שאלה/בקשה.

[סל מיחזור]

שאלה/בקשה.

האם ידוע למישהו מכם על קבוצת תמיכה לחולי סרטן דוברי רוסית באזור המרכז? אודה מאוד על המידע.

 

[אילת33]

כדאי להתעניין...

כדאי להתעניין בח.ס.ן. - חולי סרטן נלחמים. גם אם אין, הם יוכלו לעזור לדעתי. יש להם אתר שכתובתו - hosen.co.il שם תוכלו למצוא עוד אינפורצמיה. מקווה שעזרתי. אילת.

 

[יאיר24]

קבוצת תמיכה לדוברי רוסית

שלום לך יש אפשרות לפנות להדס הרכזת באיזור המרכז והיא בשמחה תעשה כמטב יכולתה. והיא עובדת עם כל הלב. אפשר להשיג אותה ע"י האתר שציינה איילת וגם בקו הארצי 1-700-50-66-00 כשהאנשים בקו זה מיומנים לתת תשובות נוספות. בהצלחה. אשמח להתעדכן בתוצאות. יאיר

 

[יחפנית]

אווווו יאיר , נפלא שהשארת כאן הודעה

שכן , לאחר ששלחתי לך במייל , החלטתי לשלוח חלק מהתיכתובת ביננו כאן בפורום ..............אילת תקרא לכך בוודאי , זמן האלוהים .... אז להלן מכיוון שנוצרה התכתבות ביני לבין יאיר , ומכיוון שבלווא הכי רקחתי לו מעט מצורת חשיבתי על הסרטן , אז אני שולחת כאן העתק של חלק מההתכתבות . נו ההתכתבות הזו כפי שציפיתי מתמשכת ומעניינת ....... יש לי מלא שאלות ....... וסקרנות עד בלי די לדעת יותר על הנפשות הפועלות . אולם אמתין עם שאלותי להמשך ..... בינתיים אחשוף לפניך טפחיים מסיפורי ומהסיבה שהביאני הלום ( שלום , הרס´ר של כלא 4 ( הגשש) ) או המאורעות שהביאוני לשיחה זו עימך . אז ככה הסיפור שלי עם הסרטן מתחיל בגיל 10 , כשאמא חוותה סרטן , ואני התחלתי את התמודדותי עם נושא המוות שכמובן שיקף לגבי המוות האישי שלי . אך למעט אותו נושא מוות שהעסיקני מאז ועד היום אולי , כילדה ראיתי וחוויתי את התופעה הבאה – אמא הביאה אל עצמה את הסרטן , ואמא הוציאה זאת ממנה . אמא עד היום חושבת אחרת , אך אני ראיתי אותה כילדה תרה אחרי הגוש עד שמצאה , ואז בלילות הייתי מציצה בה ורואה איך היא ישובה כל לילה מנהלת הסכמים עם אלוהים . אז כבר אז ידעתי שאנשים עושים לעצמם סרטן , ואנשים יכולים להוציא . קרוב ל19 שנה מאוחר יותר , מצאתי את סיפרו של ברני סגל .......... אני הייתי עוד בטרם הסרטן , יותר קיצונית ממנו בדעותי . בגיל 33 עמדתי למות , 4 חודשים הסתובבתי בין הרופאים שלא ידעו להסביר את ספירת הדם הגבוהה , ועל כן חתמו שאני פסיכוזומטית . לבסוף הגינקולוג בחקירותי ודרישותי , הקשיב לסימפטומים שלי מחדש . והנה הוא מצא את הגוש ...... גוש בגודל 3 פעמים הלב , יושב בצמוד ללב על העורק הראשי חוסם אותו ( את העורק לחלוטין) ודוחף לכיוון הריאה . וקבע שאני על פי הממצאים יכולה ליפול ולמות מחנק על כל צעד נוסף . לימפומה נון הודקינס , תאי ב´ אגרסיביים .........חחחחחחח תמיד אהבתי את האגרסיה של תאי . כשנקבעה הדיאגנוזה , רווח לי ביותר , כולה סרטן , נו זה כבר קל . יותר עדיף בעיני להיות עם סרטן מאשר למות מפסיכוזומטיה מתקדמת . אז מיד ידעתי שאני עשיתי את הסרטן . למות ....... נו בצעדי חיי האחרונים ( שם ילדתי את הביטוי בארבעה הצעדים האחרונים של חיי ) אין כבר זמן לבוא בטענות , אני הייתי ברת מזל , כי אני באישיותי דוחה כל דבר לרגע האחרון , והנה הודיעו לי שחיי עומדים לקיצם , בדקה ה-99 ........ בדקה ה-99 אני פועלת תמיד הכי טוב , אני תמיד חשבני כמה נורא יכול היה להיות אם היו נותנים לי .......כמה חודשים ........ חחחח בין כך ובין כך , החלטתי שבמקום לבזבז את הזמן על להתנגד להחלטת מותי הקרב , במקום לדאוג מה יקרה כשנגיע לגשר , החלטתי שהנה יש לפני הזדמנות מופלאה . כי הגשר זה בעוד 4 צעדים . עכשו ...... אני עוד בחיים . ואם עד כה חייתי בין מה מותר ומה אסור , עתה זה הזמן נטו שלי לפרוס כנפיים ולעשות מה שבראש שלי , מה שבלב שלי , מה שבתחושה שלי . יהיה פשטני למדי לנסות לצמצם את תובנותי מהדרך של הסרטן במסמך זה , אולם , אני יכולה לומר בוודאות שהנקודה הראשונה , הצעד הראשוני לכיווני הבראה קיים בלקיחת אחריות . ( לא אשמה , כי אם אחריות ) ואז ככל שיותר נהניתי , יותר הגוף קיבל מסר חיים . והצעדים ארכו והתארכו . המסע הסרטני היה אחד המופלאים