שאלה אליכן, לבנות

DeMitri

New member
חח איזה מצחיקות אתן

שמעו אין מה להתעצבן על מה שאני כותב, אני לא בא לרדת עליכן,לבקר אתכן, לתקוף אתכן. כל מה שרשמתי בא מתגובות שלכן כאן ולא המצאתי שום דבר. אולי אני מנסה פשוט לפתוח לכן את העיניים קצת יותר לחשיבה יותר מורחבת? דבר שני, יש לי מערכת יחסים מצויינת, אף פעם לא היתה לי בעיה בנושא, יש לי ניסיון עם מערכות יחסים במרחק ושמתראים פעם ב.. אז אני לא מדבר סתם לאוויר, אני מודע לקשיים הקיימים וכן קרה לי מקרה שאותו אתן מתראות שהבת זוג לא הסכימה להמשיך בגלל פגישות של פעם בהרבה זמן. אבל מצד שני אפשר להבין את זה. ואולי אחרי תגובות נוספות יש מצב שאני אביא תגובה מפורטת שלי בנושא, עדיין לא הצגתי שום עמדה אלא העלתי כמה שאלות לדיון. עוד משהו נוסף, בנות כמה אתן כל האלה שמגיבות?
 

GrowingMadness

New member
ח-ל-א-ס כבר!

תשמע, תשמור את השיט הפסיכולוגי-או-וואטבר שאתה מנסה לעשות עלינו. מה זה משנה מה הגיל שלנו? עכשיו אתה גם בא להגיד לנו שאנחנו ילדות קטנות?? לדבר אלינו ממרום שנותייך? חבל שאתה חושב שעל בסיס "דברים שכתבנו בפורום" אתה חושב לעצמך שאתה יכול לבוא לכאן ולדבר אלינו בכזאת התנשאות... עד שלא תהייה במצב שלנו אתה לא תבין לא משנה כמה תתאמץ. ובכלל,מה אכפת לך!?אנחנו עשינו את הבחירה שלנו, ולצורך העניין אתה יכול לחשוב עלינו מה שבא לך. גם ככה זה מה שאתה עושה. אנחנו מספיק חכמות ואנחנו לא צריכות שתפתח לנו את העיניים. סבבה? באמת שבא לי שתעוף מפה.
 

GrowingMadness

New member
בא לי פשוט שתעוף מפה. מה נראה לך בכלל?

עד שבנות כאן מצליחות להתגבר על הבעיות האלה ועל כל הקשיים שקשר כזה מביא איתו, מי אתה בכלל שתעיז לבוא ולערער כאן לבנות את הבטחון ולהוריד להן את המוטיבציה? ובכל מקרה, לא קלטת שאתה לא רצוי פה...?
 
אתה יודע מה?

