פנג לו צי אן
New member
תראה, אנחנו חיים היום בעולם
פוסטמודרניסטי בו מקובל כבר שלכל אחד יש את ה"נראטיב" שלו, ושאף אחד לא מתיימר להיות בעל אמת אבסולוטית, אלא כל אחד רק מספר את הסיפור שלו, או מחזיק באמת הסובייקטיבית שלו. אישית אני לא ממש חסיד של הפ"מ (אם כי אני מודה שיש בזה כמה נקודות חשובות), אבל בכל מקרה לגבי הנושא של מיתוסים אני צריך לציין שאני מוכן לקבל את העמדה שלך, כלומר ש "לא משנה אם זה נכון או לא, מבחינת הנזירים, דהמו הוא זה שנתן את אמנות הלחימה לנזירי השאולין הקדומים.". זוהי בהחלט עמדה מקובלת, כמו בדוגמה של הדת שישנם אנשים שיודו בפה מלא שהם לא באמת מאמינים בכל המיתוסים של הדת באופן מילולי, למשל שהעולם נברא בשישה ימים וכו', מה שחשוב להם הוא המשמעות של המיתוס לגביהם. בין אם מדובר בעובדה היסטורית נכונה ובין אם לא. אני יכול לקבל את הגישה הזאת, ובמובן מסויים אני אפילו די דוגל בה. אבל אני חושב שזה לא צריך למנוע מאתנו מלחקור מיתוסים בצורה אובייקטיבית ולשאוף בכל זאת לברר את נכונותם ההיסטורית. בקיצור, אני מקבל את העמדה שלך לפי המיתוס על בודהידרמה הוא מסורת חשובה ובעלת משמעות (וגם לא ניסיתי לטעון ההפך), אבל אני חושב שזה לא נכון להמנע בגלל כך לבדוק את האמיתות ההיסטורית של המיתוס הזה. כיום העמדה המקובלת בקרב היסטוריונים היא שהסיפור על בודהידרמה הוא מיתוס שנוצר בתקופה מאוד מאוחרת, כנראה בסביבות המאה ה16-17. לא מדובר על השערה בלתי מבוססת, אלא יש ראיות רבות לכך . האם זה אומר שזה בהכרח נכון ולא ייתכן שההיסטוריונים טועים? ברור שלא. כל מי שנוקט בעמדה מחקרית אמור לדעת שתמיד ייתכן שהוא טועה. אבל הנקודה החשובה היא שנכון לעכשיו בעולם המחקר זוהי המסקנה שהתקבלה לאור עובדות שנכון לעכשיו לא נסתרו. אם בעתיד יתברר אחרת המסקנה תשתנה ואולי המיתוס על בודהידרמה יקבל אישור. כרגע זה לא המצב. (אגב, "מיתוס" זו לא מילה גסה, למרות מה שמקובל לחשוב כיום)
פוסטמודרניסטי בו מקובל כבר שלכל אחד יש את ה"נראטיב" שלו, ושאף אחד לא מתיימר להיות בעל אמת אבסולוטית, אלא כל אחד רק מספר את הסיפור שלו, או מחזיק באמת הסובייקטיבית שלו. אישית אני לא ממש חסיד של הפ"מ (אם כי אני מודה שיש בזה כמה נקודות חשובות), אבל בכל מקרה לגבי הנושא של מיתוסים אני צריך לציין שאני מוכן לקבל את העמדה שלך, כלומר ש "לא משנה אם זה נכון או לא, מבחינת הנזירים, דהמו הוא זה שנתן את אמנות הלחימה לנזירי השאולין הקדומים.". זוהי בהחלט עמדה מקובלת, כמו בדוגמה של הדת שישנם אנשים שיודו בפה מלא שהם לא באמת מאמינים בכל המיתוסים של הדת באופן מילולי, למשל שהעולם נברא בשישה ימים וכו', מה שחשוב להם הוא המשמעות של המיתוס לגביהם. בין אם מדובר בעובדה היסטורית נכונה ובין אם לא. אני יכול לקבל את הגישה הזאת, ובמובן מסויים אני אפילו די דוגל בה. אבל אני חושב שזה לא צריך למנוע מאתנו מלחקור מיתוסים בצורה אובייקטיבית ולשאוף בכל זאת לברר את נכונותם ההיסטורית. בקיצור, אני מקבל את העמדה שלך לפי המיתוס על בודהידרמה הוא מסורת חשובה ובעלת משמעות (וגם לא ניסיתי לטעון ההפך), אבל אני חושב שזה לא נכון להמנע בגלל כך לבדוק את האמיתות ההיסטורית של המיתוס הזה. כיום העמדה המקובלת בקרב היסטוריונים היא שהסיפור על בודהידרמה הוא מיתוס שנוצר בתקופה מאוד מאוחרת, כנראה בסביבות המאה ה16-17. לא מדובר על השערה בלתי מבוססת, אלא יש ראיות רבות לכך . האם זה אומר שזה בהכרח נכון ולא ייתכן שההיסטוריונים טועים? ברור שלא. כל מי שנוקט בעמדה מחקרית אמור לדעת שתמיד ייתכן שהוא טועה. אבל הנקודה החשובה היא שנכון לעכשיו בעולם המחקר זוהי המסקנה שהתקבלה לאור עובדות שנכון לעכשיו לא נסתרו. אם בעתיד יתברר אחרת המסקנה תשתנה ואולי המיתוס על בודהידרמה יקבל אישור. כרגע זה לא המצב. (אגב, "מיתוס" זו לא מילה גסה, למרות מה שמקובל לחשוב כיום)