שאלה בתחביר

[daviduuu]

שאלה בתחביר

שאלתי נסובה על המשפט הבא: "בתחילה יוסי בנה את הקיר ואת התקרה". בתחילה= תיאור זמן. יוסי=נושא. בנה= נשוא. את= יחסת הפועל. הקיר=מושא ישיר. איך נקרא התפקיד התחבירי של המילים "ואת התקרה"? האם זה נקרא מושא שני, או איך? כמו כן, אם היו עוד 'אתים' לשם דוגמה: ואת התקרה, ואת המכונית, ואת האוניה... האם זה נקרא מושא ראשון, שני, שלישי?

 

[trilliane]

מושא ישיר כולל ../images/Emo13.gif

ואגב, אני יודעת שאתה מחפש תיקונים, אז "נסבה" ולא נסובה" (נפעל, סב"ב, אין שם וי"ו).

 

[daviduuu]

האם

הבנתי שלמושא ישיר כולל אין גבול בכמות המושאים המצטרפים אליו - נכונה? אגב, תודה על התיקון בעניין 'נסובה', האם אני אמור להבין מדברייך שהמילה נסבה נכתבת בלי וי"ו, אך היא נהגית כוי"ו (בחול"ם)?

 

[trilliane]

אין קשר למושא ישיר; כל חלק יכול להיות כולל

למשל: יוסי, דני, רינה ודפנה הלכו לים >> נושא כולל מיכל התלבשה, הסתרקה והתאפרה >> נשוא כולל אכלתי מלפפון, גזר, פלפל וצנונית >> מושא כולל וכיו"ב. למידע נוסף קרא כאן: http://learn.snunit.k12.il/snunit/lashon/kollel/kollel1.html או כאן: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13729 לגבי "נסובה" – זו טעות נפוצה, כנראה אנלוגיה שגויה בין גזרת ע"ע לע"ו בנפעל. אני מדביקה לכאן את דוגמאות הנטייה מתוך אתר האקדמיה: עבר מדבר: נְסַבּוֹתִי נוכח, נוכחת: נְסַבּוֹתָ, נְסַבּוֹת נסתר, נסתרת: נָסַב, נָסַבָּה מדברים: נְסַבּוֹנוּ נוכחים/ות: נְסַבּוֹתֶם-ן נסתרים/נסתרות: נָסַבּוּ הווה יחידה, יחידה: נָסָב, נְסַבָּה רבים, רבות: נְסַבִּים, נְסַבּוֹת עתיד מדבר: אֶסַּב נוכח, נוכחת: תִּסַּב, תִּסַּבִּי נסתר, נסתרת: יִסַּב, תִּסַּב מדברים: נִסַּב נוכחים, נוכחות: תִּסַּבּוּ, תִּסַּבְנָה נסתרים, נסתרות: יִסַּבּוּ, תִּסַּבְנָה ציווי נוכח, נוכחת: הִסַּב, הִסַּבִּי נוכחים, נוכחות: הִסַּבּוּ, הִסַּבְנָה שם הפועל לְהִסֵּב / לְהִסַּב http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/netiyyat-hapoal/Pages/Ch3D046.aspx

 

[חוכך בדעתו 2]

קשה בעיניי

אמירת תִּסַּבִּי מאכילת ווסאבי.

 

[trilliane]

הפתרון הפשוט: לא אומרת ולא אוכלת! ../images/Emo152.gif

 

[daviduuu]

תודה רבה לך, ולילה טוב

 

[יאקים]

אכן נסב (וכן נדם, נמק ועוד) -

צורות אלה הן דרך המלך בגזרת הכפולים בבניין נפעל, אולם קיימות גם צורות כנחוג (ח-ג-ג) ובניקוד - נָחֹג.

 

[מיכי 10]

נצל"ש. יש לי שאלה בענייני מושא ישיר.

בפורום אספרנטו נשאלה שאלה לגבי האפשרות שיהיו שני מושאים ישירים במשפט אחד. אני חשבתי שזה אפשרי (מה שהבנתי לאחר מכן שכנראה אינו נכון, ושיכול לבוא רק מושא ישיר אחד במשפט). בכל אופן, כתבתי שאני חושבת שאפשר לכתוב במשפט כמה מושאים (ישירים ועקיפים) שרוצים, כמו גם בעברית ובשפות נוספות. האם זו טעות שלי, וגם בעברית מותר רק מושא ישיר אחד במשפט??