שחוויתי בחיי . כל חיי לפני הסרטן , וגם כיום 6 שנים לאחריו , מעולם לא חוויתי את הנאה החיים והחיות כפי שחוויתי בזמן הסרטן . כשחייתי במודע כל פעם רק 4 צעדים אחרונים , ב4 צעדים קיים חופש בלתי נדלה . והנאה צרופה . שם במסע גיליתי את הילדה הפנימית , ניכנסתי לתא הטייס . ואז גם התחלתי להתחבר לסרטן שלי , הסרטן היה חבר שלי , למדתי להכירו להוקירו ולהודות לו . ואפילו לאהבו . אבל סרטן לא אוהב אהבה . לא מתאים לו הקטע שלה . וככה עם כימו שקראתי לו כימו אקסטאזי , עם תופעות לוואי של אקסטאזי מופלא . עם מסיבה שחגגתי 4וחצי חודשים ולאחר שפיטרתי כמה פרופסורים ( או כפי שאני כיניתי אותם , סוחרי סמים ) שחמדו להתהדר בתיק שלי ברזומה שלהם , אחרי הכל , התיק היה מוצג כראייה בכנסי רופאים . ועל כן עמדו על דעתם להפכני לקורבנית סרטן ........ ומכיוון שהם שיחקו לפני אלוהים , וחשבו שהם יודעים עלי יותר ממני , ועל יום מותי נראה היה להם שהם יודעים טוב מאלוהים . וכיוון שלא היה לי זמן בדיוק לשחק עם ילדים בגן המשחקים במסכות של רופאים . אחרי הכל זה היה הדקה ה- 99 . אז, הכי קל לי להעיף את ההפרעות ולהתמקד . וכיוון שמכיוון שהיה לי ברור למה עשיתי בי סרטן , אז הקרבנות ממש לא התאימה לי לאוירה , כי איני יכולה להיות התוקפן וגם הקורבן ....... אז פיטרתי אותם . וככה במקביל נעלמו ממני תאי הסרטן . ואני .........אני אספתי מטלטלי , וירדתי לסיני וגרתי בשקט שם כי לי עוד היתה עבודה , כי רק התאים – הסימפטום נעלם , אך הסיבה לכך שיצרתי בי סרטן , עוד היתה קיימת בי , ואני מאמינה שברמות מסויימות עודנה כיום קיימת . אז שם יצאתי לחפש את מקור הסיבה לסרטן . לסיכום .........עד כה אני מאמינה במספר דברים , ואני יודעת שהינם קיצוניים , ואולי ישמעו חורגים וצורמים באזני מספר אנשים ועל כן אני מראש מתנצלת . אך זו האמת הפנימית שלי . הסרטן – הינו התאבדות ברמה מולוקולרית . או בתירגום , התאבדות ברמה התאית . הסרטן עצמו , מתפתח במקום בגוף המסמל סימבולית ומרמז על המיקום הנפשי של הבעיה ( או ב-היה) הסרטן הינו טינה וכעס מודחקים . ומבטא יאוש פנימי עמוק . מכיוון שבעיני מחלה = מחל ה´ אז כדי להתרפא , התהליך הוא של מחילה וסליחה פנימית . או כמו שאבנר שילה אומר , אצל הסינים טרגדיה = הזדמנות ובשפתי שלי , הסרטן כמו כל מחלה הינה איתות לכך שהיכן שהוא במערך הנפשי , גופני , רוחני . נוצרה בעיה עליה הסרטן או המחלה -מאותת . ועל פי זוית ראותי האישית , מדובר על הילד הפנימי שזועק בפנים . ובדרך כלל סרטן בעיני מקושר לפער בין האני הפנימי , לאני החיצוני . והפנימי מרוב ייאוש ,מבצע התאבדות של המערכת . הילד הכוונה – תת המודע . אז לי הסרטן היתה מתנה . מתנות תודעה . הסיפור הנוכחי שלי במעורבותי עם הסרטן , היא משום שכשניכנסתי לבית החולים , עטופה בבלון האושר הפנימי שלי . לחלוטין מתעלמת , ובמקרים אחרים משנה את האוירה לכזו שתתאים לי . מהאוירה השוררת שם , מדי פעם , הייתי מציצה ורואה את האחרים שיושבים שם מחכים בתור לכימו . הם היו כה עצובים . ורציתי לצעוק להם , ככה אסור , כי ככה הסרטן נורא אוהב , ככה זה מזון סרטני אחלה דה שופרא . אבל ידעתי שהם לא יבינו , ובלווא הכי בבית החולים הייתי תופעה שאף אחד לא הבין . וגם ובעיקר , כי לא היה לי זמן , אז החולים האחרים הפחידו אותי , פחדתי להדבק בתחושת הפחד המשתק שגר בעיניהם , אני עבדתי קשה רק על הנאה ולא יכולתי לסכן את דרכי ולקבל כימו תוך כדי פחד . והיו לי את אותם סיבות שלהם לכאורה לבחור בפחד , אך בחרתי אחרת , ידעתי מה הסרטן אוהב ומה לא . והאמת שהיה לי קשה מעט עם ההחלטה , אחרי הכל כחולי סרטן , אנו יצורים המעמידים את האחרים לפנינו תמיד . אז משום כך שלא היה לי זמן לעזור להם , הרגשתי מעט אשמה , אז במקום , שם באחד הימים בתור הארוך לערפדיות (האחיות ) הבטחתי לעצמי , שכשאני אסיים עם הסרטן , וכשיהיה לי מעט יותר זמן , אז אני אבוא לספר להם , לעזור להם ליישר גב , להרים סנטר , ולחייך ......... כי חיוך פנימי עמוק , לא הכי מסתדר לסרטנון בשאיפות כיבוש .......

