תשובה לשאלה השנייה
לפי "ישעיהו פרק מד" נאמר ש: "כה אמר יהוה מלך ישראל וגאלו יהוה צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים:" אם ה' הוא ראשון וגם אחרון אז הכיצד יש לו בן?
לגבי המושג "בן אלוהים" אנחנו כמובן לא מדברים על אבהות ביולוגית חלילה, אלא שהמושג בן אלוהים בא כדי לבטא את הקשר בין האב לבין דבר האל (הפרסונה השנייה) שהוא שייך לאלוהים כפי שאומרים "בן ירושלים" כמו כן בקאנון האמונה אומרים "נולד ולא נוצר" והיה כך מלפני כל הזמנים. כלומר המהות של אלוהים כשילוש הקדוש הייתה קיימת לפי האמונה הנוצרית מלפני כל הזמנים וזה נרמז לו בברית הישנה והתגלה בבירור בברית החדשה כאשר ירד דבר האל והתנאש ממרים הבתולה. כאשר אומרים שהם היו קיימים מאז ומתמיד منذ الازل כלומר שמימד הזמן בתפיסה האנושית אינו חל על אלוהים. בערבית זה נקרא سرمدي כלומר קיים מאז ומתמיד ונצחי והולדת הבן מהאב והוצאת انبثاق רוח הקודש מהאב ומהבן הייתה מעולמים ואינו מוגבלת בזמן או במקום כפי שהשכל האנושי מנסה לתאר. ואי אפשר לומר כי אירע שינוי על מהות האב לפני לידת הבן כי לא היה משהו לפני לידת הבן והוצאת רוח הקודש,אפשר לדמות את העניין לשמש: השמש שמוציאה מתוכה אור וחום אבל זה לא מופרד אחד מהשני. אנו אומרים כי הבן נולד מהאב ללא קשר למימד הזמן האנושי, ומסביר מסביר איך התקיים אך לא מגדיר אותו כי הפרסונות היאinobjectivable. ולכן זה מעבר לתחום האונטולוגי ששאלת אליו וזה méta-ontologique כי מושג הטבע והאונטולוגיה לא מגבילות אותה כי היא מעבר אליהם והיא originalité מוחלטת שאינו מוגבל בזמן ולא בידע. הפרסונות אנחנו מדברים כאן על הפרסונות (اقانيم) או במילה הסריאנית "אקאנים" ואב, הבן ורוח הקודש מהווים 3 פרסונות, האב הוא אלוהים, הבן הוא אלוהים ורוח הקודש הוא אלוהים (אך האב אינו הבן והבן אינו רוח הקודש). כלומר זה אלוהים אחד, מהות אחת, יישות (كيان) אחת, אלוהות (لاهوت) אחת. 3 פרסונות אשר מאחודים אך בלי ערבוב ולכל אחד יש את הייחוד שלו מבלי שיהיו נפרדים, וכל פרסונה היא נצחית (קיימת מאז ומתמיד), אינה מוגבלת לא במקום ולא בזמן, הכל יכול וכל השלטון לה כי הפרסונות זאת מהות אחת. המילה "אקאנים" שמקורה היא סריאנית (המבטא הארמי-נוצרי) היא המילה היחידה אשר מבטאת את המשמעות של ייחודיות כל פרסונה מבלי הפרדה או עצמאות אחת מהשנייה ולא מדובר על מרכיבים לאלוהים חלילה. ההתגלות של אלוהים בדבר המופלא שנקרא השילוש הקדוש אמנם קשה להבנה למוח האנושי אך הוא אפשרי כי היא מייצגת תכונות (תרגום לא משהו) וזה היה קיים מאז ומעד אך אלוהים בחר לגלות את הסוד המופלא הזה בבוא הזמן המתאים... לגבי הייחודיות של הפרסונות (تميز الأقانيم) הנצרות מאמינה כי 3 האקאנים מתאחדים במהות ובאלוהות ולכל פרסונה שלמה מכילה את האלוהות אך באותו העת כל פרסונה היא ייחודית אך לא נפרדת. כלומר לכל פרסונה יש מעשים אי אפשר לשייך לשאר הפרסונות כלומר יש יחודיות ואיחוד אך אין ערבוב ולכן לא ניתן לומר כי האב הוא הבן או הבן הוא האב למרות שהאב והבן ורוח הקודש זה אחד. האב, הבן ורוח הקודש, אל אחד אמן
