ביקנט1, חבל
חבל שאתה לא קורא מה שכותבים לך. סיליקוןארטס נתן לך תשובה מלאה. אם תקיש על שמו המופיע כאן בצבע תוכל לקרוא אותה שוב. אז אנא, אל תגיד שלא נתנו לך תשובה לענין. אחר כך כבר התפתח דיון בין חברי הפורום כפי שקורה הרבה פעמים. מטיבם של דיונים אלה שהם גולשים לנושאים אחרים. לא מעניין אותך? אל תקרא. אבל אל תגיד שלא קיבלת תשובה לעניין. לא הבנת את התשובה שקיבלת? חבל, אבל הוא גם הפנה אותך (שתי הודעות למטה) לאתרים בהם ניתן לקורא על זה יותר. אתה לא קורא אנגלית או סתם מתעצל? אני מוכן להסביר יותר פשוט: שאלת: מה קורה אם עולים מצלילה לעומק שבו מותר לשהות 30 דקות, אחרי 50 דקות, ולמה. התשובה (באופן פשטני בלי להכנס לסיבוכים מיותרים): בצלילה ספורטיבית אנחנו נושמים אויר דחוס (ולא חמצן כפי שכותבים עיתונאים בורים לעיתים). האויר מורכב בעיקר משני גזים - חמצן וחנקן (יש בו עוד כמה גזים באחוזים מאד קטנים ולא נכנס לזה כרגע). את החמצן הגוף צריך לצורך החיים והחנקן נכנס ויוצא בלי להשפיע על הגוף. כל זה בגובה פני הים לפני שהתחלנו לצלול. כשמתחילים לצלול, הלחץ גובר, ובעומק מסוים (לא משנה כרגע איזה) כתוצאה מכמה חוקים פיסיקלים ופיסיולוגים, חלק מהחנקן מתחיל להתמוסס לתוך הדם. כן, אותו חנקן שעל פני הים לא השתתף בתהליכים אלא רק נכנס ויצא. כאשר מתחילים לעלות, החנקן שהתמוסס בדם, "רוצה" להשתחרר מכיוון שהלחץ שגרם לו להתמוסס, מתחיל לרדת. כל הענין של "כמה זמן מותר לשהות בעומק מסוים" הוא חישוב (לפי תיאוריה מסויימת ) של - אחרי איזו כמות של חנקן שהתמוססה, עדיין אפשר לעלות ישירות לפני המים ללא נזקים. אם אנחנו שומרים לא לעבור את הזמן המקסימלי הזה (נקרא NDL שזה NO DECOMPRESSION LIMIT) כאשר נעלה לפני המים במהירות סבירה (לא נכנס לזה כרגע) יצליח החנקן שהתמוסס לדם בתהליך ההעמקה, להשתחרר דרך הריאות בתהליך הנשימה. "יצליח" זאת אומרת שישתחרר מספיק חנקן במידה שלא תשאר כמות חנקן עודפת מדי. מה זה מדי ? "מדי" זו כמות החנקן שהרקמות בגוף "לא יכולות לשאת" ובזמן העליה וירידת הלחץ, הן משחררות אותו והריאות לא מצליחות להוציא אותו בתהליך הנשימה. ואז החנקן שמשתחרר יוצר בועות גז ברקמות (בדם, במפרקים ובעוד רקמות). אם נשארים יותר זמן מהמותר, נמס יותר חנקן מהכמות שהגוף יצליח לשחרר באופן תקין (דרך הנשימה) בזמן עליה ישירה אל פני המים. ואז, כאשר נעלה, לאחר יותר זמן מהמותר, אל פני המים, ישחררו הרקמות חנקן שלא יספיק להשתחרר בתהליך הנשימה. מה יקרה עם עודף חנקן זה? ייווצרו בועות גז (חנקן) בדם ובעוד רקמות. הבועות האלה יגרמו לתופעה (אפשר לקרוא לה מחלה) הנקראת DCS ובעברית מחלת הדקומפרסיה. מחלת הדקומפרסיה יכולה להתבטא במספר סימפטומים (תלוי בחומרה, בזמן, ובמקום שבו הופיעו הבועות, או במקום שבו נעצרו הבועות שנוצרו בדם). החל מתופעות קלות של פריחה וגירודים, המשך בכאבים עזים ביותר במפרקים, המשך באובדן תחושה באיברים מסויימים בגוף, המשך בשיתוקים חלקיים, המשך בשיתוקים מלאים, המשך באובדן הכרה ומוות. זה היה ההסבר הפשוט אבל הארוך של מה קורה אם נשארים יותר זמן מהמותר לפי טבלאות הצלילה או המחשב, ולמה. התוספת שהוסיפו כאן, כדי שתוכל לרכוש עוד ידע, היתה שבמקרה שנשארים יותר זמן מהמותר, ישנו פיתרון - אם מתכננים אותו מראש. הפתרון הוא לעשות חניות בעומקי ביניים בדרך למעלה. החניות מאפשרות לגוף לפרוק את עודף החנקן בדרך "הנכונה" (בתהליך הנשימה) ומונעות הופעת מחלת הדקומפרסיה. ומכיוון שחניות דקומפרסיה הן תהליך הדורש ידע, תרגול, הכנה מוקדמת ואמצעים טכניים, ובדרך כלל לא ניתן "לאלתר" אותן במקום (כאשר גילית פתאום שחרגת מהזמן המותר) הציעו לך ללכת לקורס טכני (שבו לומדים איך מתכננים, מצטיידים ומבצעים חניות דקומפרסיה). עכשיו הבנת?
