שאלה ואולי דיון.

[נגעה ב ש מ י י ם]

שאלה ואולי דיון.

מעניינת אותי השאלה הזו כבר הרבה זמן. כשאתן רואות שמסומן בכותרת |טריגר,אתן נמנעות מלפתוח את ההודעה? אם כן,למה כן, אם לא , למה לא, אתן חושבות שהטריגרים משפיעים עלייכן בצורה כלשהיא? ומונעות את תהליך ההחלמה? תודה : ) (*ניסחתי בלשון נקבה,אבל כמובן שזה מיועד ל-2 המינים)

 

[כוכב זוהר בשמים]

אצלי

זה לא מונע לפתוח הודעה, כי עליי טריגרים לא משפיעים,ףלכן אין לי בעיה לפתוח הודעות טריגריות, לקורא ולהגיב.

 

[ד ק ה דומיה]

אפשר

להגיד שכן. קשה לי לפתוח הודעות. למרות הקושי אני פותחת כי אי אפשר לדעת איזה טריגר זה מכיל. יכול להיות שאגיב.. ויכול להיות שיהיה קשה.. אבל תמיד אני פותחת לא שוללת קשה לא קשה. אני פשוט מגיבה מתי שאני יכולה ובצורה הכי עדינה.. באמת גם אותי מענינת את השאלה ששאלת..

 

[כוכב זוהר בשמים]

איך את

מתמודדת עם טריגרים שקשים לך?

 

[lital172]

מנסה לענות..

כשאני רואה שרשום "טריגר" בהודעה אני נושמת עמוק אומרת לעצמי שאני צריכה להיות חזקה ושלא משנה מה למצוא את הטוב. לפעמים זה קשה לקרוא כל כך שהלב נשבר. אבל כשכותבים לאותו בן אדם שקשה לו ורואים שמצליחים לעודד אותו ולחשוב על דברים אחרת..זה שווה הכל. את כל המאמץ. זה תמיד משפיע לקרוא הודעות כואבות. לפעמים זה מה שמנחית אותי על הקרקע ומראה לי לאיזה מצב אפשר להגיע ואיך אפשר למנוע את זה לפני שמתחילים בכלל. אני חושבת שההודעות שמסומנות בטריגר לא מונעות את תהליך ההחלמה כי זה חלק מהתהליך. הקשיים שבדרך והתמודדות. לפעמים הודעות כאלו מחזקות ונותנות מודעות לפני שעושים דברים הרסניים לגבי עצמך. זה התהליך ויש בו ירידות ועליות..צריך לדעת איך להתמודד ולא לוותר. ...

 

[נעמשהיא]

אני קוראת

הכל אבל הרבה פעמים לא מוצאת מילים להגיב. נדיר מאוד שטריגרים משפיעים עלי. לפחות לא בפורום כמו שבחיים שבחוץ. מה שגם, כשדיברתי על הפורום עם המטפלת או הדיאטנית שלי (שכמובן מתנגדות לכל הרעיון) די הבטחתי להם שברגע שהפורום יהווה טריגר כל שהוא או יגרום לי לרצות לחזור אחורה אני אהיה עם היד על הדופק ואקח פסק זמן. אני לא אכתוב שכשמישהי מתארת איך הבגדים התרחבו עליה בצורה משמעותית או שהיא מתארת כמה ימים היא לא אכלה זה לא עושה לי משהו - זה כן - אבל אני חושבת שיש לי את היכולת להתאושש מהזכרונות הללו בצורה די מהירה, להמשיך הלאה ואפילו קצת לרחם על מי שעדיין נמצא שם. הרבה פעמים הטריגרים דווקא מזכירים לי איזו כברת דרך עשיתי ולאן אני לא רוצה לחזור.

 

[חי זר]

אצלי...

אצלי - אני דווקא קוראת יותר בעניין את מה שכתוב בטריגר, כי אני בטוחה שזה מכיל הודעה שמדברת על הקשיים שהם זהים לקשיים שלי, ומעניין אותי לראות איך אחרים מנסים להתמודד עם אותם קשיים, ואני קוראת אז בעניין את התגובות להודעה.

 

[broken child]

מזדהה ומסכימה איתך חיזרי. גם אצלי.