האב: הכוונה במילה "האב"- 1) מטאפורית- אב לבריאה: אלוהים הוא יוצר כל הבריאה ולכן נקרא אבי הבריאה. 2) אימוץ- אב לאנושות: אימץ את האדם והוא שומר עליו כמו אב. 3) רוחנית- אב למאמינים: מי שמאמין באלוהים ומתחדש ברוח הקודש נקרא נולד מאלוהים >>והמקבלים אתו המאמינים בשמו נתן-עז למו להיות בנים לאלהים: 13 אשר לא מדם ולא מחפץ הבשר אף לא-מחפץ גבר נולדו כי אם-מאלהים<< (יוחנן 1:13) 4) מהותית: כקשר בין האש לאור, האש מוציאה את האור שהיא מאותה מהות ולכן בקאנון האמונה אומרים על דבר האל שהוא "אור מאור" ואחד עם האב במהות. וזה מבטא את הקשר בין האב לבן שהוא קשר תיאולוגי מהותי. >>והוא זהר כבודו וצלם עצמותו<< (אל העבריים 1:3)
הבן: באומרנו בן אלוהים אנחנו חלילה לא מתכוונים לתהליך אנושי אלא הכוונה שהוא בא מאצל אלוהים, וזה מייצג את הקשר המהותי בין האב לבן כמו שאנו אומרים "בן ירושלים"
רוח הקודש: רוח הקודש הוא רוח אלוהים, הפרסונה השלישית בשילוש הקדוש. נקרא רוח כי הוא יוצר החיים, וקודש כי מתוקף התפקיד שלו הוא לקדש את לב המאמין. הספר הקדוש מלמד אותנו בצורה ברורה על מהות רוח הקודש ועל האלוהות שלו כי שויך אליו שמות אלוהים, והתכונות שלו, והמעשים שלו, והאמונה בו. 1- שם אלוהים (מעשי 25:28, ישיעהו 9:6, אל העבריים 7:3, ויצא 7:17, ירמיהו 31:31, אל העבריים 15:10) 2- תכונות אלוהיות כמו היודע כל דבר (1 קורנטיים 10:2 וישעיהו 40:13-14), נמצא בכל מקום (תהילים 139:7, אפסיים 2:17), ויכול הכל (לוקס 1:35), וקיים מאז ומתמיד (אל העבריים 9:14). 3- מעשים אלוהיים כמו בריאה (תהלילים 104:30, איוב 33:4). 4- האמונה בו כמו לאלוהים ونسب إليه العبادة الواجبة لله (ישיעהו 6:3, מתי 28:19, 2 קורנטיים 13:14) מתוקף מהות תפקידו שהוא נותן כוח, וחוכמה, והבנה ויד, ונותן לב חדש ורוח חדשה, ויודע כל דבר ומכריז, ומנחם, ואנו מאמינים כי רוח הקודש נתן את ההשראה לנביאים והשליחים בעת רישום הספר הקדוש (האיגרת השנייה של פיטרוס 1:21, האיגרת השנייה אל טימות'י 3:16) וכך נאמר בישיעהו יא 2 >>ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה<< רוח הקודש השתתף באירוע ההתגשמות בכך שהוא גרם למרים להרות.
לסיכום בשילוש הקדוש אנו מאמינים כי אלוהים הוא אחד: קיים במהותו, דובר בדברו, וחי ברוחו קיים במהותו: יש לו מהות אמיתית ולא הוא מושג שאינו קיים, הרי אי אפשר שהוא לא יהיה קיים במהותו. דובר בדברו: אלוהים הקיים במהותו הוא דובר, ודבר האל הוא הבן, אי אפשר שהוא לא יהיה דובר בדברו. חי ברוחו: אלוהים אשר נותן חיים לכל בני האדם יש לו רוח גם שהיא רוח הקודש, אי אפשר שהוא לא יהיה חי ברוחו. ולכן אומר ישוע לתלמידיו "ואתם לכו אל-כל-הגוים ועשו תלמידים וטבלתם אתם לשם-האב והבן ורוח הקדש" (בשם ולא בשמות) כמו בן האדם: שהוא קיים במהותו, דובר ויש לו רוח זה לא עושה ממנו 3 אנשים אלא אדם אחד