ממש בא לי לענות לך! ולא כדי לתקוף, או להגיד איך לעזעזאל בכלל חשבת על הדברים האלה שרשמת, ולא כדי לצעוק עליך כמה שאתה טועה. אלא כדי להגיד לך שאתה לא הראשון שפגשתי עם התהיות האלה. יותר מזה, זכורה לי פעם אחת (בלבד!) שגם לי עברו בראש תהיות קצת דומות. בקיצור, מה שאני רוצה לומר, זה שתקרא את התגובה ממקום של הבנה למה שאת תוהה לגביו, והסיבה שרשמתי שממש בא לי לענות לך היא כדי להזכיר ולהצהיר בפניך, בפני כולם, וקצת בפני עצמי, למה אפשר להיות שלמים עם החלטה שכזאת. כן, כשהוא סוגר 21 זה קשה. כן, כשאני בבית בסופ"ש והוא לא זה מתסכל, רחוק, מכאיב. אבל, כשהוא חוזר, זה פשוט מדהים. מה גם, שלרוב הוא עושה 12-2 ובקרוב כבר חמשושים אז בכלל אין בעיה. בקיצור, לי אישית זה מתאים (לא ה-21 אבל כן ה-12). מתאים לי להיות בבסיס כל השבוע (אני עושה חמשושים), שיהיה לי זמן לעצמי ולעיסוקיי, לעבוד ולהשקיע במרץ. ובמקביל, לשמוע אותו, לדבר איתו, לחוות את הקשר שלנו. מתאים לי לחזור לסופ"ש בבית ולנצל כל שנייה עם החברות והמשפחה, ובסופ"ש הבא לנצל כל שנייה איתו. מתאים לי להתגעגע, מתאים לי להתרגש, מתאים לי להעריך. לא רואה את עצמי עם מישהו שעושה יומיות ונתראה מדי יום. האמת, אני רואה בקשר כזה משהו בוגר, ביכולת של כל אחד מאיתנו לחוות חיים שלמים ונפרדים, וגם חיים ביחד. אני חושבת שזה משהו שחשוב לשמור עליו בכל קשר, גם בכזה שיש את הליגיטימציה להיות כל הזמן יחד. בסופו של דבר למרות כל מה שאתה מתאר, הוא החבר הכי טוב שלי, שיודע עליי הכל ואת כל מה שעובר עליי, ללא ספק יודע יותר מכל אדם אחר. אם תדפדף כמה שרשורים אחורה, תראה שרשור שפתחתי, שדווקא מדבר על הקשיים והתהיות על ניהול הקשר אחרי הצבא, לא במהלכו! להבדיל ממה שרוב הבנות כתבו כאן, אני כן חושבת שהקשר הזה שונה מרוב הקשרים. פשוט אני לאו דווקא רואה את השוני כשלילי. אני לא במצב של חיפוש קשר לחתונה, ולכן כרגע מתאים לי לחוות קשר מסוג כזה. הוא שווה את זה שאחכה לו וגם יודע 'לפצות' על זה
מה גם, שכך את זה כנקודה לתשומת ליבך: הרבה ישראלים מתלוננים על ההשתמטות הגוברת ועל ה'התחמקות' של החיילים משירות כקרביים. אני ללא ספק אחת מהן (וגם די פועלת בשירותי הצבאי כנגד זה). אז אם אנחנו, כבנות ישראל היפות (
), נתרחק מקשרים רומנטיים עם כל אלה ש'הסכימו' לתת מעצמם למדינה ולהיות קרביים, ונסרב להתחיל/ להמשיך איתם מערכת יחסים, אז איזה מסר אני אעביר בזה?! לכן, מאז ומתמיד, אמרתי לעצמי שלא אהיה מהבנות האלו ששוללות מישהו רק בגלל היציאות. זה ממש לא הכל. אמנם זה משפיע, לטובה ולרעה, אך לא ברמה של להפסיק בגלל זה את הקשר. עוד כמה פרטים שיהיה לך רקע: אני בת 19, חיילת בחמשושים. הכרתי אותו אחרי ששנינו כבר היינו חיילים וידעתי את היציאות שלו. מעניין אותי לשמוע את תגובתך, בן כמה אתה, למה זה מסקרן אותך ברמה שהגעת הנה לשאול?
 

DeMitri

New member
בשביל תשובה בוגרת ומנומקת כזאת ברור שאאענה לך

אני בן 24, אני מתעסק בתחום של הבינה שנים רבות וגם מתעסק בכל מיני מחקרים אקדמים באונ' שקשורים בתחום הזה, יש לי ידע רחב על הנושא (גם תיאורתי אבל יותר מעשי ומהשטח) הזה וכמובן שאני ממשיך להרחיב את אופקיי בכיוון. אני חושב שלגילך צורת החשיבה הנוכחית והיא מאוד אופיינית, את תראי שתגיעי לגיל מתקדם יותר (25 פחות או יותר) את תקראי את ההודעה שלך ותחשבי אחרת לגמרי, בוודאות (סיכוי 99 אחוז? ). לדעתי הדרך שבה את מנהלת את הקשר היא מצויינת ואת נהנת מכל העולמות וכל הכבוד על כך. אם את גם חיילת והוא חייל מצב הקשר שלכם הוא הדדי, להבדיל מחבר שבצבא והבחורה באזרחות או אחרי האזרחות שהמצב שם שונה לגמרי. אני חושב שהקשר שלך בריא והוא לא סוג הקשרים שדיברתי עליהם בהודעה הראשונה, חשוב לציין שסוג קשר הזה הוא מאוד מתאים לתקופת החיים הנוכחית שלך. מאחל רק אושר. D.
 

