שאלה בקשר לגיוס,

[a B C e]

שאלה בקשר לגיוס,

אך קודם הקדמה, אני עידו, בן 17 וחצי, כיתה י"ב לפני גיוס. ואני תומך מר"צ. בזמן האחרון אני מאד מבולבל בקשר לגיוס, ואני אסביר : יש הרבה דברים שאני לא אוהב בצבא ובדרך התנהלותו, כמו כן אני חושב שכל התהליך הזה של "הרעלת" תלמידי ביה"ס להכנה לשירות קרבי בצה"ל הוא תהליך שגוי, ושאנו צריכים יותר להתרכז בחינוך של בני הנוער, במקום לחנך אותם להיות רק חיילים טובים. בקיצור, אני מאד מתלבט לגבי השירות הצבאי שלי, להשתמט אני לא אשתמט, כי זה לא אני, ואני דיי מאמין שלי בצבא לא נוכל להתקיים כאן . בעיקרון יש לי פרופיל קרבי, אך איך אוכל להיות חייל קרבי ולבצע דברים שאני אישית מתנגד אליהם? אני אהיה כנה, תמיד התלהבתי מנשקים, יחידות מובחרות וכו', ותמיד החלום שלי היה "סיירת מטכ"ל", שב"כ וכו'. אבל האם שווה לי לוותר על כל האידיאולוגיה והצורת מחשבה שלי תמורת שירות שיספק בעיקר את ההורים שלי, ואת החברה שלי ואולי את היצר הקרבי שלי? הרי החלק החשוב ביותר של חייל קרבי הוא אהבת המדינה, ציוניות, ואני איני ציוני, ואף אינני אוהב יותר מדי את המדינה, ואחרי צבא אני מתכונן להגר... אם אני אהיה בקרבי זה רק בשביל שההורים שלי יוכלו להמשיך לגור כאן. סתם רציתי להתייעץ, מה אתם תעשו בנידון? מה אתם חושבים?

 

[[אורן]]

אז ככה

אתה בעצם לא יודע מה אתה רוצה מעצמך. אתה מצד אחד לא ציוני, מצד שני "בלי צבא לא נוכל לחיות כאן"- תחליט מה הכי חשוב לך, חוסר-הציונות שלך או הרצון שלך לחיות כאן, שלטענתך מבוסס על קיום הצבא. אחרי שתחליט, נסה להבין מה בדיוק מלהיב אותך מנשקים מעצם היותם נשקים, וסיירות מובחרות- האם אתה נהנה מהאלימות? מההרג? מהאדרנלין שמספקת הסכנה? אם כן, אתה בבעיה גדולה.

 

[a B C e]

התייחסות,

ברור שאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי בעניין הזה, אם הייתי יודע הרי לא הייתי כותב את ההודעה מלכתחילה. אוקיי אז תן לי להבהיר את עצמי, אני כן חושב שליהודים חשוב שתיהיה מדינה, אך ממש לא אכפת לי אם זה יהיה בציון, באוגנדה, או בקוסבו. ואני בטוח שבכדי שהארץ תמשיך להתקיים חייב להיות בארץ צבא. מלהיב אותי סיירות מובחרות לא בגלל שאני נהנה מאלימות, ולא בגלל שאינ נהנה מהההרג, אלא יותר האנדרנלין, הידיעה שאתה עושה משהו בכדי לשמור על המשפחה שלך (בין אם זה בארץ, או בחו"ל). אז אני מניח שאני לא בבעיה גדולה?

 

[יובלאישמרכז]

תן לי להקל עליך

זה כבר לא יהיה באוגנדה או קוסובו או אלסקה או כל מקום אחר חוץ מהמקום הזה שהיה פעם ארץ ללא עם ואנחנו היינו עם ללא ארץ ומפני שזה המקום שבו התהוונו לפני יותר מ3000 שנה, חיינו בו 1000 שנה ולאחר מכאן התפזרנו והתערבבנו לכל עבר למשך 2000 שנה אך שמרנו על הזהות היהודית. עכשיו אם אתה בעד מדינה יהודית ואין מה לעשות זה יהיה כאן אז אתה ציוני, לא שזה רע...

