שאלה אינטרסנטית

[ל א]

שאלה אינטרסנטית

בנוסף להיותי חובב ספרים, בשנים האחרונות התחלתי לפתח חיבה לקריאת ניוזלטרים שנשלחים למייל שלי. הניוזלטר האהוב עלי הוא של fiver, עדכון כדורגל יומי של הגארדיין (ניתן להירשם ב- www.guardian.co.uk) שהוא חצוף, אינטליגנטי ומשעשע מאוד (אבל בטח אף אחד כאן לא אוהב כדורגל, כך שאני סתם משחית את זמני לריק

). גם הניוזלטר (בעברית) של קונספט (www.exego.net) מומלץ. הוא מעין טור שבועי של כותביו שמכיל, בנוסף להערותיהם, הפניות לכתבות מעניינות שהופיעו באינטרנט ועוד כל מיני. מממ... יש לכם עוד המלצות?

 

[een ogenblik]

צר לי, לא יכולה לעזור

אבל ההמלצה על ניוזלטר בנושא כדורגל לא נפלה על אוזניים ערלות. סביר להניח שאחי מכיר כבר את המכתב הנ"ל, אבל אני אשלח לו קישור לכך בכל מקרה. ומדוע באמת אנשים חושבים שאין שום קשר בין חיבה עזה לספרים לבין אהדת כדורגל? חשבתי שזה ישתנה עם ספרו של ניק הורנבי, אבל נראה שטעיתי.

 

[ל א]

אני חושב

שאנשים חושבים שאין קשר בין חיבה עזה לספרים ובין אהדת כדורגל כי אין קשר בין השניים. יש רק כמה שאוהבים כדורגל וגם ספרים (ותספרי אותי פנימה). אם כבר עלה הנושא, הרשי לי להביע את צערי העמוק על כך שאפילו לא פרומיל מספרות הספורט העשירה שמתפרסמת בעולם זוכה לתרגום עברי או בכלל לאיזושהי התייחסות תקשורתית או תרבותית. והמוזיקה. גם המוזיקה. כיף לחיות במדבר תרבותי, אה דוסטו?

 

[המיש]

ספרות הכדורגל - בעט אלון בעט

קודם כל, אני חושב שאנשים שאוהבים ספרים בהחלט יכולים לאהוב כדורגל. כמה מחבריי הטובים ביותר האם אוהבי ספר, כמותי, ואנו נפגשים מדי שבועיים ביציע שער שבע בבלומפילד, בכדי לעודד את קבוצתנו האהובה, האדומה והנשגבה - הפועל תל אביב. הלא הם השדים האדומים. ואם אנחנו מדברים על הקשר בין ספורט לכדורגל, אתה מוזמן לעיין בספרות העניפה שהתפתחה כאן, פרי עטו של הסופר און שריג, הידוע בכינוי הנוסף "אבנר כרמלי" (היו לו גם שמות עט נוספים, אם אינני טועה). המדובר, כמובן, בספרות בעלת ניחוח פשיסטי משהו, מאוד פשטנית. אני לא ממליץ לילדים לקרוא אותה היום, אבל אי-שם בשנות השבעים - זה נראה בסדר. כאנקדוטה משעשעת על הקשר בין ספרות וכדורגל, וכמחווה לרגל יום עצמאותנו הממשמש ובא, כדאי לך לקרוא את "בעט אלון בעט".... פרי עטו של כרמלי הנ"ל. דרך אגב, על הנטיות הפשיסטיות משהו של הספרות הנ"ל, תלמד העובדה שדנידין - הרואה והבלתי נראה - פרי עטו של אותו סופר, סייע באופן בלתי חוקי, בהיותו השחקן ה- 12 על המגרש (ובאין רואים....), לנצחונה של מכבי תל-אביב על הפועל תל-אביב, באחד מן הספרים המעצבנים ביותר שקראתי מימי חלדי. אני זוכר שסיימתי את הקריאה בספר (בגיל שמונה בערך) כשאת עיני מציפות דמעות כעס, וחרוני ניכר בחוטמי האדום. כן - האדום....... איך שלא יהיה, למיטב ידיעתי דנידין פרש מן המשחק ("תלה את נעליו", כמו שאומרים במוספי הספורט), כך שהכל עדיין פתוח, ונותרו חמישה מחזורים עד לסיום הליגה.

 

[siv30]

אתה אוהב בלוגים?

