה שותף מלא או אפילו יותר,עושה נפלאות לזוגות שמתגרשים...אפילו מחתנת אותם שוב.וגם שבהחלט בעד שיתוף פעולה בין ההורים,בחלוקת הזמן...בית במובן של שורשים בטחון עצמי ויסודות,תמיד היה אחד או שום דבר.כשלי אישית מהנסיון ומלימדה אין ספק בכלל,כשגם שאנשים נפלאים הם יכולים להיות ההשפעה של "שתי בתים" על עיצוב התפיסה של המושגים "בית, ו"משפחה" לא משרתת הילד.
 
למעלה