 

[יאיר24]

הצלצול

מה אני צריך על מנת שאתעורר. טיבטים מספרים שהאדם עובר את חייו בתוך חלום ובמותו מתעורר. יש שיטות להתעורר ורואים בצבע הגוף את הסימנים. מה אני עוד מוכן לעשות כדי שאוכיח לעצמי שאני אדם חופשי ואוהב? מה אני מוכן לעשות כדי שהסרטן ישב לו בספרים ובתמונות ואני אהיה נקי ממנו? שאלות ושאלות הן כלי מפתח בחיים. מתי אני שואל והאם אני מוכן לשמוע תשובות. איך אני מארגן את עצמי לשאול שאלות מתאימות ומה אני מכין בתוכי כדי לעבד את התשובות. מה אני אומר על מה שאני קורא כאן מייד עכשיו ומה התשובה שתצוץ לי אם אשאיר את המשפטים כאן למחר ואסתכל בהם מרחוק כמו נוף מביט בי. והנה עוד הזדמנות: טו בשבט מלמד על שנה חדשה בנטיעה של האדם את עצמו. איך ואיפא אני שם את עצמי? הלא העץ משתמש במים אור אויר... וכל כך מעט אדמה ואני בטוח שאני צריך כל כך הרבה חומר על מנת לצמוח באהבה נאמנה

 

[יחפנית]