Gilnaa

New member
די קל לסכם את כל ההודעות שלך

"המצב שלכן חרא, תנטשו את החברים שלכן ובואו למיטה המרווחת שלי, יש מקום לכולן. כשתגדלו תבינו" הפסקא השנייה שלך מאוד יהירה, אין לי אפילו מילים. כשתתבגר תסתכל על ההודעה שלך ותתבייש.
 

Let Me Be

New member
הגעתי מהראשי - תשובה במבט לאחור

הכרתי את חבר שלי לפני הצבא, היינו מעט יותר משנה יחד כשהכרנו וזאת לא הייתה בכלל אופציה להיפרד כשהוא התגייס. הלכנו על ה"נזרום ונראה מה יקרה". אז זרמנו. וכן, היה קשה. וכן, היו ריבים. וכן, היה מבאס. וכן, אולי הייתי קצת מזוכיסטית... או קצת הרבה. אבל אתה יודע מה? מה קל בחיים? ממערכת יחסים כאלה התחזקנו והתבגרנו. ולא, אני לא חושבת ששום גבר אחר היה מצליח לתת לי את מה שהוא נתן לי בפעם בחודש שהייתי רואה אותו. אז כל אחת והשיקול שלה. היום כבר עברנו את זה, אנחנו קרוב לחמש שנים יחד. אני רק לא מבינה אותך, מי נותן לך את הזכות לחשוב שבנות שמחכות לחבר שלהן הן מכוערות/לא מעריכות את עצמן/ לא איכותיות/ ושלל הגיגים הזויים שזרקת? על אהבה שמעת? הלוואי שיום אחד תחווה אותה. בגישה שלך עכשיו, קשה לי להאמין שזה יקרה בקרוב
 

DeMitri

New member
אוקי

אם אהבה בשבילך זה שרואים את הבת זוג אז הכי שמחים בעולם לראות אותה, מרגישים הכי טוב שיש, לא רואים אף בחורה אחרת ממטר, מעיבירים איתה שעות על גבי שעות ונהנים גם אם שותקים ואם הבחורה מרגישה רע או עצובה את גם מרגיש את זה בצורה על טבעית כמעט מבלי שתדבר ואז תתקשר אליה ותמיד תצא צודק והיא באמת הרגישה ככה, וזה הבן האדם הראשון שחושבים עליו שמתעוררים בבוקר, אם לזה את קוראת אהבה אז כא, חוויתי זאת. ולא פעם אחת. בקשר לזכות להגיד שבחורות נראות X , Y והן כאלה, תבינו שיש הבדל בין להגיד ישירות שאתן כאלה לבין לשאול אם המצב הוא כזה ויכול להיות אחד מהשניים או שכן או שלא.
 

Let Me Be

New member
תגיד אתה אמיתי?

הצגת בפניי מהי לדעתך אהבה ושחווית אותה כמה וכמה פעמים. יופי. עובדה שזה לא החזיק מעמד/לא היה הדדי והקשר שלי עם מישהו שהיה חייל וחיכיתי לו שבועות עדיין יציב, איתן ואוהב מאי פעם. ושוב להזכירך- כבר עברנו את הצבא. אז תגיד לי לבד אם זה היה משתלם או לא. (רמז: כן!). הטענה שלך בדבר הכיעור/חוסר הערכה מגוחכת לגמרי ואני עדיין לא מבינה מאיפה הבאת אותה ומה הקשר בין זה לבין לחכות לבן אדם שאוהבים. ניחא. ויודע מה? נניח שאני באמת ממש ממש מכוערת, וממש ממש טיפשה, ואף אחד לא התחיל איתי מעבר לחבר שלי, שגם הוא ממש ממש מכוער וממש ממש עלוב (נניח!). אז מה? מה אכפת לך? אתה צריך לצאת איתי? לא (תודה לשד). אז על מה המרמור? התחלת כמה פעמים עם ילדות בנות 18 ששמו עליך קצוץ כי יש להן חבר שקצת יותר ראוי ממך, והן מחכות לו ובגלל זה הן שלחו אותך לאלפי עזאזל? הרי בחור שכל כך בטוח בעצמו וכל כך יודע מה הוא שווה, בטח לא התחיל עם בנות מכוערות (למרות שבעולם ההזוי שאתה חי בו, אני מפחדת לדעת מה הסטנדרטים שלך... :\). בחיי, שתהיה בריא ותלך להתעסק במה שבחורים בני 24 צריכים להתעסק (לימודים? חיי חברה? זוגיות?) ותפסיק לתחקר פה ילדות שיש לך 6 שנים עליהן. אגב, כמו שזה נראה כרגע, הן קצת יותר איכותיות ממך.
 
