שאלה גדולה

Matth

New member
וסר מעצם הגדרתו מתייחס לחברה

הרי בעצם, אם רק את תהיי קיימת בעולם- ללא אנשים אחרים- לא יהיה דבר כזה מוסר כי לא יהי צורך להכפיף את התנהגותך לכללים ביחס לאחר - כי אין אחר. מעבר לכך, אפילו אם נניח שיש איזשהו יסוד משותף לכל בניהאדם שלפיונובע המוסר בחברות שונות- הרי שלאותו יסוד יש משמעות רק בחברה- ולכן הוא לא קיים מחוץ למסגרת חברתית. למעשה שאדם רק עם עצמו יש אולי מקום רק לחוקים ביולוגיים ופיזיולוגיים שיסדירו את הסרדותו בעולם לאורך זמן- אך אין לכך קשר למוסר. מעבר לכך תנמקי למה בדיוק את מתכוונת באומרך מוסר פנימי- ייתכן שיש עקורנות שזה נראה לנו כמו רוע אובייקטיבי לעבור אותם- אבל אני לא בטוח שיש איזשהו עקרון שכל בני האדם מקבלים ללא דיחוי. כך יש חברות שמקדשות את המוות- מקשות את הפגיעה בחלש, מקדשות את השיעבוד- ויש שאפילו מקדשות את הרוע הניהיליזם וחוסר המוסר [למשל החברה הנאצית] כך שאמפירית קשה לבסס את טענתך- כמובן שהייתי שמח אם כך היה הדבר- אך זה נראה כי הוא לא כך. אך מעבר לכך, זה לא אומר שלא ניתן לשפוט את אותן חברות תחת נורמות מוסריות שאת ואני נראה כאוביקטיביות. לכן, אני יכול להסכים איתך שייתכן ויש משהו יותר פרטני ברמת הפרט בכולנו שמנחה אותנו ביחס לטוב ולרע- אך שאלת הטוב והרע- ואותו גרעין שנמצא ברמת הפרט- מקבל את משמעותו ותקופו ולמעשה את עצם קיומו רק מעובדת קיום האחר ביחס לפרט - אחרת כל הבעיות הנ"ל לא היו מתעוררות ומוסר לא היה מוסר
 

Matth

New member
סבבה ../images/Emo13.gif../images/Emo45.gif

אז יש עוד תקווה בעולם
 

MrStam

New member
תודה

ראשית, תודה על התגובה המפורטת ועל התרומה הביבליוגרפית. שנית, התהליך הדיאלקטי ביסודו, אותו אתה מביא מדבריו של קמי, מתאר בצורה ממצה את הדרך בה מגלה האנושות מחדש את אנושיותה. זהו הסבר מצויין, שכן הוא מציג בפנינו חוקיות המאפשרת לנו להבין את ההתנהגות האנושית. יחד עם זאת, יש כאן שלילה מחולטת של קיום של מוסר אובייקטיביסטי וכן של קיומו של מוסר ללא זולת. השאלה המנקרת במוחי בעקבות דבריך היא האם לאקט של התאבדות למשל, יש משמעות מוסרית? ואם כן, האם זה תלוי בהקשר מסויים?
 

Matth

New member
בספר "המיתוס של סיזיפוס" הוא דן בכך

ארוכות- ומסקנתו היא מן הסתם כי בעולם אבסורדי בו לדבר אין משמעות -אזי גם להתאבדות אין משמעות- אבל היא פסולה ממספר סיבות- ראשית האבסורד על שלילת ערכיו המוחלטת לא אמור לגרום לך להגיע להכרעה מסוימת שתהיה עדיפה על הכרעה אחרת- לכן זה בלתי אפשרי ושגוי להסיק את ההתאבדות כמסקנה מהאבסורד- שכן לא ניתן להסיק ממנו דבר. בהקשר לכך- שבנאדם בוחר בפעולה מסוימת [אלא אם כן היא נעשית על סמך קפריזה מוחלטת] הוא בסופו של דבר מעניק ערך למה שהוא עשה ולעצם בחירתו במשהו זה ולא במשהו אחר- כך הבחירה בהתאבדות מעניקה להתאבדות עצמה ערך- וזה שגוי לחלוטין וכלל לא מתחייב בעולם שהוא באמת אבסורדי- לכן בנאדם שבאמת חי את האבסורד אסור לא להתאבד שכן הוא "יחטא לאבסורד" אם הוא יעשה כן. מעבר לכך, שקמי מדבר על תודעת המרד שצומחת מתוך תחושת המיאוס באבסורד- הוא בדיוק מדבר על "חיוב ההכרח" חיוב החיים כמו שהם ללא ניסיונות להתלות במטאפיזיקות חיצוניות. במובן זה, כל שנותר לעשות במציאות הטרגית של האבסורד- זה פשוט לא להיכנע לו ולניהיליזם שהוא גורר- וזה מתבטא במרד לשם המרד- במרד למען האחר ולמען עצמך- כך שההתאבדות היא כניעה לאבסורד- הרמת ידיים מולו ולא מאבק. שכן המאבק הוא חיוב החיים- אהבתם ואישורם למרות חוסר משמעותם- זהו מרד במובן העמוק ביותר וזה המאבק האמיתי היחידי שייתכן בעולם האבסורדי. על כן, עדיף להיאבק בחוסר המשמעות ובאבסורד [אך שוב תוך הכרה בהם ומבלי לנסות להכניס אידיאולוגיה חדשה או אלטרנטיבה מטפיזית חדשה] מאשר להיכנע להם. במיתוס של סיזיפוס היכנעות מתבטאת בהתאבדות- בספר "האדם המורד" ההיכנעות מתבטאת ברצח האחר. ואת שתיהם דוחה כאמור קמי- דווקא מתוך האבסורד. מעבר לכך אני שמח שנהנית מקמי- גם אני נהנה מדבריו- ויש לו המון ספרים ומחזות -כך שיש הרבה במה להתעמק.
 