 

[חי זר]

../images/Emo23.gif

 

[broken child]

../images/Emo23.gif

 

[פרפר בתוך אגרוף]

../images/Emo18.gifטריגר../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif [סתאאאם../images/Emo3.gif]

ברובו המוחלט של הזמן אני קוראת את כל ההודעות בפורום, כולל אלו שכתוב עליהם טריגרים. גם כי התפקיד מחייב, וגם כי אני לא מוצאת שהטריגרים מערערים אותי, אלא לפעמים דווקא להפך- אני רואה לאן אני לא רוצה לחזור, אני רואה על מה התגברתי. מדי פעם יש טריגר שנוגע לי מאוד, וברוב הפעמים זה בא במפתיע לחלוטין, ואז אני צריכה זמן כדי להיות מסוגלת להתמודד ולהגיב. הימים בהם לא אפתח טריגרים הם ימים שאני עצובה מאוד, או בלי כוחות, ואז אני נכנסת לפורום בשביל לקבל נחמה ומצברוח. בימים כאלו אקרא שרשורי

, אביא שאלון ואענה עליו, אחפש משחקים וכו'. ובשום אופן לא אקרא טריגרים.

 

[ילדה זהב]

אמממ

אני קוראת את כל ההודעות בהן כתוב טריגר, אך במידה וההודעה היא טריגרית במיוחד יתכנו פעמים שאני לא אדע איך להגיב, ויש פעמים (לרוב כשרע לי) שאני לא מסוגלת לקרוא שום הודעה ואני רק כותבת כדי לקבל נחמה..

 

[מעין שקד]

עוררת אצלי שאלה...

אני קוראת את כל ההודעות, בין אם זה טריגר ובין אם זה לא, ואני מוצאת שהטריגרים לא משפיעים עלי, השאלה שלי היא האם לדעתכם זה אומר שאני לא רגישה? שהרגישות הכ"כ גדולה שתמיד התאפיינתי בה דהתה? ואולי זה רק בנושא הזה? ואם היא דהתה, מה זה אומר עלי? ואולי זה סתם... בכל אופן כמו שכתבו כאן לפני, לא תמיד אני מוצאת את המילים להגיב.

 

[חי זר]

../images/Emo24.gif

מעיין, מה שלומך?

 

[מעין שקד]

ככה, תודה

החיים לא מחייכים אלי, ואולי זו בעצם אני שלא מחייכת אליהם???

 

[כוכב זוהר בשמים]

מעיין

מה קרה? למה את מרגישה ככה? רוצה לספר?

 

[מעין שקד]

קשה לי להסביר

אני מרגישה שאין לי מקום בשום מקום. צריכה קצת חיבוק, קצת תמיכה, אבל מרגישה כ"כ לבד, כך שאין ממי לבקש. עם הניקיונות של פסח נהיה בלאגן בבית, ונהיה לי אבק על הנשמה. האוכל שם ולא שם, מנסה לתפוס מקום, ואני כ"כ רוצה לתת לו אותו אבל אני כאילו כבר לא יודעת איך. אני יודעת שאני צריכה לשמוח על כך, אבל אין לי שום שמחה בלב, כי אין שום דבר. ריק לי כ"כ, ומגעיל. ואולי אני סתם קוטרית, סתם לא מנסה מספיק שיהיה טוב, מתמכרת לעצב במקום לחפש את השמחה. וסתם לי, וכלום לי, ולבד לי, ונגמר לי הכוח, הלוואי ויכולתי ללכת לישון לצמיתות.... אבל בסופו של יום לא רק שסתם לי אלא אני בעצמי סתם.

 

[כוכב זוהר בשמים]

ואולי זאת התקופה

הזאת של לפני החגים שקצת מערערת הכל? מקווה שיהיה לך יותר קל כאן איתך

 

[ג ר נ י ו ם]

לא, את לא "סתם קוטרית"

פעם מישהי אמרה לי שבסופו של יום כל אחד מאיתנו הולך לישון לבד. והרבה זמן המשפט הזה היה חלק גדול מאוד מהתפיסה שלי את עצמי. ללכת לישון לבד, לקום לבד, לחיות לבד, ולחשובשזו הדרך לחיות את החיים האלה. זו לא. יש לך מקום כאן, יש לך מקום אתנו, ובשעות שבהן את רוצה "לישון לצמיתות", את יכולה לכתוב כאן. לפעמים זה אפילו עוזר. תרגישי טוב

 

[מעין שקד]

תודה, פשוט תודה.