יאיר יקר ....... ברוך בואך לפורום

הודעתך ניגנה בי כזמירת חליל הזורמת בוואדייה רחוקה בין ההרים . ויצרה בי סקרנות רבה לדעת עליך עוד . בינתיים אקח מילותיך , ואזרימם בין מחשבותיי ........... "מה אני צריך על מנת שאתעורר" שאלה מצויינת ......... האמת , קשה לי לענות עליה בצורה ישירה ...... אך אנסה ..... אני צריכה להסיר את אחיזתי בפחד , ולהזכר במהותי ...... זה מה שאני צריכה לעשות כדי להתעורר . אך הפחד ...........מרתק אותי אליו . המקום של אחיזתו מוכר לי כל כך . אז לעיתים ........ צריך לחכות ל"זמן של אלוהים " ואז הרבה יותר קל לשחרר . אך זו תשובה רק במישור מסויים אחד . מהותי מורכבת מעוד המוני מישורים . וכאן המקום לשתף בתצורת חשיבה מסויימת שלי עזרה ביותר בזמן הצילצול הגואל ............ (חיוך) . אני מאמינה שאנו נשמות . ואנו בוחרים את סיפורי חיינו בהתאם למה שאנו צריכים לחוות וממנו ללמוד . וכל זה , עוד בטרם הגענו הנה לעולם החומר . לעולם בו הנשמה צריכה להצטמצם כדי לחוות את שיעוריה בעולם החומר . מכיוון שאנו מתקשרים דרך מילים , ומכיוון שאנו עוסקים ברעיונות מאד מופשטים , אז אתן דוגמא . בואו נניח שאני רוצה להבין לעמקותו , את פעילות תאי מערכת החיסון , או את פעילותו של תא אחד מהמיליירדים של מערכת החיסון, ולוא כי תא אחד מרמז על כולם , ה- מיקרו / המקרו . כדי להבין , צריך לחוות , או להיות . ועל כן כדי להכנס להפוך לתא אחד קטנטן , אני צריכה לצמצם עצמי עד שאתאים להכנס לעולם המצומצם של תא אחד בודד פיצפון קטנטן . אך בעודי בתא ...... היכן שהוא קיים בי הזיכרון על היותי ומהותי כגילה . מה שהייתי בטרם צימצמתי עצמי לגודלו של תא אחד קטן . זה בעיני מה שקורה בגילגולי נשמות . כך שאם אני צימצמתי עצמי , וניכנסתי בגוף על מנת לחוות שיעור מסויים .... אדם אחד המהלך בין אלפי ביליוני אנשים בעולם . אז סביר להניח , שבחרתי לפני צימצומי , את כל החוויות הנדרשות למה שבחרתי לי להתמודד עם . אז ברמת שיחה של חלילים ( מושגים מופשטים ) אז בחרתי בטרם הצימצום גם את צילצול הפעמון , שיזכיר לי את המהות האמיתית שלי , שהיא הרבה יותר רחבה מורכבת וגדולה מאדם אחד המהלך בעולם . ואם נשוב לרמת שיחה פשטנית .......... או בגובה העיניים . אז ברגע הראשון שאמרו לי סרטן ....... לא ידעתי מיידית למה בחרתי בו ...... כאן בחיי הנוכחיים . אבל ידעתי פנימה , שזה מה שאני בחרתי פעם במקום וזמן לא ידוע כצילצול שיגרום לי להתעורר להכרה שהגעתי מתוך מטרה ועל כן להתעורר = להזכר . וכשמזכירים לי שאני הולכת למות , ...... אז הכי קל לי להזכר במהות הפנימית שלי שהיא הרבה יותר גדולה ממה שאני כאן בחומר . או במילים אחרות .......... " זמן האלוהים " ויאיר ........ אני אדם חופשי ..... שמאד אוהב לעיתים לרתום את החופש בתמורה לדברים אחרים ..... עד שאני מתעוררת ..... אולי כשאני מרגישה שלמדתי די בקורס הזה , ואני חושקת בקורס הבא בבית הספר הזה , שנקרא חיים . ובחופשות ....... כשאנו ישנים , אנו חולמים ........ טוב כפי ששמת לב יאיר , מסוכן לגרות בי זמירות חלילים , כי כתיבתי הופכת לדבר ערטילאי ........... חחחחחחחחחחחח יום טוב לכולם .......... אני

 

[יאיר24]