ז.ד.א.

הנסיון שלך למצוא הצדקה פנימית לדברים הוא מטופש. משום שהצדק הוא נעלה מעל למציאות מסויימת, מעל לחברה זו או אחרת, מעל לאנוש זה או אחר. ככה שהניסיון למצוא את ההצדקה, או את הצדק הפנימי במערכת- וגדולה ככל שתהיה, היא מטופשת.
 

Matth

New member
מי מדבר על צדק ?

ניסיתי להראות את הבעייתיות שבסוגיה- ולהציע אופציה [שגם היא בעייתית] כיצד לנהוג גם שאתה מנסה להיות "מפוכח" מכל אשליה מטפיזית גדולה וווה עולם אבסורדי וחסר משמעות- זה יכול להוביל לכמה התנהגויות שהם בעייתיות מבחינת חברת בני האדם. מעבר לכך, לא ברורה לי מה האלטרנטיבה שלך- "לקפוץ שוב לאמונה" לשוב ולהתנחם באשליה- להמציא לי "אב" חדש של חוקים וסמכות שאליו אני יוכל להעביר את כל האחריות ? למצוא הצדקה באופן אוביקטיבי שמעבר למציאות המסוימת הוא לעיתים בעייתי לא פחות ויכול לגרום לעוולות ולשעבוד דווקא בשם הצדק והחירות "הנעלים"- אי אפשר להתעלם מהבעייתיות הזו- ואפילו אם בוחרים באמונה זו או אחרת- צריך לעשות זאת באופן מפוכח המכיר בעייתיות המתלווה לכך. מעבר לכך, לא דיברתי על שום מושג של צדק אובייקטיבי- דיברתי על אנושיות ועל חברת בני האדם- ועל הניסיון לחבר בין הכלל לפרט בדרך שבה מחד לא יתבטל הפרט בשם האוביקטיביות שמעבר לכל- ומנגד גם ניגרר לסוביקטיביות שיכולה להוביל לרלטיביזם קיצוני ולאינדיבידאוליזם הרסני שמבטל את האחר עבור האדם. ככה שאני לא חושב שהניסיון שלי מטופש- כי הסוגיה עצמה מורכבת כמו העולם עצמו- לפחות איני מתימר לפתרונות קסם ותשובות כוללות- אלא רק לעשות את המקסימום בתחום האפשרי- ולחשוב על ההשלכות הקיומיות והאנושיות שנובעות מכך. על כן אשמח, אם דברי חכמה כה רבים בפיך- כי תפקח את עיני ותציג לי את אותה דרך נכונה ולא מטופשת - הצג לי את ה-מוסר הצג לי את ה-צדק הצג לי את ה-אמת הראה לי את אחדותו האוביקטיבית של העולם- הראה לי את "גן העדן האבוד"
 
אני חייב להגיד משהו

הפעם היחידה שנכנסתי לפורום הזה היתה לפני כמה חודשים ועכשיו החלטתי להיכנס עוד פעם , ומימה שהתרשמתי בכמה דקות זה שבכל פעם שאני קורה הודעות שלך המילה " מטופש " חוזרת . אתה נישמע לי בן אדם מאוד אינטיליגנטי ואני מניח שחשוב לך לתקן דברים לא נכונים שאנשים בפורום אומרים אם לדעתך הם לא נכונים - וזה לגיטימי , אבל צורת הניסוח שלך גורמת לי , באופן אישי , לפחות הנאה מהפורום ואני בטוח שגם לאנשים אחרים . אשמח להמשיך לקרוא את הודעותיך ואני רק מקווה שהם ייאמרו בצורה נימוסית יותר . שבוע טוב .
 
למעלה