כל יבואן עושה את השיקולים שלו...
הונדה הגיעו למסקנה - מוצדקת או לא, בודאי לגיטימית - שאין להם ענין למצוא פרצות במערכת. אל תשכח שמאחורי הונדה עומדת חברה שאופנועים זה לא עיסוקה העיקרי. ודרך אגב, ספציפית בענין הונדה, דווקא מאז שהתחלף שם המנכ"ל מדיניות היבוא נעשתה הרבה יותר ליברלית. לגבי KTM - הדוגמה לא רלבנטית. ק.ט.מ היא יצרן שבאופן ברור ומוצהר מייצר גרסארות חוקיות לכביש, אורגינל, על פס הייצור. שמעת פעם על דגמי 2 פעימות המכונים EGS? עם וינקרים והכל? בתור יצרן קטן גם הרבה יותר קל לבקש ממנו שינויים ספציפיים, והעיקר - זהו יצרן המבוסס באירופה, ולכן הרבה יותר טבעי וקל לקבל ממנו אופנועים עם תקינה אירופית. לגבי ימאהה - כאמור, כל יבואן והשיקול שלו. DRZ400 - בודאי לא אופנוע למתחילים בלבד. אבל גם בודאי ובודאי לא ממש אופנוע למתחילים - אם מבחינת הגובה, אם מבחינת המשקל, ובעיקר מבחינת המחיר. גדולתם של ה-TS250X זצ"ל וה-DR350 שבא אחריו, היה בשילוב התכונות המוזכרות לעיל - מימדים קומפקטיים, משקל נמוך מאד, ומחיר סביר - שהפך אותם לעממיים. קל מאד לתת DT125 כדוגמה, אבל אתה יודע כמוני שזו לא דוגמה רלבנטית. אתה משווה את מה שאפשר היה לעשות עם DR350 למה שאפשר לעשות עם DT125? זכות הקיום היחידה של אופנועים כמו ה-DT היא באותם מדינות בהן יש מגבלת רשיון ל-125 סמ"ק. אני בכלל לא מדבר על ההעדפה של השוק שלנו לנפחים גדולים יותר, כפי שלמד על בשרו כל מי שניסה לייבא 125 לארץ. ולגבי מחירו של ה-XR400R - כן, אני חושב שהוא היה יותר זול. לא בהרבה, אבל אני לא מזלזל בהפרש של 2,000-3,000 שקל. בעיקר, ה-XR400R היה יותר זול באחזקה שוטפת, בודאי ובודאי בתיקון נזקי נפילות. ואני יודע - לא חושב, יודע - שיש שכבה לא קטנה של רוכבים, כאלו שאולי אינם ברמה של השתתפות בתחרויות (או שאין להם ענין), שיודעים להעריך משקל קל וידידותיות, ואשר כמו אניגו לא חיבים את התוספת של 5 כ"ס. וכל זה למרות שאני אישית הייתי מעדיף את הגרסה המופיעה כאן של ה-DRZ400... טל