 

[a B C e]

אתה דיי מכניס לי מילים לפה,

בלי להכנס לדקויות וכו'. אני מאמין במדינה ליהודים, לאו דווקא בישראל, זה שהאפשרות היחידה של מדינה יהודית בישראל זה משהו אחר, אני לא מרגיש רגש מיוחד לשטח הזה. אם זה עדיין אומר שאני ציוני, אז למה לא

 

[יובלאישמרכז]

איך לא ציוני כמוך תומך במרצ

שמגדירה את עצמה לפחות כתנועה ציונית? מוזר... אם אתה תומך בזכותם של היהודים להגדרה עצמית לאומית, כלומר תומך בזה שתמשיך להיות כאן מדינה יהודית ובפעולות שיבטיחו את זה אז אתה ציוני, אם לא אז אתה לא, זה כמובן לא סותר אידיאולוגיה שתומכת בהקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל היהודית ואת מה שנקרא סיום הכיבוש. אם אתה לא ציוני אז מדוע אכפת לך שיהיה צבא או שישראל תמשיך להתקיים?, מה האינטרס לשרת בצבא?, לא מובן. כדי שתוכל להיסגר על גישתך לצבא ולשירות כקרבי עליך לשאול את עצמך כמה שאלות שרק אתה יכול לענות עליהן, למשל האם את לא אוהב את המדינה, את הבית או שאתה פשוט לא אוהב איך שהמדינה מתנהלת, זה לא אותו הדבר, אני יכול להבטיח לך שיש המון ציונים נלהבים כמוני שלא סובלים את איך שהמדינה מתנהלת, זה לא קל לחיות כאן אבל לא הייתי מוותר על זה, דווקא בגלל שאכפת לי, אם לא הייתי ציוני אז מה אכפת לי בכלל? בקשר לקרבי בגלל ההורים, זה בסדר, אתה לא חייב להיות קרבי, חייל חסר מוטיבציה ובעייתי ש"מצפונו" השתלט עליו גם ככה יפלט מהמערכת הקרבית יגיע למפקדה, אז אתה צריך ללכת לקרבי רק אם אתה רוצה, לא כדי לרצות אחרים. שירות בקרבי הוא מורכב והסיטואציות מורכבות, אין שחור לבן, מותר ואסור הם פונקציה של הסיטואציה, מוסר וצדק הם יחסיים, מחסומים זה דבר מסריח אך עדיין אין אלטרנטיבה ביטחונית אחרת, "לסיים את הכיבוש", זו לא אלטרנטיבה, זו מדיניות, פוליטיקה, לא קשור לצבא שהוא בסך הכל זרוע ביצועית.

 

[a B C e]

מכתב,

אני לא תומך משועבד של מר"צ, מבין כל המפלגות אני מזדהה יותר עם מר"צ. אני תומך בזכותם של היהודים להגדרה עצמית לאומית, אך לאו דווקא בא"י. ז"א אני ציוני? או אינני? "האם את לא אוהב את המדינה, את הבית או שאתה פשוט לא אוהב איך שהמדינה מתנהלת, זה לא אותו הדבר, אני יכול להבטיח לך שיש המון ציונים נלהבים כמוני שלא סובלים את איך שהמדינה מתנהלת, זה לא קל לחיות כאן אבל לא הייתי מוותר על זה, דווקא בגלל שאכפת לי, אם לא הייתי ציוני אז מה אכפת לי בכלל?" קשה לי לענות על זה, אני לא אוהב איך שהמדינה שלנו נראית, איך שהיא מתנהלת, את העתיד שהיא צועדת אליו, ואת התדמית הישראלית (שהיא נכונה, זו הבעיה). ואכפת לי, אבל אני לא הולך לשנות את זה, אני אינני האיש. בגלל זה אני כ"כ מבולבל בנוגע לשירות הקרבי... תודה בכל אופן