יש לי דבר אחד להגיד לך

אני ישתדל לא להיות תוקפנית או משהו בסגנון , אבל לפי דעתי אתה חוצפן! לא מעריכות את עצמנו ? אתה באמת יודע מה אתה כותב ומה אתה חושב? אז נכון החייל שלי לא נמצא לידי 24 שעות ביממה ואני לא מכורה לטלפון ולשיחות איתו כל היום ונכון אולי זה חולני שאני צמודה לטלפון כי אני מפחדת לפספס שיחה מימנו אבל באמת? שזה שווה כל דבר! אני מעדיפה מערכת יחסים כזו , מאשר מישהו שפה לידי 2 דק' להיפגש כמה פעמים בשבוע לשכוח מהגעגועים ולא להתגעגע . מתישהו זה משעמם . ובנינו? לא חסר לי אופציות , אני בחורה עם כבוד ויותר מיזה , אחת עם ביטחון עצמי וכמה וכמה פעמים מאז תחילת הקשר עם הבן זוג שלי ניסו להתחיל ודחיתי למה? כי הצבא זה לא הכל בחיים! אז קשה אויש לא נורא. נעבור את זה :) ועובדה אני 4 חודשים במצב של 'חברה של חייל' ואני נהנת מכל רגע ורגע וישלי במה להשביץ ולבוא לכל אחד 'תשמעו חבר שלי חייל! החייל הכי מדהים בכל צה"ל!' תלמד משפט אני ישנה קצת ויהפוך את זה לככה : 'מערכת יחסים בצבא זה כמו אופניים , קשה לך ? אתם בעלייה , קל לך? אתם בירידה' ושוב - לא מצטערת על אף רגע שאני עם חייל קרבי במערכת יחסים. אז נכון מידי פעם אני בוכה ונשברת - אבל דיייייי , אני יודעת שאני נותנת לחייל הזה כוח בצבא כוח להחזיק את עצמו שם עם כל הערבים המחורבנים האלה . אני יודעת שברגע שאני יראה אותו אני יהיה יותר גאה מאשר שהוא לא איתי אני ידע לחזק אותו והוא אותי! אז תחשוב כמה פעמים לפני - אני נותנת לו כוח וכיף , הוא גורם לי גאווה ואושר למרות שלא מתראים הרבה ואם היית חושב בהיגיון ההודעה הזאת לא הייתה צריכה להופיע כאן בכלל!
 

Tomer984

New member
שמעת על עניין שנקרא תרומה למדינה?

תאמיני זה שאת חברה של לוחם את לפעמים נותנת לאותו חייל תמיכה פי 1000 , ובסוף כל הבנות יודעות שלרוב הלוחמים זה האנשים הכי טובים שיש.
 
