אווווו יאיר , נפלא שהשארת כאן הודעה
שכן , לאחר ששלחתי לך במייל , החלטתי לשלוח חלק מהתיכתובת ביננו כאן בפורום ..............אילת תקרא לכך בוודאי , זמן האלוהים .... אז להלן מכיוון שנוצרה התכתבות ביני לבין יאיר , ומכיוון שבלווא הכי רקחתי לו מעט מצורת חשיבתי על הסרטן , אז אני שולחת כאן העתק של חלק מההתכתבות . נו ההתכתבות הזו כפי שציפיתי מתמשכת ומעניינת ....... יש לי מלא שאלות ....... וסקרנות עד בלי די לדעת יותר על הנפשות הפועלות . אולם אמתין עם שאלותי להמשך ..... בינתיים אחשוף לפניך טפחיים מסיפורי ומהסיבה שהביאני הלום ( שלום , הרס´ר של כלא 4 ( הגשש) ) או המאורעות שהביאוני לשיחה זו עימך . אז ככה הסיפור שלי עם הסרטן מתחיל בגיל 10 , כשאמא חוותה סרטן , ואני התחלתי את התמודדותי עם נושא המוות שכמובן שיקף לגבי המוות האישי שלי . אך למעט אותו נושא מוות שהעסיקני מאז ועד היום אולי , כילדה ראיתי וחוויתי את התופעה הבאה – אמא הביאה אל עצמה את הסרטן , ואמא הוציאה זאת ממנה . אמא עד היום חושבת אחרת , אך אני ראיתי אותה כילדה תרה אחרי הגוש עד שמצאה , ואז בלילות הייתי מציצה בה ורואה איך היא ישובה כל לילה מנהלת הסכמים עם אלוהים . אז כבר אז ידעתי שאנשים עושים לעצמם סרטן , ואנשים יכולים להוציא . קרוב ל19 שנה מאוחר יותר , מצאתי את סיפרו של ברני סגל .......... אני הייתי עוד בטרם הסרטן , יותר קיצונית ממנו בדעותי . בגיל 33 עמדתי למות , 4 חודשים הסתובבתי בין הרופאים שלא ידעו להסביר את ספירת הדם הגבוהה , ועל כן חתמו שאני פסיכוזומטית . לבסוף הגינקולוג בחקירותי ודרישותי , הקשיב לסימפטומים שלי מחדש . והנה הוא מצא את הגוש ...... גוש בגודל 3 פעמים הלב , יושב בצמוד ללב על העורק הראשי חוסם אותו ( את העורק לחלוטין) ודוחף לכיוון הריאה . וקבע שאני על פי הממצאים יכולה ליפול ולמות מחנק על כל צעד נוסף . לימפומה נון הודקינס , תאי ב´ אגרסיביים .........חחחחחחח תמיד אהבתי את האגרסיה של תאי . כשנקבעה הדיאגנוזה , רווח לי ביותר , כולה סרטן , נו זה כבר קל . יותר עדיף בעיני להיות עם סרטן מאשר למות מפסיכוזומטיה מתקדמת . אז מיד ידעתי שאני עשיתי את הסרטן . למות ....... נו בצעדי חיי האחרונים ( שם ילדתי את הביטוי בארבעה הצעדים האחרונים של חיי ) אין כבר זמן לבוא בטענות , אני הייתי ברת מזל , כי אני באישיותי דוחה כל דבר לרגע האחרון , והנה הודיעו לי שחיי עומדים לקיצם , בדקה ה-99 ........ בדקה ה-99 אני פועלת תמיד הכי טוב , אני תמיד חשבני כמה נורא יכול היה להיות אם היו נותנים לי .......כמה חודשים ........ חחחח בין כך ובין כך , החלטתי שבמקום לבזבז את הזמן על להתנגד להחלטת מותי הקרב , במקום לדאוג מה יקרה כשנגיע לגשר , החלטתי שהנה יש לפני הזדמנות מופלאה . כי הגשר זה בעוד 4 צעדים . עכשו ...... אני עוד בחיים . ואם עד כה חייתי בין מה מותר ומה אסור , עתה זה הזמן נטו שלי לפרוס כנפיים ולעשות מה שבראש שלי , מה שבלב שלי , מה שבתחושה שלי . יהיה פשטני למדי לנסות לצמצם את תובנותי מהדרך של הסרטן במסמך זה , אולם , אני יכולה לומר בוודאות שהנקודה הראשונה , הצעד הראשוני לכיווני הבראה קיים בלקיחת אחריות . ( לא אשמה , כי אם אחריות ) ואז ככל שיותר נהניתי , יותר הגוף קיבל מסר חיים . והצעדים ארכו והתארכו . המסע הסרטני היה אחד המופלאים שחוויתי בחיי . כל חיי לפני הסרטן , וגם כיום 6 שנים לאחריו , מעולם לא חוויתי את הנאה החיים והחיות כפי שחוויתי בזמן הסרטן . כשחייתי במודע כל פעם רק 4 צעדים אחרונים , ב4 צעדים קיים חופש בלתי נדלה . והנאה צרופה . שם במסע גיליתי את הילדה הפנימית , ניכנסתי לתא הטייס . ואז גם התחלתי להתחבר לסרטן שלי , הסרטן היה חבר שלי , למדתי להכירו להוקירו ולהודות לו . ואפילו לאהבו . אבל סרטן לא אוהב אהבה . לא מתאים לו הקטע שלה . וככה עם כימו שקראתי לו כימו אקסטאזי , עם תופעות לוואי של אקסטאזי מופלא . עם מסיבה שחגגתי 4וחצי חודשים ולאחר שפיטרתי כמה פרופסורים ( או כפי שאני כיניתי אותם , סוחרי סמים ) שחמדו להתהדר בתיק שלי ברזומה שלהם , אחרי הכל , התיק היה מוצג כראייה בכנסי רופאים . ועל כן עמדו על דעתם להפכני לקורבנית סרטן ........ ומכיוון שהם שיחקו לפני אלוהים , וחשבו שהם יודעים עלי יותר ממני , ועל יום מותי נראה היה להם שהם יודעים טוב מאלוהים . וכיוון שלא היה לי זמן בדיוק לשחק עם ילדים בגן המשחקים במסכות של רופאים . אחרי הכל זה היה הדקה ה- 99 . אז, הכי קל לי להעיף את ההפרעות ולהתמקד . וכיוון שמכיוון שהיה לי ברור למה עשיתי בי סרטן , אז הקרבנות ממש לא התאימה לי לאוירה , כי איני יכולה להיות התוקפן וגם הקורבן ....... אז פיטרתי אותם . וככה במקביל נעלמו ממני תאי הסרטן . ואני .........אני אספתי מטלטלי , וירדתי לסיני וגרתי בשקט שם כי לי עוד היתה עבודה , כי רק התאים – הסימפטום נעלם , אך הסיבה לכך שיצרתי בי סרטן , עוד היתה קיימת בי , ואני מאמינה שברמות מסויימות עודנה כיום קיימת . אז שם יצאתי לחפש את מקור הסיבה לסרטן . לסיכום .........עד כה אני מאמינה במספר דברים , ואני יודעת שהינם קיצוניים , ואולי ישמעו חורגים וצורמים באזני מספר אנשים ועל כן אני מראש מתנצלת . אך זו האמת הפנימית שלי . הסרטן – הינו התאבדות ברמה מולוקולרית . או בתירגום , התאבדות ברמה התאית . הסרטן עצמו , מתפתח במקום בגוף המסמל סימבולית ומרמז על המיקום הנפשי של הבעיה ( או ב-היה) הסרטן הינו טינה וכעס מודחקים . ומבטא יאוש פנימי עמוק . מכיוון שבעיני מחלה = מחל ה´ אז כדי להתרפא , התהליך הוא של מחילה וסליחה פנימית . או כמו שאבנר שילה אומר , אצל הסינים טרגדיה = הזדמנות ובשפתי שלי , הסרטן כמו כל מחלה הינה איתות לכך שהיכן שהוא במערך הנפשי , גופני , רוחני . נוצרה בעיה עליה הסרטן או המחלה -מאותת . ועל פי זוית ראותי האישית , מדובר על הילד הפנימי שזועק בפנים . ובדרך כלל סרטן בעיני מקושר לפער בין האני הפנימי , לאני החיצוני . והפנימי מרוב ייאוש ,מבצע התאבדות של המערכת . הילד הכוונה – תת המודע . אז לי הסרטן היתה מתנה . מתנות תודעה . הסיפור הנוכחי שלי במעורבותי עם הסרטן , היא משום שכשניכנסתי לבית החולים , עטופה בבלון האושר הפנימי שלי . לחלוטין מתעלמת , ובמקרים אחרים משנה את האוירה לכזו שתתאים לי . מהאוירה השוררת שם , מדי פעם , הייתי מציצה ורואה את האחרים שיושבים שם מחכים בתור לכימו . הם היו כה עצובים . ורציתי לצעוק להם , ככה אסור , כי ככה הסרטן נורא אוהב , ככה זה מזון סרטני אחלה דה שופרא . אבל ידעתי שהם לא יבינו , ובלווא הכי בבית החולים הייתי תופעה שאף אחד לא הבין . וגם ובעיקר , כי לא היה לי זמן , אז החולים האחרים הפחידו אותי , פחדתי להדבק בתחושת הפחד המשתק שגר בעיניהם , אני עבדתי קשה רק על הנאה ולא יכולתי לסכן את דרכי ולקבל כימו תוך כדי פחד . והיו לי את אותם סיבות שלהם לכאורה לבחור בפחד , אך בחרתי אחרת , ידעתי מה הסרטן אוהב ומה לא . והאמת שהיה לי קשה מעט עם ההחלטה , אחרי הכל כחולי סרטן , אנו יצורים המעמידים את האחרים לפנינו תמיד . אז משום כך שלא היה לי זמן לעזור להם , הרגשתי מעט אשמה , אז במקום , שם באחד הימים בתור הארוך לערפדיות (האחיות ) הבטחתי לעצמי , שכשאני אסיים עם הסרטן , וכשיהיה לי מעט יותר זמן , אז אני אבוא לספר להם , לעזור להם ליישר גב , להרים סנטר , ולחייך ......... כי חיוך פנימי עמוק , לא הכי מסתדר לסרטנון בשאיפות כיבוש .......