 

[יובלאישמרכז]

השאלה היא מה אצלך מאפיל על מה

החשיבות להגן על משפחתך וחבריך, האהבה שלך לישראל, לקונספט הזה שהוא מדינה יהודית והחשיבות לזה שתמשיך להתקיים או העובדה שהמדינה מתנהלת רע (אין וויכח כאן), שאין מנהיגות רצינית (גם נכון), והעתיד נראה מפחיד ולא קל (צודק גם כאן). סוג של וויכוח בין הרגש לראש. אצלי בבירור ניצחה העובדה שאני רוצה לחיות כאן למרות כל החרא, שחשוב שהמדינה הזו שהיא הבית שלי תמשיך לשרוד וכן האמונה שאני כאזרח קטן גם כאשר הייתי חייל וגם כאזרח יכול להשפיע לטובה, לאו דווקא לשנות בעצמי, הרגש וההבנה שחשוב שתהיה לי מדינה שתשאר עלתה על כל רצון לברוח למקום אחר שהוא אינו ביתי.

 

[שגב פוצי]

על קצה המזלג

כי היריעה לא מספיק רחבה כדי להכיל את כל רעיון הסירוב. אני מאמין שהנזק העצום שתגרום לנפשך בהתמודדות שלה עם מעשים לא רצוניים, והאלימות הרבה שתיחשף אליה במהלך השירות שלך (במיוחד בהיותך שמאלן, אל תשלה את עצמך שזה לא יתן לך מעמד מיוחד) או במילים אחרות הצלקות הנפשיות שתעבור במהלך השירות שלך והפגיעה באחר פשוט לא שוות את ריצוי המשפחה שלך או את ה"בלי צבא לא נוכל להתקיים כאן". כמובן שברמה האידיאולוגית אני מאמין שיש בעיות קשות עם השירות בצבא הישראלי, וכמו כן בתפיסת המילטריזם הקיומי של הציונות וברעיון החובה האבסולוטית להתגייס. אבל יכול להיות שאלה רעיונות לזמן אחר. כרגע מה שחשוב הוא שתבין שההתחיבות שלך למוסר וגם לשלומך בעצמך חשובה בהרבה מההתחיבות למדינה ולמדיניות הדיקטטורית והאנטי- דמוקרטית בעליל של הצבא.

 

[יותם סטאר]

נקודות למחשבה

האם אתה חושב שמבחינה מצפונית תהיה לך בעיה עם השירות הצבאי? אני לא בא מעמדה שיפוטית, אלא של העלאת שאלה - האם ראוי מבחינתך לקחת חלק בפעילויותיו של ארגון שפוגע (בין אם פגיעה פיזית, בין אם בעוצרים, הרעבה ומרעישין בישין)באזרחים חפים מפשע? ישנן שאלות מוסריות והתנגשויות אידיאולוגיות אפשריות נוספות עם השירות הצבאי (מטעמי פמיניזם, מטעמי צער בעלי חיים), אולם לדעתי זו השאלה המרכזית שעלייך לשאול את עצמך. אם התשובה שלך לא החלטית, אני מציע לשאול את עצמך - האם כאשר אולי אגבש דיעה במהלך השירות, האם ייתכן ויגרם לי נזק נפשי עקב הדיסוננס בין פעילותי היומיומית לדיעותיי ורגשותיי? לגבי השאלה האחרונה - אני לא חושב שריצוי ההורים והחברה הוא שיקול שבכלל יש לקחת בחשבון, על אחת כמה וכמה "יצר קרבי". אם אתה מחפש משימות עם אדרנלין - השתתף בפעילויות של ארגונים הומניטריים בשטחים.

 

[מירטל]

תשמע חמוד.

