הסיפור שלי...
הי דליה, אכן התורשה היא נושא כאוב ומפחיד את כולנו, אני מאמינה שלכולנו קיים החשש המרחף מן הגורל האכזר של אמא שלנו.... ועכשיו לסיפור האישי שלי: אני עשיתי שטות, ובגיל 26 עשיתי את הבדיקה הגנטית לסרטן השד. אמא שלי חלתה בגיל 32 ונפטרה בגיל 36 מסרטן שד דו צדדי אלים. הגעתי לקבל את התוצאה לבד (לא היה לי אז בן זוג ואף בן משפחה לא ידע שעשיתי את הבדיקה). היועצת הגנטית אמרה לי באופן לקוני שנמצאתי נשאית של הפגם הגנטי BRCA1, שיש לי סיכוי של 90% לחלות בסרטן השד עד גיל 70, ובנוסף סיכוי של 40% לחלות בסרטן השחלות עד גיל זה. המליצו לכרות את השדיים, לכרות את השחלות.... אחרי הבדיקה נכנסתי למצב של דיכאון קליני למשך תקופה לא קצרה. היתה לי תקופה איומה, לא היה לי את מי לשתף, והרגשתי כמו נידון למוות שעומד להיות מוצא להורג בכל רגע. לקח לי תקופה ארוכה לצאת מהמצב הזה ולהחזיר את עצמי, בתפיסה שלי, למעגל החיים. היום אני מודעת לסיכון, נבדקת כל 4 חודשים, אבל חיה את חיי ומנסה לא לחשוב על הקללה הזו כל הזמן. לכל מי שאני מכירה, ולכן אני גם כותבת את הסיפור שלי כאן, אני ממליצה שלא לעשות את הבדיקות הגנטיות למחלות תורשתיות, אלא אם כן הרפואה יודעת גם להציע טיפול רפואי מונע לנשאיות של הפגם הגנטי. לגבי סרטן השד, הטיפול המונע היחיד הוא כריתת השדיים, כריתת השחלות, ולזה לא הייתי מוכנה, לא בגיל 26, לא לפני שהכרתי בן זוג לחיים, לפני שהולדתי ילדים. היום אני עדיין מתכננת הריון נוסף ולכן את המחשבות על הכריתה אני דוחה בינתיים בכמה שנים. אין שום טיפול תרופתי שאפשר לקחת, ולכן צריך להיזהר מן הבדיקות הללו. רק בריאות
הי דליה, אכן התורשה היא נושא כאוב ומפחיד את כולנו, אני מאמינה שלכולנו קיים החשש המרחף מן הגורל האכזר של אמא שלנו.... ועכשיו לסיפור האישי שלי: אני עשיתי שטות, ובגיל 26 עשיתי את הבדיקה הגנטית לסרטן השד. אמא שלי חלתה בגיל 32 ונפטרה בגיל 36 מסרטן שד דו צדדי אלים. הגעתי לקבל את התוצאה לבד (לא היה לי אז בן זוג ואף בן משפחה לא ידע שעשיתי את הבדיקה). היועצת הגנטית אמרה לי באופן לקוני שנמצאתי נשאית של הפגם הגנטי BRCA1, שיש לי סיכוי של 90% לחלות בסרטן השד עד גיל 70, ובנוסף סיכוי של 40% לחלות בסרטן השחלות עד גיל זה. המליצו לכרות את השדיים, לכרות את השחלות.... אחרי הבדיקה נכנסתי למצב של דיכאון קליני למשך תקופה לא קצרה. היתה לי תקופה איומה, לא היה לי את מי לשתף, והרגשתי כמו נידון למוות שעומד להיות מוצא להורג בכל רגע. לקח לי תקופה ארוכה לצאת מהמצב הזה ולהחזיר את עצמי, בתפיסה שלי, למעגל החיים. היום אני מודעת לסיכון, נבדקת כל 4 חודשים, אבל חיה את חיי ומנסה לא לחשוב על הקללה הזו כל הזמן. לכל מי שאני מכירה, ולכן אני גם כותבת את הסיפור שלי כאן, אני ממליצה שלא לעשות את הבדיקות הגנטיות למחלות תורשתיות, אלא אם כן הרפואה יודעת גם להציע טיפול רפואי מונע לנשאיות של הפגם הגנטי. לגבי סרטן השד, הטיפול המונע היחיד הוא כריתת השדיים, כריתת השחלות, ולזה לא הייתי מוכנה, לא בגיל 26, לא לפני שהכרתי בן זוג לחיים, לפני שהולדתי ילדים. היום אני עדיין מתכננת הריון נוסף ולכן את המחשבות על הכריתה אני דוחה בינתיים בכמה שנים. אין שום טיפול תרופתי שאפשר לקחת, ולכן צריך להיזהר מן הבדיקות הללו. רק בריאות
