שאלה "אמהית"

[Hadas Matas]

שאלה "אמהית"

בוקר טוב אני חדשה כאן, נעים מאוד, ויש לי שאלה על המילה אימא: בספר שבו הדמות המרכזית היא אם המשפחה, כיצד אתם מציעים לכתוב את המילה אימא? על פי כללי הכתיב חסר הניקוד יש לכתוב אותה בי', ואולם מרבית האנשים רגילים מימים ימימה לקרוא את אמא ככה, שתהיה כמה שיותר דומה לאבא. האם לדעתכם זה עלול לפגום ברצף הקריאה אם אחת המילים היותר משמעותיות החוזרות ונשנות לאורך הטקסט נכתבת בצורה שהיא לא זו שהם רגילים לה?

 

[jasonS]

אני מציע לכתוב ביו"ד. גם בכתוביות

החלו לכתוב ביו"ד (למען האמת דיי הרבה זמן) ולאף אחד זה לא מפריע. חבר שלי כתב מכתב רשמי ובו הוא כתב אמא (בלי יו"ד). תיקנתי אותו והוספתי יו"ד. הוא הזדעזע ואמר שזה נראה מוזר. בחודש האחרון הראתי לו כמה פעמים הוא קורא אימא בתוכניות טלוויזיה, וזה לא הפריע לו, והוא פשוט לא האמין כמה זה "בורח" מאיתנו כשזה לא במודע... לכן, לדעתי, מי שיקרא את זה לא ממש ישים לב, וכך את חוסכת לעצמך את הטעות בעיני מי שכן יודע שאימא כותבים ביו"ד בכתיב חסר ניקוד.

 

[משוררת לאומית]

דווקא בחברת תרגום וכתוביות

שבה עבדתי עד לפני כחצי שנה, תיקנו אותי וביקשו לכתוב "אמא" בלי י'. לדעתי האישית, יש לכתוב אימא, אבל אני נוטה שלא להסכים איתך בעיניין התקנות לכתוביות בטלוויזיה.

 

[jasonS]

לא יודע. מעולם לא עבדתי בכתוביות

אבל זה מה שאני רואה בטלויזיה.

 

[אחיטל]

שלום כיתה אל"ף

אנו רגילים לאמא כי כך כתבה המורה בכיתה אל"ף על הלוח. אני מתקן תמיד ל-אימא. בכל אופן, היי עקבית ושמרי על צורת הכתיב לאורך כל המסמך.

 

[Hadas Matas]

גם כשמדובר ברומן?

בספרי קריאה, כך נראה לי, פחות מדקדקים בכללי הכתיב חסר הניקוד, ויותר נוקטים את הגישה של לתת לקורא את המילים כפי שהוא רגיל אליהן למשל אמיתי ולא אמתי וכיוב' אולי זאת רק תחושה שלי?

 

[ע העורכת]

אני, שבדרך כלל מקפידה בענייני כתיב,

עדיין כותבת "אמא" ברומנים שאני עורכת. אימהי, אימהות. אבל אמא. זה גם מה שמבקשים בהוצאות בדרך כלל, ונכון שזה גם עניין של הרגל (וזה הולך טוב עם "אבא").

 

[Eldad S]

מעניין... אמא, אבל אימהי, אימהות.

כלומר, בעצם אין אחידות. ומה גישתך באשר ל-אמיתי, איטי? את כותבת "אמתי", "איטי"? נראה לי ששם את מוסיפה יו"ד. דרך אגב, גם אני כותב "אמא", אבל "אימהי". אני מניח שזו גרסא דינקותא. עדיין לא הצלחתי להשריש אצל עצמי את הכתיב "אימא" ביו"ד.

 

[ע העורכת]

תמיד אמיתי, בדרך כלל איטי.

תלוי כמובן בבוס הארעי... אני זיקית לפי דרישה, משתדלת להתעלם מהעדפותיי האישיות.

 

[Eldad S]

COD, Chameleon On Demand

אהבתי

 

[ע העורכת]

../images/Emo13.gif

 

[Boojie]

זה אחד השינויים שאני לגמרי לא מבינה

ראשית, המילה אמא היא מילה יחידאית בעברית. אין שום סיכוי שבעולם שמישהו יתבלבל בקריאה שלה ויחשוב שזו מילה אחרת. אז בשביל מה לעזאזל צריך להוסיף על הצורה שאנחנו לומדים מכיתה א'? הרי זו המילה הכי מוכרת שיש בשפה העברית. ושנית, אני לא מבינה את הכללים. ככל שאני מבינה את החוקים בנושא, כאשר בצורת המקור של המילה התנועה אינה חיריק כי אם צירה, המילה לא תקבל י' בהטייה (למשל, חץ-חצים, צל-צלי וכד'). צורת המקור של "אמא" זה "אֵם" (בתוספת א' היידוע הארמית). למה לעזאזל להוסיף לה י' בהטיה? רק לי יש תחושה שמישהו אכל לנו את העקביות?

