שאלה בנוגע לצבא

[tornado10284]

שאלה בנוגע לצבא

שלום, אני כרגע עתודאי ששנמצא גם באוניברסיטה וגם בצבא. עכשיו במהלך הכניסה היו לי אפשרויות ללכת לבסיסים שונים במקצוע בו אני עוסק,ובחרתי בבסיס מסוים שאליו אני הולך מידי פעם, ועובד שם על משהו. הבעיה שלי היא שבידיוק בבסיס הזה,בידיוק במחלקה שאני נמצא בא ועוד 3 אחרות - יש שמירות בצורה מטורפת, הרבה מהחיילים שם אני בקושי רואה אותם עובדים על מה שהם צריכים ויותר מבזבזים זמן על שמירות, זאת מפני שרוב האנשים משאר המחלקות הוציאו פטורים מסוגים שונים וכו'... הבעיה שלי היא כזו: אני חשבתי להוציא גם פטורים משמירות, אך אני לא יודע האם כדי מהסיבות הבאות: 1) אני לא רוצה לדפוק את שאר החברה שם הם באמת אנשים חבל"ז (אמרו לי גם שכולם יעלו עליי, אם אני אעשה דבר כזה - זה לא נעים באמת) 2) זה בעצם שאלה - אני ביישן, ולדעתי צריך לנצל מה שאפשר בצבא כדי לצאת מהברוך הזה,ושמירות יעזרו לי? עכשיו הסיבה שאני רוצה את זה מלכתחילה זה שבמה שאני עובד חייבים להשקיע והרבה, וכמה שיותר עבודה יוצתר ניסיון - וכאן גם באה התלבטות , כאמור לעיל הייתה לי אפשרות לבחור ביסיסם אחרים שם לפי מה שחבריי אמרו לי, השמירות הן לא בסדר גודל של מה שהולך בבסיס שאני נמצא בו. כמו כן, הייתה לי בעייה עוד לפני שנכנסתי לשם, שכאילו אני מרגיש שהקרביים יותר טובים וכאילו יש איזשהו חץ שמפנה אלי, שאני לא כלום, למרות שמה שאני עושה שם זה משהו שתאאכלס משתמשים בו בפועל שטח - אהה לא יודע להסביר... הפרופיל שלי לא מאפשר לי גם להיות קרבי, מסיבות רפואיות וכו' גם הייתי רוצה.. מה עושים, באמת כבר יודות לי דמעות.. אני חא יודע מה לעשות מצד אחד חשיבות המקצוע והניסיון - השמירות או אולי גם לא בטוח שיפור קשרים עם אנשים + שמירות? (למרות שלפי דעתי, החרדה החברתית שיש לי, השמירות האלה לא יעזרו כהוא זה רק בתרפיה). תודה רבה.

 

[efriend]

אנסה לענות על מה שהבנתי

אתחיל ממה שהכי קל לי - בקשר לזה שהקרביים יותר טובים. אני עצמי הייתי ג'ובניק. היום אני עובד בחברה שמייצרת דברים בשביל הצבא. ממרום 34 שנותיי היום, אני מלא הערצה לחיילים קרביים. אין לי ולא היה לי לא את הכח הפיזי ולא את הכח הנפשי להיות קרבי, ועד היום מאוד הייתי רוצה שיהיו לי התכונות האלה. יחד עם זאת, זה לא כ"כ כיף להיות קרבי. מה שיש לחיילים הקרביים זה רק את האהדה הזו כלפיהם, רק את ההילה הזו, רק את הכבוד. הם קורעים את ה*** שלהם, ולא מקבלים תמורה אמיתית. האמת היא שהם לא "יותר" ממך. למעשה, כאיש מקצוע אקדמי אחד אתה יכול להצעיד את הצבא קדימה הרבה יותר מחייל קרבי אחד. אבל המערכת חייבת לתת לקרביים את הכבוד, כי זה כל מה שיש להם. לא יודע אם זה מנחם. נסה לפרגן להם (בינך לבין עצמך) בלי שזה יבוא על חשבון תחושת הערך העצמי שלך. בקשר לשאלת האם להוציא פטור - אני יכול להגיד רק על עצמי. אני לא הוצאתי פטור, וטחנתי המון שמירות. המון אנשים הוציאו פטורים וקיבלו פרוטקציה, ואני תמיד נדפקתי. בשבט לאחור, הייתי עושה את אותו דבר שוב, כי אני לא יודע לשקר כמו שצריך ולכן גם לא הייתי מצליח להוציא פטורים בלי סיבה אמיתית. שוב, ממרום 34 שנותיי, אני רואה שאדם שלא יודע לשקר יכול להסתדר נהדר בחיים. בקשר לביישנות והאם שמירות יעזרו - אכן זכורות לי המון שיחות עמוקות עם אנשים בשמירות. לא יודע אם זה יעזור לך להיפטר מביישנות, אבל לי זה אכן תרם לחיי החברה בבסיס. לגבי הניסיון - שמירות הם לא הפקטור היחיד. האם העבודה זהה במישורים אחרים בכל הבסיסים? השיקול המיקצועי חשוב, אבל השמירות לא נראות לי קריטיות מבחינה זו. נגיד שאתה שומר 20% מהזמן שלך במקום 10% - אז תצבור נסיון בכמות של 80% מהזמן שתשרת במקום 90% - לא נורא, לא? מצטער אם יצא קצת מבולגן - זו גם שעה מאוחרת...