דברים של מהויות

והנה הכאן לומד עבר הויהו בוחן שירתו ומשחק פרצופו בתורת הצימצום מספרים רבות על מרחב זמן והתבטאויות המגע בין הנשמה והגוף משנים הרבה ממרחב הכללים. למשל בחירת הכלים = חוויות עליהם את דיברת להתמודדות ניבנות בזמן הווה ואינן מובאות ממהות הנשמה. מביאים יכולות ולעולם אדם נמצא במצבים בהם יכול להמציא פתרונות. בתוך התא יש רבות מהתאים ושילוב התאים לא נמצא בתא. משהו בענין פחד. מספרים חכמים המלמדים פחד לבחון את זרימתו. כדי ללמוד אותו קוראים אותו מהסוף להתחלה והנושא המתגלה הופך מורה דרך. לפגוש אותך מזמינה את קורס החיים = מזמינה את הכלים האנשים האפשרויות שהדברים יתממשו. תודה לך ולכל מי ומה שמזמין להכרה עמוקה כל כך של החיים. כבר שנים רבות אנחנו לומדים את העוצמה המיוחדת של אנשים במצב סרטני. אנחנו כאן מסיבות אנוכיות לגמרי - את וכל אחד מורה ענק לנו. תודה.

 

[יחפנית]

התאמין שכל היום חיכיתי לתגובתך ?

מייד יושבת לרקוח לך חזרה ...........חחחחחחח

 

[יחפנית]

המגילה המובטחת .........