 

[ע העורכת]

האמת היא שכבר עייפתי ממשחקי הבלשות

גברתי-גבירתי, אמהי-אימהי, אמא-אימא, יש צידוקים לכל צד, והאקדמיה בעצמה מחדשת ומשנה לפרקים, כך שממש קשה לעקוב. טוב, לא באמת עייפתי, אני עדיין נהנית לשחק בזה, אבל כמו שכתבתי קודם, כל הוצאה והגזרות (הגזירות) שלה, ולפעמים זה כבר באמת לא משנה, העיקר שיבינו מה כתוב. ושיהיה אחיד (מצטערת בוג'י, אני בעד אחיד).

 

[Boojie]

היי, רוב הזמן גם אני בעד אחיד.

המקומות שבהם אני לא בעד אחיד הם המקומות שבהם השפה מזמינה גיוון, משום שהוא נמצא בה באופן טבעי. כמו, למשל, השימוש במילים נרדפות שונות (אם יש דבר שאני מתעבת, למשל, זה ספרים שבהם כל ה"בשביל", "למען", "כדי", "עבור" ו"בגלל" הוחלפו באופן אחיד ל"בעבור"). אבל כללי האחדה זה חשוב, כל עוד שומרים על גבולות סבירים.

 

[ע העורכת]

אה, טוב, במקרה הזה גם אני בעד גיוון

 

[ללה3]

רק תיקון קטן

צורת היסוד של אמא אינה אם. אימא היא צורה יסודית בפני עצמה (כמו פינה, גינה).

 

[Boojie]

סליחה???

אני אשמח מאד לשמוע נימוקים לקביעה הזאת, כי זה לא מה שאני למדתי. מה שאני למדתי זה שכל המילים הללו - אמא, אבא, סבא, סבתא - הן צורת יסוד שאותה יש לנו גם בעברית - אם, אב, סב, סבה (צורה שאפשר למצוא בספרים ישנים), בתוספת יידוע ארמי. ולכן, אגב, לא נכון לומר "האמא" ו"האבא", כי זו צורה שכבר מיודעת מעצמה. אשמח לשמוע מה מקור טענתך.

 

[ללה3]

אני מצטטת מתוך חוברת לשוננו לעם

כללי הכתיב חסר הניקוד. זאת הערת שוליים ביחס לסעיף האומר "אין כותבים יו"ד במילים שאין i בצורתן היסודית" ומביא כדוגמה את לבי, עזים, אטי אמה וכו'. בהערה נאמר "אבל עיזה, אימא, שיש לראותן כצורה יסודית לעצמה, כמו פינה, גינה, וכן אימהות..."

 

[Boojie]

"שיש לראותן".

יעני, שינוי רטרואקטיבי. פעה. זו אותה תועבה כמו "משכנתה". שום כבוד לאטימולוגיה, כאילו שלשפה העברית אין עבר והאופן שבו המילים נבנו אל תוכה חסר משמעות. אולי מישהו צריך להזכיר לחברינו באקדמיה שאטימולוגיה זה דבר יפה ושההיסטוריה של השפה היא דבר ששווה לכבד. איך אפשר לצפות מאנשים לאהוב שפה אם לא מאפשרים להם לראות את היופי שבתהליכים שבנו אותה?

 

[ST]

הצילו! כל היומיים האחרונים

באוניברסיטה מרוכזים בתוך השרשור הזה... דווקא עד כמה שהיה נראה לי - המרצים אצלנו לא מתים על האקדמיה. הם מעדיפים ללכת בגישה המתארת (ולא בגישה הפוסקת/פסקנית). לפחות לפי המרצה לתחביר (אשה חביבה, קצת משעשע שלה עצמה יש טעויות בדיבור כיוון שהיא דוברת אנגלית במקור <ועדיין...>), יש דברים שהם לא טעויות (אלא משלבים שונים, בעיקר לא-סטנדרטיים), ואין שום עניין ללכת לפי 'פסיקות' האקדמיה שהם נכונים או לא נכונים. וכל היופי בשפה הוא שהיא דינמית ולא נוקשה - שהיא יכולה לקבל גם את מה שמעבר לקווים ולכללים, תוך שימוש בקיים... (תיכף כולם יבואו וישיגו על מה שאמרתי עכשיו, ויגידו לי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולא רק לצטט את המרצים באוניברסיטה מהשיעורים הראשונים...)