חבל שאתה לא קורא מה שכותבים לך. סיליקוןארטס נתן לך תשובה מלאה. אם תקיש על שמו המופיע כאן בצבע תוכל לקרוא אותה שוב. אז אנא, אל תגיד שלא נתנו לך תשובה לענין. אחר כך כבר התפתח דיון בין חברי הפורום כפי שקורה הרבה פעמים. מטיבם של דיונים אלה שהם גולשים לנושאים אחרים. לא מעניין אותך? אל תקרא. אבל אל תגיד שלא קיבלת תשובה לעניין. לא הבנת את התשובה שקיבלת? חבל, אבל הוא גם הפנה אותך (שתי הודעות למטה) לאתרים בהם ניתן לקורא על זה יותר. אתה לא קורא אנגלית או סתם מתעצל? אני מוכן להסביר יותר פשוט: שאלת: מה קורה אם עולים מצלילה לעומק שבו מותר לשהות 30 דקות, אחרי 50 דקות, ולמה. התשובה (באופן פשטני בלי להכנס לסיבוכים מיותרים): בצלילה ספורטיבית אנחנו נושמים אויר דחוס (ולא חמצן כפי שכותבים עיתונאים בורים לעיתים). האויר מורכב בעיקר משני גזים - חמצן וחנקן (יש בו עוד כמה גזים באחוזים מאד קטנים ולא נכנס לזה כרגע). את החמצן הגוף צריך לצורך החיים והחנקן נכנס ויוצא בלי להשפיע על הגוף. כל זה בגובה פני הים לפני שהתחלנו לצלול. כשמתחילים לצלול, הלחץ גובר, ובעומק מסוים (לא משנה כרגע איזה) כתוצאה מכמה חוקים פיסיקלים ופיסיולוגים, חלק מהחנקן מתחיל להתמוסס לתוך הדם. כן, אותו חנקן שעל פני הים לא השתתף בתהליכים אלא רק נכנס ויצא. כאשר מתחילים לעלות, החנקן שהתמוסס בדם, "רוצה" להשתחרר מכיוון שהלחץ שגרם לו להתמוסס, מתחיל לרדת. כל הענין של "כמה זמן מותר לשהות בעומק מסוים" הוא חישוב (לפי תיאוריה מסויימת ) של - אחרי איזו כמות של חנקן שהתמוססה, עדיין אפשר לעלות ישירות לפני המים ללא נזקים. אם אנחנו שומרים לא לעבור את הזמן המקסימלי הזה (נקרא NDL שזה NO DECOMPRESSION LIMIT) כאשר נעלה לפני המים במהירות סבירה (לא נכנס לזה כרגע) יצליח החנקן שהתמוסס לדם בתהליך ההעמקה, להשתחרר דרך הריאות בתהליך הנשימה. "יצליח" זאת אומרת שישתחרר מספיק חנקן במידה שלא תשאר כמות חנקן עודפת מדי. מה זה מדי ? "מדי" זו כמות החנקן שהרקמות בגוף "לא יכולות לשאת" ובזמן העליה וירידת הלחץ, הן משחררות אותו והריאות לא מצליחות להוציא אותו בתהליך הנשימה. ואז החנקן שמשתחרר יוצר בועות גז ברקמות (בדם, במפרקים ובעוד רקמות). אם נשארים יותר זמן מהמותר, נמס יותר חנקן מהכמות שהגוף יצליח לשחרר באופן תקין (דרך הנשימה) בזמן עליה ישירה אל פני המים. ואז, כאשר נעלה, לאחר יותר זמן מהמותר, אל פני המים, ישחררו הרקמות חנקן שלא יספיק להשתחרר בתהליך הנשימה. מה יקרה עם עודף חנקן זה? ייווצרו בועות גז (חנקן) בדם ובעוד רקמות. הבועות האלה יגרמו לתופעה (אפשר לקרוא לה מחלה) הנקראת DCS ובעברית מחלת הדקומפרסיה. מחלת הדקומפרסיה יכולה להתבטא במספר סימפטומים (תלוי בחומרה, בזמן, ובמקום שבו הופיעו הבועות, או במקום שבו נעצרו הבועות שנוצרו בדם). החל מתופעות קלות של פריחה וגירודים, המשך בכאבים עזים ביותר במפרקים, המשך באובדן תחושה באיברים מסויימים בגוף, המשך בשיתוקים חלקיים, המשך בשיתוקים מלאים, המשך באובדן הכרה ומוות. זה היה ההסבר הפשוט אבל הארוך של מה קורה אם נשארים יותר זמן מהמותר לפי טבלאות הצלילה או המחשב, ולמה. התוספת שהוסיפו כאן, כדי שתוכל לרכוש עוד ידע, היתה שבמקרה שנשארים יותר זמן מהמותר, ישנו פיתרון - אם מתכננים אותו מראש. הפתרון הוא לעשות חניות בעומקי ביניים בדרך למעלה. החניות מאפשרות לגוף לפרוק את עודף החנקן בדרך "הנכונה" (בתהליך הנשימה) ומונעות הופעת מחלת הדקומפרסיה. ומכיוון שחניות דקומפרסיה הן תהליך הדורש ידע, תרגול, הכנה מוקדמת ואמצעים טכניים, ובדרך כלל לא ניתן "לאלתר" אותן במקום (כאשר גילית פתאום שחרגת מהזמן המותר) הציעו לך ללכת לקורס טכני (שבו לומדים איך מתכננים, מצטיידים ומבצעים חניות דקומפרסיה). עכשיו הבנת?
