על (חוסר ב)תבונה ורגישות
שלום לכולן חזרתי מההיסטרוסקופיה. בשורה התחתונה מבחינה פיזית הכל בסדר ברוך השם, חלל הרחם נצפה כתקין ואני מוכנה לIVF הבא שלי בלי שום ניתוחים. לגבי הרירית - מסתבר שלא ממש מתאפשר לדעת משהו לגביה בבדיקה הזו ככלות הכל ובעצם הכוונה היתה לבדוק את חלל הרחם. לא חשוב. אני ממשיכה לקוות שיהיה טוב. עברתי את הבדיקה בהרדמה לכן לא הרגשתי כלום וגם כשהתעוררתי לא היו כאבים פרט לכאב גב משכיבה ממושכת במיטת בי"ח אבל את זה חטפתי עוד לפני שנכנסתי לחדר ניתוח אז זה לא נחשב. אבל רציתי לספר על משהו אחר, על הפאן הנפשי של החויה היומית שלי, עם הצצה קטנה לאישפוז היום של תל השומר: באישפוז יום יש 3 מיטות בחדר. כל מאושפזת מגיעה בדרך כלל עם מלווה אחד - בעל או חברה או אמא - תלוי בגילה, במצבה המשפחתי ובסוג הטיפול. אבל הגדילה לעשות הבחורה ששכבה בחדר שלי היום שהגיעה עם 4(!!!!) מלוות מתפוצת פולניה. מראש אסייג ואומר - על מנת שלא אואשם פה לשוא בגזענות - שגם אני פולניה למחצה והדברים ידועים. מרגע שאותה בחורה חזרה מחדר ניתוח (אני לא יודעת מה עשו לה אבל זה לא היה IVF) הדודות הטובות פשוט לא עזבו אותה. הן נענעו לה את המיטה (גם את שלי), הן הביאו לה אוכל ושתיה (תוך כדי רשרושים היסטריים בשקיות ניילון ודברי שבח על המטעמים - אגב אני הייתי בצום המון שעות ובלעתי רוק כל הזמן), הן דברו בקולי קולות ואח"כ עברו ללחישות רמות - כאלו שלא ניתן אלא לשמוע אותן, השתעלו, כחכחו, נתנו עצות, המבוגרות יותר (60 + שער צבוע ג´ינג´י ותכשיטי זהב כבדים על החזה) סיפרו בחינניות על הניתוחים שעברו במחלקה זו ממש להוצאת רחם ושחלות (למשמע אחד הסיפורים כמעט התעלפתי), הצעירות יותר (35-55, הופעה כנ"ל, ניתן להבחין שמדובר בסידרה חשבונית) התיישבו על המיטה בקול חריקה תוך כדי בעיטות לכיוון המיטה שלי. בקיצור בנות: זו הייתה חויה איומה ההיסטרוסקופיה שלי ולא בגלל הפעולה עצמה אלא בגלל המצב בחדר! היו רגעים שממש חשבתי שאני מאבדת את שפיותי. כמה פעמים בעלי פנה אליהן והן ממש לא הבינו את הרמז. זה נמשך כ- 3 שעות - גם לפני שלקחו אותי לחדר ניתוח וגם אחרי שחזרתי. חזרתי הביתה מעוכה ועיפה, סחוטה נפשית. גם הבחורה עצמה כנראה די סבלה כי שמעתי אותה כמה פעמים מנסה לשדל אותן ללכת הביתה ולהותיר אותה לנפשה אבל אני חושבת שאני סבלתי יותר - לה אין ברירה אבל אני הייתי ממש "קהל שבוי" שלהן. בנוסף לכל זאת גם הידית של השירותים הצמודים לחדר התקלקלה ובכל פעם שמישהו השתמש בשירותים נוצר רעש כאילו מפלי הניאגרה בעצמם קולחים בחדר ליד. איכשהו באמת כל דיכפין שעבר בחוץ החליט להשתמש דווקא בשירותי החדר הזה וכך כל פעם שהצלחתי לעצום עין לאחר שהדודות הואילו להוריד את הווליום - התעוררתי מהניאגרה. מה אומר לכן? כמה טוב לחזור הביתה. אני שוקלת בעתיד לידה שקטה עם הדולפינים בריף באילת.