נדמה לי שהסיבה לשימוש בלeמה
נובעת מנדידת משמעויות (מעתק סמנטי(?) - אנא עארף?). פעם, בעבר הרחוק לימדו אותנו שיש להבחין בין למה ל-מדוע. למה - לתיאור תכלית, מטרה (ומזה נובע שעיקר עניינה בעתיד), מדוע - לתיאור הסיבה שגרמה לכך שדבר קרה (בעבר). השלב הבא היה, ביטול "האיסור" על שימוש בלמה לתיאור הסיבה, ושימוש בה במקביל לשימוש ב-מדוע. עם הזמן, מסיבה מן הסיבות, "מדוע" הורגשה בפי הדוברים כמילה מיושנת ויצאה כמעט מן השימוש (בדיבור). ועתה הגענו לשלב המכריע. עקב החדילה משימוש ב-מדוע, הפכה "למה" למילת הסיבה האולטימטיבית (וגם גנגי "נפלה בפח" זה) ואיבדה את מקומה כמתארת תכלית. ועתה נוצר צורך במילה חדשה למילוי החלל. וזהו המקום שבו הומצא השימוש בלeמה.