ממש ממש- לא.
אם אני רואה את המילה טריגר, זה ממש לא מונע ממני לקרוא את ההודעה. זה אף פעם לא מנע ממני וזה גם לא ימנע. וזה משתי סיבות- א. אני לא מושפעת מטריגרים. אין משהו שקשור לה"א שהוא טריגר עבורי. לא מילים, לא מספרים, לא הערות, לא תמונות. יש לי טריגר שקשור למשהו מאׁד מסויים, לא לה"א. למשהו שמכאיב לי נורא. מלבד הדבר הזה? נאדה. לפעמים אני אפילו תוהה מדוע ומאילו סיבות מה שנכתב הוא טריגר. ב. כשמישהי מסמנת *טריגר* אני יודעת שההודעה לא קלה. או במילים אחרות: שלכותב/ת ההודעה לא קל. אין מצב שלא קראתי הודעה של מישהי בגלל שהיה כתוב טריגר בכותרת. ויותר מכך, כשלמישהי כואב ורע, חשוב לי להיות איתה בזה. לתת לה הרגשה שהיא לא לבד. ולנסות עד כמה שאפשר, להקשיב ולעזור. לפעמים אני מזדהה, לפעמים לא. זה ממש לא משנה. אני לא יכולה לשבת בשקט ולא להתייחס [גם אם התוכן הוא כביכול קשה] כאשר מישהי כואבת ורע לה. *** הערה: כשאני התחלתי לכתוב בפורום, זה היה ממש כשהוא עוד היה בחיתולים [כשהוא רק הוקם]. אז- לא היה קיים בכלל המושג "טריגר" ולא הייתה דרך להפריד [אפילו בראש, לפני הקריאה] בין הודעות קשות יותר או קשות פחות. כעבורשנים זה הוכנס לתקנון ומאז מאׁד מקפידים על כך. אני חושבת שזה טוב, כי אני יודעת שכן יש בנות שיש להן חולשה לדברים מסויימים, או טריגרים או וואטאבר. לי באופן אישיח זה ממש לא משנה, אני תמיד קוראת ותמיד חשוב לי, לא משנה כמה התוכן קשה או אם זה כן נוגע לי בנקודה רגישה. ... אני רגישה, נורא. דברים עוברים תמיד דרכי ולא לידי. כואב לי כשלמישהי או מישהו רע, עצוב לי כשאני יודעת שלמישהו קשה. אני לא יכולה להיות אדישה. לכלום. אבל צריך לדעת ולזכור תמיד
איפה הוא/ היא מתחיל/ה ואני נגמרת ולהיפך, איפה אני מתחילה והוא/ היא נגמר/ת. יש הבדל משמעותי בין להתעצב ולכאוב יחד עם מי שכותב את ההודעה, מי שנמצא במצב לא טוב, כואב ובמצוקה, לבין- ליפול מזה בהרגשה, לתת לזה להרוס את היום, להכנס מזה לדכאון [אני מקצינה בכוונה] וכו'... יש הבדל בין שני הדברים. ואם אני אראה שמשהו משפיע עליי ממש חזק, [מלבד להזדהות, לכאוב יחד ולהתעצב...] אם זה בפעולות ואם במחשבות, זה ישר יגרום לי להבין שאני הולכת לאיבוד באחר ושוכחת את עצמי. כתבתי קצת מבולבל. בכ"ז מקווה שהעברתי את דבריי והובנתי.