אני אגיד לך מה שלא נאמר מעולם לאחי הקטן ( שני קלפי מר"צ בקלפי שלנו - לא היה צריך אפילו לסמן) : אתה יכול לעשות הכל, אתה יכול לרדת עכשיו מהארץ, להשתמט מהצבא, להיות משתמט במדים - הבחירה היא שלך. אבל ! וזה אבל שאני דורשת ממך לזכור : כשתראה את התמונה המזעזעת הבאה במחסום, של חיילים מציקים לאזרחים, כשתיראה את הטבח הבא, שתשמע על התנהגויות לא מוסריות של צה"ל או כשתמע על הירי הבא על מפגיני בילעין, תזכור, בבקשה, דבר אחד בשבילי: שאתה יכולת לעמוד שם, במחסום, ואולי להיות טיפה יותר אנושי, שאולי יכולת ללבוש מדים של קצין ולמנוע את ההצקה הזו, למנוע את הטבח הבא - לא על ידי הפגנות מטורפות או הצבעה בקלפי, אלא ע"י עוד קצת תשומת לב או קצת יותר מקצועיות, אתה יכולת להיות צה"ל המוסרי או להיות החייל שלא ירה על מפגיני בילעין. נכון, זה לא מה שאתה מצפה לשמוע. נכון, אין שום תהילה או כבוד בלהיות החייל המוסרי, נכון, אתה תאלץ להתמודד עם תפיסות העולם שלך לפחות שבע פעמים שונות במהלך השירות הצבאי, אבל החייל שאתה לא תהיה, החייל שיעשה את התפקידים שאתה יועדת לעשות, יהיה במקרה הטוב תומך מרכז, או במקרה הבאמת גרוע - נתן זאדה.

 

[Alexco]

לא הבנתי

אם הוא לא מתגייס אז הצבא מחפש מישהו ימני שיתגייס במקומו?

 

[מרצ בירוק]

מירטל צודקת

שווה בנפשך את סרבן המצפון, שמזדעזע מפשעי המלחמה שמקיימת מדינת ישראל (הזרוע המבצעת היא צה"ל). הוא מסרב להתגייס, יתכן שהוא יושב בכלא על עמדתו זו. הוא אינו לוקח חלק פעיל במכונת המלחמה הפושעת. סביר להניח שהוא משקיע את זמנו בפעולות מחאה (חוקיות או לא, אלימות או לא, זה נתון לבחירתו), ויוצר הד תקשורתי לרעיון סרבנות הגיוס בעצם היותו סרבן ובעצם פעולותיו. כעת, שווה בנפשך את הלוחם השמאלני, ההומניסט, האנושי. הוא עומד במחסום עם חבריו הלוחמים. מיעוטם שמאלנים, אני מניח שמעט יותר ימנים, לרוב אין דעה מגובשת בשום נושא (ישראל 2006). למחסום מגיע קשיש פלסטיני. אחד החיילים הוא הימני, או המניאק, או הגזען, או האידיוט, או העצבני, או זה שהחברה שלו בדיוק זרקה אותו, או זה שאימא שלו שרפה בטעות את הקובה בשבת. הוא מחליט להוציא את העצבים על הקשיש הפלסטיני. מי יהיה שם לעצור אותו? מי יהיה שם להעביר את הקשיש הפלסטיני (אמבולנס / יולדת / אישה / ילדים) מהר יותר במחסום? בסופו של יום, אקטיביזם נמדד בפעילות בשטח. הפלסטיני יזכור, ויודה, ויפתח מעט סימפטיה כלפי ישראל, בזכות השמאלני במחסום, ולא בזכות הסרבן המפגין, שהוא כנראה לא יפגוש לעולם. אילו שוחר זכויות אדם אחד היה בקרב התותנים שירו פצצות מצרר במלחמה, והיה מסרב ליטול בזה חלק, אולי הוא היה מציל חיים, מציל את כבודה של ישראל (עד כמה שאפשר...) ומשאיר שטח נקי מנפלים בלבנון. אבל לא היה שם אחד כזה. בכל אופן, לך עד הסוף עם ההחלטה שלך, תהא אשר תהא. בהצלחה

 

[יובלאישמרכז]

גם נכון

חייל עם מצפון שיודע להפעיל שיקול דעת, אחד שלא מוציא את עצביו ותסכוליו על אזרחים שלא עשו דבר שווה ומעיל הרבה הרבה יותר מאיזשהו סרבן צווחן שמלא בדמגוגיה זולה.