תגובה קצת אחרת

קודם כל אני לא מבינה למה אתן תוקפות את הבחור. אני בטוחה שהמחשבה הזו הופיעה אצלכן לפחות פעם אחת ואולי אפילו יותר. ואני לא חושבת שהוא התכוון לזה שכולן מכוערות חסרות ביטחון, אלא שהוא בטוח שזה לא ככה ובכל זאת הן עדיין "עושות את זה לעצמן". ועכשיו לתגובה עצמה: גם אני חברה של חייל, כבר מעל שנה. אני חושבת שאצלי המצב קצת שונה מהבנות בפורום כי נראה שכולכן עדיין בצבא או אפילו לפני גיוס - זאת אומרת שאתן והחבר פחות או יותר באותו שלב בחיים. החבר שלי ואני באותו גיל - ומכיוון שהוא עושה 3 שנים בצבא + עשה שנת שירות לפני כן - אני כבר משוחררת שנה והוא משתחרר רק עוד 8 חודש! הקשר התחיל אמנם כבר כשהייתי ממש לקראת שחרור אבל לא חשבתי שזה יתפתח להיות רציני כ"כ. ואצלי המחשבות האלה עוברות בראש כל הזמן. הוא אפילו לא קרבי. הוא התחיל בתור קרבי ולאחר שנה וחצי בשירות (אחרי כמה חודשים ביחד) ביקש לרדת ועכשיו הוא תומכ"ל עם אותן יציאות חרא (חצאים) אבל בלי הנחמה שחבר שלי קרבי ועושה משהו ממש חשוב ואני עוזרת לו לעבור את זה. בלי זה שכששואלים אותי: אה? חבר שלך עדיין חייל? מה הוא עושה בצבא? אני אענה בגאווה שהוא קרבי, ולא אמלמל את התפקיד הדי-לא-דורש-שכל-ושאין-כ"כ-מה-להתגאות-בו החדש שלו. עוד בתחילת הקשר חשבתי לעצמי למה לי בכלל להיכנס לזה, אני בדיוק משתחררת והוא חייל קרבי שיוצא פעם בשבועיים. אבל חשבתי גם בדיוק את מה שאתן רשמתן: בנות לא רוצות להיות חיילים של קרביים, ואז הם צריכים לקבל עונש על זה שהם רוצים לשרת את המדינה בצורה מועילה?! אני לא צריכה להעניש אותו על זה.... בכל מקרה, כמו שאמרתי עכשיו הוא תומכ"ל עם אותן יציאות חרא. הקשר מבוסס בעיקר על טלפונים. השיחות לא ממש מעניינות, שתם שלות הדדיות של איך היה היום ותשובות של "כרגיל". הרבה פעמים תלונות על הצבא ואין לי כוח לזה, אין לי כוח לשמוע את זה כבר. למה כל היום אני צריכה לחשוב על צבא?? עברתי את זה כבר כ"כ ממזמן! ולמה כל היום הוא רק מתלונן לי?! זה מספיק קשה גם ככה בלי לשמוע את התלונות שלו (שאני אפילו לא מסכימה איתן). ומדי פעם הוא עושה שטויות מפגרות שמקבל עליהן ריתוקים ואז זה לא לראות אותו 3 שבועות, או חודש. וכל הזמן הוא אומר לי: כשאני אשתחרר עוד 8 חודש יהיה לנו טוב, נשכור דירה ביחד, נעשה ככה וככה.. בלה בלה בלה. ואין לי כוח לזה. לא רוצה לשמוע את הדברים האלה לא רוצה לשמוע על הפנטזיות שלו על מה שיום אחד יהיה. רוצה שיהיה טוב עכשיו. לפני כמה ימים ביקשתי להיפרד. בגלל הצטברות של הרבה דברים אבל חלק גדול מהם זה גם הדברים שכתבתי למעלה. והוא פשוט לא הסכים לקבל את זה. התקשר בהיסטריה, בכה, אמר לי כמה שהוא אוהב אותי ולא יוכל בלעדיי. ופשוט נכנעתי, כי לא יכולתי לשמוע אותו ככה. אני באמת אוהבת אותו ולא רוצה לעשות לו רע. אבל מצד שני לי רע..... וזהו. זה כן קשה. וכן יש את המחשבות האלה כל הזמן. גם קשה בפועל להיפרד כשבאת אוהבים. אני לא יודעת איך זה ייגמר. כי המחשבות האלה ממשיכות לרדוף אותי לאחר הכמעט-פרידה. אני לא שלמה עם ה"כניעה" שלי. יהיה טוב?....
 
למעלה