בלוג הוא יומן שנכתב ברשת(מהמילים WEB LOG). ביומן הכותב מעלה את הגיגיו היומיומיים, שבועיים, מצרף לינקים לאתרים וכד'. יש כמה מדהימים גם בעיצובים שלהם. אני מצרפת לך את הקישור לאינדקס הבלוגים הישראלי. בנוף המקומי אני אוהבת את החצר של איה. בנוף הקוסמו פוליטי את אנגליק (יש לה עיצובים מדהימים כולל סימנים שהיא מעצבת). תבלה... אם תאהב אני אוכל לפרסם עוד לינקים מדהימים.

 

[ל א]

מצטער

בלוגים זה פחות הכיוון ואני מתנצל מראש כי ההודעה הזאת הולכת להידרדר קצת... יצא לי להציץ בהם פה ושם והאמת שמלבד הבלוג הזה שהצצתי בו פעמיים וחצי, לא הצלחתי למצוא בהם יותר מדי עניין. בכלל, פחות מעניין אותי לקרוא הגיגים של אנשים. יותר מעניין אותי למצוא חומר קריאה בנושאים שמעניינים אותי. יתר על כן, ההיחשפות לבלוגים מביאה אותי ברוב המקרים לרצון לחיות במדינה שבה לאנשים אין דעות, וגם אם יש, שלא יהיה להם רצון להביע אותן, וגם אם יש, שלא תהיה להם זכות להביע אותן, ואם אפשר באותה הזדמנות, שיהיה גם קר מאוד, כך שלא יהיה להם חשק לצאת מהבית.

 

[siv30]

הבלוג שהבאת כדוגמא..כל כך אופייני

לגברים... אגב, אם עושים רדוקציה של הדברים שאמרת עד הסוף, אז גם פורומים לא יהיו אתה יודע

 

[ל א]

לא נכון

הוא אופייני לאנשים עם חוש הומור... את צודקת בעניין הרדוקציה. גם רוב הפורומים לא מציאה גדולה. אני לא מצליח למצוא פורום שעוסק במוזיקה או סרטים לטעמי, למשל. הפורום הזה באמת יוצא דופן.

 

[siv30]

מזמן הסכמתי שחוש ההומור שלי לא

זהה לחוש ההומור שלך...

 

[ל א]

גם נכון...

 

[siv30]

אההה..ולגבי פורומים, צריך להתאמץ

לשבת חודשיים שלושה מבחוץ להכיר את הנפשות הפועלות ולפעמים זה הופך לסיפור אהבה מקסים (ולפעמים זה יותר מתקרב לסיוט מרחוב אלם או משהו כזה)

 

[een ogenblik]

הלכתי לקרוא (קוראת אובססיבית)

אז חוות דעתי דומה למדי לחוות דעתי על אתרי כתיבה יוצרת למיניה. כנראה שיש פנינים מבין הזבל, אבל אין לי כוח לחפש אותם. לא כל מה שמוצא חן בעיני בפורומים, יכול למצוא חן בעיני בכתיבה מרוכזת של אדם אחד. אני מסכימה שאת תגובותיה של הכותבת את "בחצר של איה" הייתי נהנית לקרוא כחלק מפורום תוסס ומלא חיים, אבל מכן ןעד להתמקד בה הדרך ארוכה היא ורבה. צר לי, אני אניח לאחרים לבצע את ברירת הזהב מן הזבל, ואז אקרא את הספר המודפס, ואחליט אם הוא טוב או לא.

 

[Boojie]

דו"ח אמין.

http://reshet.com/amin/doch

 

[שרה א]

"תת-עולם" - דון דלילו.

"תת-עולם" הוא ערבוב שמחה בשמחה (ספרות-את-בייסבול). כדור בייסבול שהועף ליציע, משמש כנקודת מוצא ומהווה בסיס לחידה שמתמשכת על פני כחצי מאה. הספר עוסק בשלל דמויות ומאורעות הסטוריים, בדויים ו*ספרותיים*, שיוצרים, ביחד, מבנה ושפה מיוחדים. יש בו תיאורים רבים של משחק הבייסבול והפולקלור סביבו (הגיבור הוא, בין היתר, גם אספן של מזכרות בייסבול). המשחק אינו הנושא היחיד או העיקרי בספר (כ- 900 עמ'), אבל הוא נוכח לכל אורכו, מתהדהד כמו פזמון ברקע. ספר אמריקאי לחלוטין.

 

[ל א]

אחרי שקראתי את "רעש לבן"

של אותו דלילו, אני די מהסס לקרוא עוד ספרים שלו. לא שזה היה ספר גרוע (או טוב), זה ספר עמוס מדי והעומס שם די מרתיע.