הפעם יאיר , אבחר להפוך את התגובה לפחות ערטילאית . בצימצומי המילים , במגדל בבל מילולי כשלנו , למדתי ששפת ילדים היא הכי נקייה והכי מובנת לעיתים . לכן בעולם הצימצום , אני אישית ואולי מסיבתי האנוכית מעדיפה דווקא להרחיב במילים , מאפשר לי יותר גוונים להעביר את התמונה , הסימבול של התחושה אותה אני מנסה לתאר . כתבת .......... "והנה הכאן לומד עבר הויהו בוחן שירתו ומשחק פרצופו " עבר ........... הווה ...................עתיד אך אם נוסיף י´ נקבל = עבר .......... י´ הווה ...............עתיד חוויה , הוויה , הווה , יהווה , יתהווה . ואז כתבת ...... "המגע בין הנשמה והגוף משנים הרבה ממרחב הכללים. למשל בחירת הכלים = חוויות עליהם את דיברת להתמודדות ניבנות בזמן הווה ואינן מובאות ממהות הנשמה. מביאים יכולות ולעולם אדם נמצא במצבים בהם יכול להמציא פתרונות." כה נכון ....... וברשותך ארחיב למען יצירת דיון ......... רבים פה קוראים את הכתוב ומוזמנים להצטרף יש לי השגה לגבי המשפט – " למשל בחירת הכלים = חוויות עליהם את דיברת להתמודדות ניבנות בזמן הווה ואינן מובאות ממהות הנשמה." האם אתה מתכוון לכלי ההתמודדות = סרטן ? שניבנה בזמן הווה ? ואינם מובאות ממהות הנשמה ...............לא בטוחה ......... אצלי אישית מהסיפור שלי , כשאני מביטה על הסיפור שלי ממרחק הזמן , נראה כה מובנה הכל כיד אמן שיצרה את הסיפור מעבר לבחירת זמני הווה מוחלטים . ועל כן אני אישית מאמינה שגם לבחירת הנשמה יש פה מקום לא מבוטל . ועל כן, הן כן חלק ממהות הנשמה . אך זו לא נקודה ששוה להתעקב עליה . ולגבי ה- הווה .....שכה נכון ומוצדק לומר על מצב הוויה בזמן הווה , שהיא מביאה לאדם יכולות לפיתרונות . הצורה בה אני יכולה לתרגם את תחושתי בזמן שחייתי (פעם ....חחחח ) בזמן הווה בצורה הבאה – זה כמו להתחבר השקע לתקע . כמו שאם נדמיין במרכז גופנו או נפשנו (שבעיני זה נפרד אך גם יחידה אחת) מעין שקע או תקע , הכל תלוי במהות דימיון המשתמש . ואת התודעה שלנו , או את התחושה הפנימית שלנו היא התקע ( או השקע . ) ואנו מחברים אותם . כשזה קורה , אז אני חשה שלווה עמוקה ועימה חיות תיפקודית . כאילו שבתי הביתה . ועתה אני בכאן ועכשו , וכל שזורם למולי יש לי הכוח לשנות כאוות נפשי כי שלוותי מניחה לי להביט על הדברים בצורה חיובית וכן להיות בשיא עוצמת יצירתי . או במשפט ...... זה מרגיש כמו להיות וויקינג ........חחחחח לעיתים כשאני בוחרת לחצות את התעלה האנגלית לעבר חופי היבשת , בדרך ימית כמובן , אני נעמדת על הסיפון , בפישוק המעניק יציבות ונוחות , ואז אני חשה את העוצמה מתאספת בתוכי ומלמטה עולה במעלה גופי , וגופי מגיב לעוצמה הפנימית ומשנה בסנטימטרים את תנוחתו לתנוחה הכי נעימה להצבת הגוף , ואט אט במעלה חוט השידרה מיישר את התנוחה וכשזה מגיע לכתיפיים אני חשה גבוהה ממקודם עמידה זקופה אך כאילו זו העמידה שהכי נוח לגוף . וזה מושך ומעלה את הצוואר ......ואז .....אז אני פוקחת עיניים וחשה את הרוח החזקה והרוח לא יכולה לי לא יכולה להזיזני , כי באותו רגע ..... אני וויקינג כוויקינג אני תמיד פורסת יידיים וחשה את עוצמת הרוח מערטלת אותי באחיזתה ...... ואז זה נעים נעים נורא . כשאני ככה וויקינגית אז אף פעם לא קר ......כי חום גופי יכול לשמור על עצמו . במצב הויית הווה כזו למשל .......... אז אני הכי חשה שאני מחוברת למהותי הפנימית .......שהיא מהות נשמתי .................. ולא נשמתי אינה ויקינג .........חחחחחחחחחחחח אך ......... ו...... יש עוד מימד . וזה המימד של הילדה הפנימית . או ניתן לקרוא לה או לו ..... תת המודע . גיליתי שבתוכי קיימת ילדה קטנה שאני מתנהגת אליה באותה צורה שהורי התנהגו עימי .......