בודאי שצריך למצוא קוד או צו מוסרי
ההבדל בין אדם דתי לבין אתאיסט הוא משמעותי. ההבדל בין לחיות במשמעות שאנחנו יצירי בורא. או שאנחנו יצרנו בורא הוא משמעותי ביותר. אם ניקח צו דתי ומוסרי אחד נגיד לא תגנוב. אז אל פי הצו המוסרי הדתי אתה לא תגנוב בגלל שיש משהוא מעבר למוסר החילוני אדם דתי יודע שהוא לא יכול להתחמק מעונש אם זה בורא חיצוני שרואה הכל או המצפון שלו שמיסר אותו כלומר בורא פנימי שהרי לפי התפיסה הדתית נבראנו בצלם ולא נוכל להתחמק מעונש. לעומת זאת אדם חילוני אתאיססט שלא מאמין בבורא מתעלם מהענין של שכר ועונש .הוא גונב ומשכנע את עצמו משכלו שכולם גנבים ואו מוצא צידוקים לעצמו ואם לא יתפסו אותו וא ילשינו עליו הוא בעצם מזכה את עצמו מחמת הספק אולי המצפון שלו ייסר אותו אולם הוא לא יפחד מעונש מאלוהים כי אין לו אלוהים ושלא תבין אותי לא נכון לא כל מי שמציג את עצמו כדתי הוא באמת כזה שיכול לשמש כדומא .אלה הבאתי כאן את הפירוש שלפיו פועל אדם מוסרי שרוצה להתקשר לאמת. ולכן אומרים שדבר ראשון או ראשית חוכמה היא יראת השם.או במילים אחרות הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים שהרי אם אין אדם מתירא הוא לא באמת כזה שמתנהג על פי מוסר ולא זקוק למוסר יום טוב.
ההבדל בין אדם דתי לבין אתאיסט הוא משמעותי. ההבדל בין לחיות במשמעות שאנחנו יצירי בורא. או שאנחנו יצרנו בורא הוא משמעותי ביותר. אם ניקח צו דתי ומוסרי אחד נגיד לא תגנוב. אז אל פי הצו המוסרי הדתי אתה לא תגנוב בגלל שיש משהוא מעבר למוסר החילוני אדם דתי יודע שהוא לא יכול להתחמק מעונש אם זה בורא חיצוני שרואה הכל או המצפון שלו שמיסר אותו כלומר בורא פנימי שהרי לפי התפיסה הדתית נבראנו בצלם ולא נוכל להתחמק מעונש. לעומת זאת אדם חילוני אתאיססט שלא מאמין בבורא מתעלם מהענין של שכר ועונש .הוא גונב ומשכנע את עצמו משכלו שכולם גנבים ואו מוצא צידוקים לעצמו ואם לא יתפסו אותו וא ילשינו עליו הוא בעצם מזכה את עצמו מחמת הספק אולי המצפון שלו ייסר אותו אולם הוא לא יפחד מעונש מאלוהים כי אין לו אלוהים ושלא תבין אותי לא נכון לא כל מי שמציג את עצמו כדתי הוא באמת כזה שיכול לשמש כדומא .אלה הבאתי כאן את הפירוש שלפיו פועל אדם מוסרי שרוצה להתקשר לאמת. ולכן אומרים שדבר ראשון או ראשית חוכמה היא יראת השם.או במילים אחרות הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים שהרי אם אין אדם מתירא הוא לא באמת כזה שמתנהג על פי מוסר ולא זקוק למוסר יום טוב.