אני אנסה לא לחזור על דברי אחרים
אני חושב, כמו בוריס, שהם היו יכולים בהחלט לשמור בסוד על השימוש בסרקופג. אם האנשים בחוץ לא יודעים שמישהו מהצוות חולה או פצוע, אז גם לא יפריע להם שהוא נרפא, או חזר לחיים. וגם לא אמורה להיות להם בעיה להחליט מי יחיה ומי ימות. כמו שיוצא לפעמים להשתמש ב"מתקן היד/הסרט/ווטאבר" כדי לרפא מישהו, וכמו שיצא להם להשתמש בסרקופג בעולמות נידחים כדי לרפא מישהו (הסרט זו דוגמה שאני זוכר), וכמו שבמקרים כאלה זה נחשב מוצדק ובלי בעיה מוסרית, אז ככה הם גם היו מסתדרים עם ריפוי של אנשי SGC שנפצעו/נהרגו בזמן משימה. הבעיה היא, לגבי שתי הנקודות שהזכרתי, כשמגיעים לתחום האפור. מה קורה כשזה מישהו שזה לא ברור מיד שמגיע לו "טיפול" או הצלת חיים? מה קורה כשאיש SGC שלא נפצע במהלך משימה (נגיד סתם מישהו שהחליק על רצפה רטובה בקפטריה, שבר את הראש ועומד למות) צריך הצלת חיים? זה מוצדק? זה לא מוצדק? מה קורה כשאיש צוות SGC נפצע בתאונה "סתמית" מחוץ לבסיס, בזמן חופשה, או במשימה "על אזרחי"? מגיע לו טיפול? לא מגיע לו טיפול? ומה יקרה עם מי שיראה שהוא נפצע, ואח"כ יגלה, אולי, שהוא בריא ושלם? פה יתחילו הבעיות. והכי בעייתי - מה יקרה כשמישהו שקרוב לאחד מאנשי ה-SGC יהיה צריך טיפול מציל חיים, כמו למשל החבר של מיטשל בפרק ההוא שראינו לא מזמן (ושאלתי אחריו שאלה דומה)? מה קורה כשמישהו מהמשפחה של איש הבסיס חולה אנוש, או פצוע אנוש? איפה שמים את הקו? אני חושב שזו הבעיה הכי גדולה, בעיה מוסרית גדולה, שאולי הם פשוט העדיפו שלא להתעסק איתה, גם אם זה במחיר של האנשים שכן מתים במהלך מילוי תפקידם, עם כל הכאב.