או .... נכון יותר לומר באותה דרך שבה ביקרתי ושנאתי את ההתנהגויות . מה שביקרתי ושנאתי ...... זה מה שעשיתי לעצמי . התהליך שנוצר בתקופת הסרטן , הביאה אותי ליצירת יחסי אמון עם הילדה הפנימית . היתה לנו סיבה לחבור יחד ולעשות את העבודה . וככה נוצרה ביננו , ביני לבין תת המודע או הילדה הפנימית הרמוניית עבודה משותפת . ברגע שהסכמתי להתמודד עם מה שקורה כרגע ..... כעובדה . ברגע שנכנסתי לתא הטייס , הרפתי מההמולה שהיתה שם , גיליתי שבדרך כלל היה מופעל הטייס האוטומטי , אני הייתי בחופשת ( לבטח גויינט חחח ) ומדי פעם הילדה השתלטה על ההגה ... ומדי פעם המבוגרת , ומדי פעם אני הייתי מגיעה לביקורת , עושה צעקות נאנחת בייאוש על המצב ושוב נוטשת את הכוונת חיי למקריות של מי שמחליט לנהוג את המטוס הזה . כשהייתי נתקעת , בדרך כלל הייתי מוצאת עצמי בצידי הגלגלים , רחוק מתא הטייס , והייתי צועקת ומאשימה את הטייסים האחרים . מי שנשאר ליד גלגלי מטוסו , מקבל ונותן האשמות חזרה בדרך כלל היה במצב תודעת בריחה דומה לשלי . לעיתים היינו מחליטים לעקוב מטוס אחר מטוס , למה , הרבה לא הייתי יודעת על הלמה , העדפתי להכנס לתא הטייס של השני ומטוסי היה נגרר מאחור .............תמיד ככה ניתן להאשים את האחר שהגענו למקום הלא נכון .......... אז כשקיבלתי את צילצול הפעמון ...... מצאתי עצמי במחוזות סרטניים . פקחתי עיניים הבטתי למעלה ..... תא הטייס היה נטוש ....... בלגן ...... חבל´ז . הילדה לא נראתה בשטח ....... היא התחבאה . ברחה כל עוד רוחה בה . ניכנסתי לתא ופעם ראשונה התיישבתי ברצינות ליד ההגה . ראשית גילגלתי לי גויינט ...... והתחלתי להתבונן בצורה בה הטייס האוטומטי נוסע ....... הוא נסע על פי הוראות מעוותות שהילדה נתנה לו כשהיא השתעשעה וחיפשה דרכי קיצור ושיחקה עם הזיכרון התגובתי .......... אז למדתי על לטוס לפני שהורדתי את כפתור הטייס האוטומטי , והתחלתי לנהוג ידנית . שלב שני ......... עשיתי ישיבת צוות . בין החלקים הפנימיים השונים ........... הישיבה התנהלה בערך כך .......... בהתחלה כולם האשימו את כולם ....... בצעקות אימה . הלב האשים את הראש , הראש כמובן שהאשים את הלב . העורק הראשי ניסה לדבר אבל הוא הוסתר מרוב הגוש שבשלב הזה היה מפלצת צהובה ירקרקה בילתי נגישה , כולם שמחו שהוא לא היה במצב דיבור והצביעו על העורק כגורם לבעיה . ההורה שבי ....... היא מצאתי אותה כבולה לכיסא ..... היא אמרה שהילדה כבלה אותה . הילדה בהתחלה בכלל לא רצתה לבוא , וכשהיא הגיעה היא השפילה ראשה , וניסתה להסתיר ממני את עיניה המלאות אשמה . באיזה שהוא שלב , צווחתי שיהיה פה שקט , וכשכולם סתמו לרגע את הפה .....הסברתי לכל המעורבים . שיש לנו שתי אפשרויות , אחת – להמשיך לצעוק ולהאשים זה את זה ולמות . אווווווווווו ............ להתחיל לתפקד זה עם זה . אז הוחלט שלא מחפשים יותר את האשם . כי כל פעם שעשיתי צעד לכיוון גילוי האשמה ...... התחילו האשמות . והצעקות . במהלך הזמן ....... ובמבט לאחור ....... אין אשם אחד ........ כולנו יחד הבאנו את המצב . אני ברחתי מתא הטייס , הילדה היתה עצובה בפנים ומסכנה , והיא ניסתה לדבר איתי אבל לא הקשבתי לה , אז פעם נוצר בי דימוי שהיא ישבה לי והתנדנדה על העורק הראשי , והיתה כה עצובה שהיא בכתה ודימעותיה המסו את החימר שבידה והיא השאירה לי יצירה בפנים אולי אקלוט את הרמז . ואז גם היה הקטע שבין הראש והלב ...... בין ההגיון לרגש , היתה בעיה חמורה והם רבו שנים בדומה למלחמת עירק אירן . מי מהם שהגה וכרת ברית עם התאים הסרטניים , עשה זאת על מנת להפסיק את ריב השנים בין ההגיון לרגש . ואולי באמת זה היה העורק הראשי שנמאס לו להעביר דרכו תישדורות כה עויינות . בין כך ובין כך זה כבר לא היה הכי חשוב כי גורם הקירבה למוות הביאה את כולם לתיפקוד הרמוני חזרה .