 

[nevuer]

אם את יכולה לשאול אותנו את השאלה הזאת

אז כנראה שכן.

 

[מיכי 10]

אם אתה מוכן - כמו שאומרים - להיות

קצת יותר ספציפי? האם היו בשאלה שלי אליכם יותר ממושא ישיר אחד??

 

[מיכי 10]

*ה*אם אתה מוכן...

 

[חוכך בדעתו 2]

התשובה ניתנה בגוף התשובה (רקורסיה?).

25/10/11 01:08‫אם את יכולה לשאול אותנו {מושא ישיר ראשון} את השאלה {מושא ישיר שני} הזאת‬ nevuer

 

[מיכי 10]

עכשיו זה באמת ברור לי. תודה, חוכך. ../images/Emo140.gif

 

[trilliane]

יאקים כבר נתן דוגמה בהמשך השרשור:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1072&MessageId=156676586 וראובן נתן דוגמה נוספת, שמוכיחות שבעברית מותר יותר ממושא ישיר אחד במשפט; עם זאת, אי אפשר לכתוב במשפט "כמה מושאים שרוצים", כי מושא הוא השלמה מוצרכת וכל פועל מצריך כמות מסוימת של מושאים ותו לא; במילים אחרות, לכל פועל יש "מכסה". כל מושא שפועל יכול לקבל יכול להיות כולל (כפי שהדגמתי) אבל מושא כולל הוא לא מושא נפרד, פשוט מושא שיש בו כמה איברים מקבילים שכולם באותו מעמד.

 

[daviduuu]

שאלה בדקדוק

איך צריך לומר יסחט או יסחוט, ישחט או ישחוט? במילון אבן שושן כתוב יסחט, ישחט, אך אם צורה זו בלבד תקנית, זה לא מסתדר איך מצויים פעמים רבות בספרות מימי הביניים שבהם כתוב יסחוט, ישחוט. האם זו טעות?

 

[daviduuu]

(הערה)

בלוח הפעלים של ד"ר ברקלי אכן מתייחס לזה (מצו"ב צילום דבריו) ומשתמע מדבריו שהצורה העתיקה (המקראית?) היא יסחט, ישחט. ורק בספרות המאוחרת התחילו להשתמש בצורה השניה. אבל כמובן ששתי הצורות תקניות. אך במילון אבן שושן מציין רק את הצורות יסחט, ישחט. ואילו בלוח הפעלים שלו הוא אפילו לא טורח להזכיר את הצורה שהוא עצמו כתב במילונו, ולא זו בלבד אלא הוא מזכיר את הצורה השניה בלבד. (מצו"ב צילום דבריו - בהודעה הבאה, היות ומערכת תפוז מאפשרת לשלוח רק תמונה אחת בכל הודעה).

 

[daviduuu]

קטע מלוח הפעלים של אב"ש (שצויין לעיל).

 

[trilliane]

ראה תשובת האקדמיה:

"אין העיצור הגרוני בע' הפועל מחייב נטייה במשקל יִפְעַל בבניין קל עתיד וציווי. לפי זה: יִמְחַק וגם יִמְחֹק; דְּחַף וגם דְּחֹף" http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/netiyyat-hapoal/Pages/Ch3D015.aspx

 

[daviduuu]

קראתי את תשובתה

בעקבות הפנייתך, אבל היא הוסיפה להביך אותי... וכך היא אומרת בקישור שהצגת: (לגבי תנועת ע' הפועל גרונית בבניין קל עתיד וציווי) "אין העיצור הגרוני בע' הפועל מחייב נטייה במשקל יִפְעַל בבניין קל עתיד וציווי. לפי זה: יִמְחַק וגם יִמְחֹק; דְּחַף וגם דְּחֹף". תשובה זו יותר גרמה לי להיות יותר מובך מפני שכעת אני מבין שהייתה איזו 'הוה אמינא' (=מחשבה) לומר שהעיצור הגרוני בע' הפועל מחייב נטייה במשקל יפעל, ובאה האקדמיה ודחתה סברה זו. זאת אומרת שיש מקום לסברה כזו לפחות בהשקפה ראשונית. כמו כן, בדבריה יש הכשרה לצורה האחרת ('אין העיצור מחייב'...) אבל הסבר או תיעוד של התופעה, אין. האם אפשר לדעתך להבין את מהות הצורות האלו?