 

[Alexco]

בחיי,

בחיי שהשמאל הציוני לא ברור בעיני, הסתירה הפנימית היסודית הזאת גוררת אחריה כל-כך הרבה סתירות אחרות, עד שבסופו של דבר מגיעים למסקנות כל-כך חסרות פשר ומנותקות מהמציאות. נראה לי מתנשא בצורה יוצאת מגדר הרגיל לחלק את העולם ל"הומניסטים האנושיים" ול"מניאקים הגזענים" כאילו שזה עובד ככה. כאילו שהרבה ממקימי "שוברים שתיקה" לא היו בגרעיני נוער העובד והלומד בנח"ל, לפני שמציאות הכיבוש גרמה להם לבצע מעשים מפלצתיים. כאילו שאדם שמאלני לא יכול לצאת מהכלים כשהוא עומד שעות במחסום בסכנת חיים ממשית, בחום, שעות ארוכות וצריך לטפל באלפי בני-אדם. במצב כזה כל פלסטיני הופך לאויב פוטנציאלי. וכאילו שזה משנה בכלל: כאילו שהשאלה האם מישהו יתפרץ בצורה ספונטנית זאת הבעיה העיקרית, ולא עצם קיומו של המחסום שמשתק את החופש של האוכלוסיה כולה. כאילו שאם יש פקודה לא להעביר אף-אחד אז השמאלני יכול לעשות משהו. כאילו שאם יש פקודה לירות בכל מי שמתקרב לעמדת תצפית השמאלני יכול לעשות משהו. כאילו שהפלסטיני שעובר במחסום יפתח סימפטיה כלפי ישראל רק כי החייל לא דופק לו מכות, ולא יפתח שנאה על זה שכדי לצאת מהעיר שלו הוא צריך לעבור במחסום מאויש בחיילים זרים. וגם עוד משהו - אי אפשר לעזור במחסום בלי להיות חייל? מה עושות נשות מחסום WATCH לדוגמה? מה עושים אלה שביצעו פעולה ישירה והסירו חסימות כבישים מבטון לאחרונה? מה עושים אלה שמבצעים הפגנות ואי-ציות אזרחי מול מחסומים? אני בעבר הייתי בהפגנה גדולה במחסום ליד שכם שגרמה בעצם לחוסר תפקוד של המחסום לכמה זמן, כך שכל מי שמעוניין בכך היה יכול לעבור. הפגנה מלאה בליצנים, מוזיקה, רעש ואהבה, שהפתיעה את החיילים עד כדי-כך שהם לא ידעו איך להתמודד איתה. ואלה רק דוגמאות קטנות. כמובן שיש הרבה דרכים אחרות ליצור סולידריות עם פלסטינים ולסייע במאבק לסיום הכיבוש. גם סרבנות היא דרך כזאת. הסיפור הידוע ביותר בהקשר הזה הוא של חגי מטר, שישב תקופה ארוכה בכלא בגין סירובו להתגייס לצבא, וקיבל לשם מכתב מצעיר פלסטיני שסיפר לו שעד אותו רגע תמך בחמאס ובשימוש בטרור, אך כששמע על תנועת הסירוב בישראל הוא הבין ש''ישנם מעשים שגורמים להד חזק יותר מכל פצצה'' והחל לתמוך בשלום והידברות. ישנם מאות מאמרים שמפורסמים בכלי תקשורת בעולם הערבי, גם על ידי פלסטינים, שמשתמשים בסרבנים כהמחשה לכך שלא כל הישראלים הם אויבים. לא היה מי שיסרב לירות פצצות מצרר? היה ועוד איך - בכלא הצבאי היו בזמן מלחמת לבנון כמה וכמה מילואמיניקים שסירבו לצו שלהם, ולא הרבה אחר-כך עמרי עברון נאסר כי הוא סירב להתגייס לצבא. כמובן, הם לא סירבו רק לירי פצצות המצרר, אלא גם לירי הפצצות הרגילות שקטל מאות חפים-מפשע, פצע אלפים, הבריח כמיליון בני-אדם והרס את תשתיותה של לבנון. אם הם לא הצילו את כבודה של ישראל זה רק כי אנו מעטים מדי, כפי שכתב ברכט "המפלות שלנו אינן מוכיחות / דבר מחוץ לכך / שאנו מעטים מדי - / הנלחמים נגד הרשע, / ומאלה המסתכלים מהצד / אנו מצפים שלפחות יתביישו!".