 

[פרפרי אהבה]

לדעתי...

בשביל ההרגשה הטובה שלך, כל עוד אין שום בעיה שמצריכה את ביטול השמירות, תמשיך לשמור גם אם זה לא קל ונעים. בטוחה שזה כבר יתן הרגשה טובה לסובבים אותך. לגבי החרדה החברתית-אני הייתי יוזמת שיחות, שמירה של כמה שעות בהחלט יכולה לקרב, פשוט צריך להעיז ולנסות ליצור ולפתוח בשיחה. לגבי קרביים וג'ובניקים- אני מאמינה שכל אחד מוצא את התפקיד שלו וזה תלוי כמה הוא משקיע. אני בצבא בהתחלה קיבלתי תפקיד מאוד הזוי, עברתי קורס אפילו וכשהגעתי ליחידה הסתכלו עליי ואמרו שהתפקיד לא מתאים בכלל (אני כל כך קטנה ועדינה והתפקיד הוא מחסנאית), שמו אותי להיות פקידה ואחרי 3 ימים ביקשתי תפקיד נוסף ובמשך כמעט שנתיים הייתי אחראית על החינוך היחידתי ולמדתי כל כך המון וזה רק בגלל שהעזתי לבקש. אז הקרביים תורמים אבל גם אנחנו הלא קרביים יכולים לתרום בדרכנו שלנו.

 

[adamsplit]

קראתי את מה שכתבת

קראתי את התגובות כולם צודקים, ואני אוסיף עוד טיפה.. אני הייתי חייל קרבי עד לא מזמן זה נכון, אנחנו קורעים ומסכנים את ה*** שלנו. לא רואים בית, המון כבוד ואהדה, אכן מגיע.. אבל תסתכל לרגע יותר רחוק, אני ואתה, אנחנו חלק מאותו פלח בסטטיסטיקה. כמה בני נוער היום בוחרים לא להתגייס? כמה אומרים שלא בא להם, שיש להם דברים טובים יותר לעשות?! כמה שוכחים שלחיים שלהם יש תג מחיר, התג שמשלמים האנשים על המדים? את התרומה הזאת, את המשך קיומה של המדינה, זה מה שאתה נותן. יש אנשים במעמדך(לוא דווקא כאלו שאתה מכיר)שבחרו להיות שם כי זה יותר נוח,וזה גם דור שהולך ופוחת(למה לשרת קצת שאפשר בכלל לא)... ואתה, אתה שנותן את כל מה שאתה יכול, אתה שתורם שנים על גבי שנים למדינה, אתה שתרגיש רע עם עצמך?! תוציא מיד את המחשבות האלו מהראש! לגבי הביישנות: גם אני הייתי ביישן לפני הצבא, התחברתי רק עם אנשים שדמו לי, ולא משנה מאיפה הם היו. הצבא פתח בפני את הצוהר האמיתי. איפה עוד תמצא אנשים מכל הסוגים והמינים במקום אחד. ככל שדיברתי איתם יותר, ככה ראיתי בעצם את הדמיון שלהם לי. היום אני בן אדם שהביישנות ממנו הלאה. ואני אומר לך, אם אתה באמת ביישן, קח את הצבא בתור הזדמנות(ככה או ככה יש לך בו עוד כמה שנים טובות)