 

[יחפנית]

חלק ב´

כשכולם חזרו לעבודתם , התפנה הזמן להתחיל לתפקד עם הילדה . כשהבנתי עד כמה היא היתה מסכנה ...... מיד אישרתי לה שמעתה נעשה חיים ....... ואכן .... חיבקתי אותה הרבה ויחד יצאנו לעשות כיף , כשניבנה ביננו האמון , הבנתי שהילדה כשהיא משוחררת להנות ולא לדאוג לגבי כיווני טיסה , אז היא ילדה מופלאה , יצירתית , מצחיקה , בעלת יכולות אילתור חבל´ז . ומכיוון שהיא תרה בחופשיות במרחבי הפנימיים ....... אז אם אפשר לומר שמי מהצדדים היה הכי חשוב בשינוי המצב ...... היתה הילדה הפנימית כשהפכה מילדה רגוזה סוררת וממורמרת לילדה מגניבה . אז כהילד הפנימי שלנו מקבל יכולת ביטוי אהבה וקבלה ....... אז הוא בתיפקוד , וכשהוא בתיפקוד מלא , אז הווה נתון בידינו לשינוי , כי הילד הוא כושר הדימיון , המשחק , האילתור היצירתיות ועוד תכונות מגניבות שהופכות את ההבראה לחוויה מדהימה שקיימת בחווית הווית ה-הווה של ....... יהווה . או פשוט כשה- י , של הילד מתפקדת עם ההווה , אז נוצר – יהווה . כוח האל הוא כוח אהבה , וקבלה . וזו נקודת שינוי . אבל על קבלה בפעם אחרת . וגם ......... הילדה הפנימית היתה לי מאד חשובה בדרך . כי בבתי החולים , ובמציאות של הציבור שרגיל להביט על חולי סרטן כקרבנות , זה להסתובב בשדה מכשולים לאמונה הפנימית של הראייה ובכל מקום ניתן להכשל ולהפעיל את ההתנהגות או תצורת המחשבה הקיימת בסביבה . אז כשאני נכנסת לשדה מכשולים ....... אני חייבת לראות את האמת , ולהבחין בין אמת ללא אמת . מי שקולט בחוש שישי את האמת ....... אלו הילדים ......קחו ילד בן 3 נניח ....... הוא מיד יבחין מי טוב לו ומי לא . הוא ישר יביט בעיניים ויגיב בהתאם למה שהוא רואה . כי ילדים עוד טרם למדו לראות על פי חוקים חברתיים , הם רואים ישר דרך התחושה וישר מגיבים . אז הייתי צריכה אותה כדי לראות . וואוו , ניתן לעבוד על הקטנה , רק אחר כך , להפחיד אותה וכאלה , אבל אז אני הייתי שם לשמור , עם הגושפנקה של המבוגרת . אבל לראות את האמת ........ אין כמוה . במבט אחד מיד היא אמרה לי מי טוב לי ומי לא , ומה טוב לי ומה לא . וכל זה כשנתתי לה אהבה וביטוי . אז כשהחלקים השונים שבנו מתפקדים כשורה מבחינת יחסי התפקידים , אז זה גם יוצר מצב הוויה , כי כשהילד שבנו פעיל ולא כלוא באיזה היסטריה או התעלמות ממנו , אז קיים לפנינו היכולות המופלאות של היצירה והאילתור ועימה כל הכלים לשנות מצב קיים . כתבת ...... "משהו בענין פחד. מספרים חכמים המלמדים פחד לבחון את זרימתו. כדי ללמוד אותו קוראים אותו מהסוף להתחלה והנושא המתגלה הופך מורה דרך." מממממממממ מהסוף להתחלה ............ פחד = דחף לא עולים לי כרגע אסוציאציות על הדחפים המביאים לפחדים ........ אך זה בהחלט נושא למגילה . אולי בהמשך ......... לגבי ..... "תודה לך ולכל מי ומה שמזמין להכרה עמוקה כל כך של החיים." ........ חחחח ..... בבקשה , אבל תאמין לי שזה נעשה מסיבות אנוכיות לחלוטין ...........חחחחחחח .... ואתה יודע ... אומרים שאנו מבחינים אצל אחרים רק בפרטים שאנו מזהים מתוכנו , אז תודה גם לך . ו............. "כבר שנים רבות אנחנו לומדים את העוצמה המיוחדת של אנשים במצב סרטני. אנחנו כאן מסיבות אנוכיות לגמרי - את וכל אחד מורה ענק לנו. תודה." זהו ...... עכשו לחלוטין הסתקרנתי על מי זה אנחנו ...... ובעיקר מי זה יאיר , שמדבר בי בסיגנון של יישות אור או טיבטי מואר .........( תגיד ידעת שטיבטים יכולים לשנות את המולקולות של גופם ולעבוד דרך הרים ? פעם שמעתי שטיבט אחד כנראה פחד בדרך, שינה מודעות וניתקע בהר .....) ואנו הלוא כולנו מורים זה לזה ..........כי הלימוד קיים בהשתקפות , ובהזמנה של קבלה עמוקה יותר בנו . ועל כן למעשה כל אדם שמושך את תשומת ליבנו , קיים שם למען השתקפות חלקי הבועה האישית שלנו . או כמו שכתוב ........ הכל ידוע , והרשות נתונה . ולך יאיר תודה .......... מאד נהניתי לכוון את דבריי אליך , גיליתי עוד זויות התבוננות כשנטלתי את מקלדת הכתיבה אוחזת בהודעתך כתירוץ , גירוי והשראה לכתיבה .............תודה . אילת רחל אודליה ליטל ( מה שלומך חמודה ? ) מיכל שרון ארזה אם את מבקרת במחוזותינו , הפורום יהיה מקור השראה אם נירום את מחשבותינו על דפיו ........... אז אני מזמינה אתכם ומזמנת דיונים באהבה ואור לכולם אני

 

[סל מיחזור]

תודה רבה לאילת33 ויאיר24

אומנם לא היה חדש במה שאמרתם, וכבר לפני הלכנו בדרך שהצעתם ולא הצלחנו, אך אני עדיין מודה לכם על ניסיון לעזור. מה גם שכרגע השתנו קצת הנסיבות ולא נוכל להישתתף בקבוצת תמיכה. בכל מקרה, הרבה בריאות לכולכם.