 

[יובלאישמרכז]

עצם קיום של מחסום זו החלטה

ביטחונית נטו, חייל לא אמור להתעסק בזה, הוא אמור לשמור על שיקול דעת, להיות אנושי וזה הכל, זה לא מובן מאליו כי לצערי יש גם חיילים שכן מוציאים את תיסכוליהם האישיים על אזרחים תמימים, הם עצמם אשמים, לא "הכיבוש", אדם הוא יצור תבוני ועל אחריותו, גם שקשה לא לשכוח שהוא בנאדם, זה לא יפגם לו במשימה, נכון שמחסום פוגע ב99% אחוז שלא עשה כלום, אבל מה, יש 1% בודד שקשור לטרור ורק בגללו יש מחסום, את החייל הפשוט הסיבות לא צריכות לעניין, הוא לא קובע ויש לו משימה, להשבית מחסום זה לא פתרון. מה עשות נשות WATCH? מציקות, מתקרצצות, מפריעות לעבודה ולבסוף מלשינות לבצלם, הן לא בודקות אם החיילים אנושיים או לא, הם פשוט מפריעות לשליח (החייל) כי הן לא מסכימות עם מי ששלך אותו (הממשלה) היא הכתובת, לא החייל במחסום, הבעיה מבחינתן היא פוליטית - "הכיבוש", שוב פעם החייל הוא לא הכתובת להפסקת הכיבוש, רק הממשלה. רוב הפלשתינים שמחים על כל סרבן מאחר וזה מראה להם כמה החברה הישראלית חלשה ומפוררת וכמה חזקים הפלשתינים שהם ההפיך, מאוחדים במטרתם "עד לניצחון". לכן, חייל אנושי עם שיקול דעת תמיד עדיף על סרבן צווחן אנרכיסט ודמגוג. מי שרוצה לסיים את הכיבוש, סבבה, גם אני בעד, יש לכך צינורות מקובלים.

 

[Alexco]

לך אין סתירה פנימית, זה בסדר

 

[ערב רב]

משעשע שאתה יוצא נגד התנשאות השמאל

ואז מתנשא יותר מכולם.

 

[יותם סטאר]

"לא בני אדם" / אתגר קרת

לא שסיפור הוא בהכרח מציאות, אבל ממליץ לקרוא את הסיפור הזה, בהקשר של יכולתו של "השמאלן הנאור וההומניסט" במחסום להגן על הפלסטינים מפני "נתן זאדה". הסיפור הוא מתוך "צינורות".

 

[hushhash]

יש בעייה במה שאתה אומר

אני באמת לא חושבת שקשיש פלסטיני יכול לפתח סימפטיה לישראל בגלל חייל אחד שהעביר אותו במחסום. עם כל הכבוד לאותו חייל, סביר להניח שאותו אדם עוקב ועבר וייעוקב בעתיד אינספור פעמים, והסבירות היא שהחייל ההומני הוא דווקא זה שאותו הוא לא יזכור. אני גם לא חושבת שהדבר שצריך לעמוד מול עיניו של אדם ששוקל גיוס הוא אם הפלסטינים יאהבו את ישראל יותר או פחות. ללבוש מדים זה לקבל זהות חדשה, להיות מזוהה עם צה"ל. בשביל הפלסטיני במחסום, החייל שנתן לו לעבור יכול באותה מידה להיות החייל שירה פגז על הבית שלו..