הרעיון הוא,
שהמשוואה AX^2+BX+C=0 אמורה להיות שוות-ערך למשוואה: A(X-X1)(X-X2)=0 כאשר X1 ו-X2 הם השורשים, ומכאן מתקבלות בקלות נוסחאות ויאֶט. אותו הרעיון נכון לא רק למשוואה ריבועית, אלא גם למשוואה בכל מעלה. בתורת הפונקציות המרוכבות יש משפט, שלמשוואה במעלת N יש תמיד N שורשים, ואת הרב-איבר עצמו אפשר להציג כמכפלת X מינוס כל שורש (וגם כפול המקדם של החזקה הגבוהה ביותר של X בפולינום המקורי). מכאן נובעות נוסחאות ויאט למקרה הכללי יותר, ויש להן שימוש רב גם כאשר קשה למצוא את השורשים עצמם. למשל במשוואה מסוג: X^5+3X^2-11=0 אנו יודעים שקיימים (בתחום כל המספרים המרוכבים) 5 שורשים, שסכומם שווה 0, מכפלתם שווה -11, וגם סכום מכפלת כל הזוגות האפשריים שלהם שווה 0 (מקדם חזקת 3).
