אהבתי אהבתי אהבתי ../images/Emo45.gif אך עם זאת...
אהבתי את השרטוט שהתווית דרך הדוּגמה עם המרצה, פשוט נפלא. אני מסכים עם רוב דבריך, אולם יש לזכור שלתקופה הפוסטמודרנית שבה אנו חיים היום, "תקופת מות האמת, פריחת השרלטנות ואובדן המשמעות", קדמה בעבר תקופת דוגמטית של כנסיה קתולית ששלטה באמת, בהשכלה ובכל הידע, שפעלה ב"שליחות מטעם האמת האחת" כדי להפיץ אותה בכל היקום. כך שיש לאזן את הדברים הללו. אני חושב, שאולי כתהליך היסטורי, ואולי גם אישי, אנו נעים מקיצוניות לקיצוניות ומוצאים פשרה בדרך האמצע (באנלוגיה - הדיאלקטיקה של תזה-אנטי תיזה-סינתיזה). כלומר, תנועה מסוג של קיצוניות אחת של אמת אחת מוחלטת שמתבטאת בדוֹגמה דתית אל עבר קיצוניות שניה שבה הכל יחסי, אין אמת אחת וכל אחד חי עם האמת שלו - שהם שני מקומות מסוכנים, אל עבר מקום שנמצא בין לבין. לא דוֹגמה של אובייקטיביות, שבדר"כ הצליחה לבסס את אמיתותה על אלוהים ולא דוֹגמה של סוביקטיביות מוחלטת - הן מקום ראוי, לטעמי.
מאור.
אהבתי את השרטוט שהתווית דרך הדוּגמה עם המרצה, פשוט נפלא. אני מסכים עם רוב דבריך, אולם יש לזכור שלתקופה הפוסטמודרנית שבה אנו חיים היום, "תקופת מות האמת, פריחת השרלטנות ואובדן המשמעות", קדמה בעבר תקופת דוגמטית של כנסיה קתולית ששלטה באמת, בהשכלה ובכל הידע, שפעלה ב"שליחות מטעם האמת האחת" כדי להפיץ אותה בכל היקום. כך שיש לאזן את הדברים הללו. אני חושב, שאולי כתהליך היסטורי, ואולי גם אישי, אנו נעים מקיצוניות לקיצוניות ומוצאים פשרה בדרך האמצע (באנלוגיה - הדיאלקטיקה של תזה-אנטי תיזה-סינתיזה). כלומר, תנועה מסוג של קיצוניות אחת של אמת אחת מוחלטת שמתבטאת בדוֹגמה דתית אל עבר קיצוניות שניה שבה הכל יחסי, אין אמת אחת וכל אחד חי עם האמת שלו - שהם שני מקומות מסוכנים, אל עבר מקום שנמצא בין לבין. לא דוֹגמה של אובייקטיביות, שבדר"כ הצליחה לבסס את אמיתותה על אלוהים ולא דוֹגמה של סוביקטיביות מוחלטת - הן מקום ראוי, לטעמי.