בעד הביקור בסיני ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo23.gif
קשה לשמוע את כל השליליות הזאת בלי תגובה שתאזן קצת את האווירה. כמובן שזו דעתי האישית, ואולי אני סתם מופרע ששם את נפשו בכפו, אבל לאחר מספר ביקורים בסיני בשנה האחרונה, אני מרגיש חובה לדווח קצת מהצד האחר של המטבע (חפשו הודעות קודמות). חזרתי לפני מספר ימים משבועיים בסיני, לשם נכנסתי כרגיל עם רכב ישראלי ולוחיות צהובות כחול-לבן. אין טעם להוריד אותן - הרכבים שלנו בולטים וגם הלוחית הצהובה הקוראת: "גומרוק טאבה" ייחודית לישראלים בסיני. תמיד יש לי ברכב מיכל אחד לפחות. הפעם היו בו מיכל 15L ומיכל 7L, שנראים חשודים ביותר. מעולם לא ניסו להעביר אותם בשיקוף
לפרק ברזים או לרחרח את האויר שבתוכם. הם בכלל לא יוצאים מהרכב וגם לא רושמים אותם במכס. השאלה היחידה לגביהם שנשאלתי היתה בחזרה, בצד הישראלי. לכל אורך השהייה בסיני לא נתקלתי עצמי, גם הפעם, בעויינות כלשהי. המצרים ששוחחתי איתם ניסו לשכנע אותי שמבחינתם, אנחנו והפלסטינים יכולים לכתוש האחד את השני עד דק - הם, המצרים, אינם רואים בכך בעייה שלהם, כל עוד זה נשאר מעבר לגבול: אמרו לג´וחא: "השטן מסתובב בעולם." ענה ג´וחא: "זה רחוק מעירי - זאת לא הבעייה שלי." אמרו לו: "השטן מסתובב בעירך." ענה: "זה רחוק מביתי - זאת לא הבעייה שלי." אמרו לו: "השטן מסתובב אצלך בבית." ענה ג´וחא: "זה רחוק מהתחת שלי - זאת לא הבעייה שלי." נראה כי גם התיירים האירופאים הרבים ששבו באחרונה לחופי סיני חושבים כך. אם בשנה הקודמת עדיין ביטלו טיולים לסיני מתוך פחד שזה קרוב מדי לישראל, הרי שכעת זה כבר עבר להם. לישראל, לצערנו - הם לא נכנסים - אפילו לא במטרה לעבור לירדן דרך אילת. הם יעדיפו לקחת את המעבורת היקרה מנואייבה לעקבה, ורק לא להציב רגל אחת במעבר הגבול הישראלי... אז איך שורפים היום שבועיים בסיני? בקלות: סופ"ש באילת עם חברים, צלילה עם שחר ל. וזוגתו מול האוניברסיטה. שבת בצהריים, חג הקורבן, חוצים במהירות מפתיעה את הגבול, יחד עם מאות ישראלים בני דת מוחמד. משלמים תוספת חג של 20 לירות על הרכב וממשיכים אל ראס-א-שיטאן, לפגישה מרגשת עם שלוש אילתיות שנמאס להן לפחד והגיעו לשם עם הרכב באותו בוקר, ופגישה פחות מרגשת עם מספר בני תשחורת חסרי פחד אף הם, שהגיעו על מנת לחדש את ימי טראבין כקדם, ולהפציץ את שלוות החוף הריק במוזיקת טכנו מרכבם (אולי המוצ´ילרוס חובבי הקטטות מההודעה של צחי?). בערב, בחוף של עייאש, מסביב למדורה ליד הראס, חבורת הנגנים הכמעט-קבועים (כולל הפרופסור הטורקי לדרבוקה), חבורת סטודנטים נטולי דעות קדומות מקהיר ועוד מספר ישראלים.. כמעט כמו פעם. ראשון בבוקר, מחנים את הרכב בקרייזי קאמל בד´הב ומחכים בצומת חמישה ג´יפים שמגיעים מטאבה עמוסים בעוד 38 ישראלים שהחליטו להפסיק לפחד והתארגנו לטיול רגלי בהרים בהדרכת מויש מעוז. עד יום חמישי מטיילים (בעיקר מכינים אוכל וקפה כל עצירה) ורואים: 0 זבובים. 0 מצרים. 2 בדואים זקנים בואדי כיד, 3 בדואים צעירים (ובעליל מופתעים, אך שמחים) בואדי יתמד. את כל דרום חצי האי מלמעלה (2400+ מטר), כולל חופי והרי אפריקה, סעודיה, איי טיראן, סנפיר וגובאל. 1 שדה פרג מיובש. חמישי בצהריים, 8 ישראלים ואמריקאי אחד, שכבר איבדו-מה את תחושת הפחד, מסרבים להתפנות אל הגבול ומשתלטים על אחת הטויוטות. עצירה בד´הב להצטיידות באוכל וקצת ציוד צלילה, ונסיעה לאור הכוכבים, דרך ההרים, אל ראס-אבו-קלום. התמקמות אצל בדואים (שוב, מופתעים בעליל, אך שמחים) ליומיים-שלושה של שנירקול וצלילות רענון קצרות בריף בריא ושמור (ואני מצטט את הביולוגית הימית שבחבורה: "ככה ריף צריך להיראות."). מי שנשאר בתום השבוע הראשון, הספיק לצלול בפעמון, בליווי צב זכר גדול, שגם הופיע שוב בצלילת אחה"צ בקניון של ד´הב (הראות לא משהו, עקב פריחת הפלנקטון העונתית, אבל הים מדהים כמו תמיד.) ללגום מיץ קנה סוכר מרווה בדאון-טאון של שארם-א-שייח, להתרשם מהצבע החדש שהותז על הבתים של אופירה, לצלול בראס אום-סיד (האיטלקי השמן עליו כתבתי בנובמבר כבר לא גובה כסף על כניסה לצלילה מהחוף שלו !) ולעשות אחורה פנה בכניסה לנאבק מראס-נצרני (בפעם הבאה - כדאי להגיע לפני 16:00, ואז אפשר להיכנס וגם לישון שם). החיילים במחסום נחמדים עד קורקטיים. במחסומים שעל הכבישים, לרוב אין צורך במילים: רכב ישראלי? תפדל, המשך. כאשר יש תקשורת, היחס חביב עד קוקרטי. בפירוש לא עויין. אצל אומברק מחכים לישראלים וגם ימלאו לכם את המיכלים בזריזות, אם תציגו תעודות מתאימות. באיזור נעמה ושארם מכוניות ישראליות הן שוב חזיון נפרץ, גם אם הנוהגים בהן הם דוברי ערבית כשפת אם (מה שמוריד, נראה לי, את הסבירות למטען צד ...) חדש! חדש !
הסתיימה בנייתו של מלון גועלי נוסף באיזור ד´הב: בדרום מניפת הסחף של ואדי קניי ("האואזיס הדרומי": אתר שלוש הבריכות - "טרי פולס"). ולמה זה טוב ליהודים? כי לראשונה מזה שנים, ניתן לישון (ללא ארגון ואישור מראש) על החוף מדרום למחסום הצבאי המוצב שם. רק תגידו שאתם באים לראות את המלון. אפילו סוואלם, שניהל עד לאחרונה את הקפיטריה היותר מוצלחת ואוהדת ישראלים בבלו-הול (להבדיל מהסככה שם צפה צחי בקטטת המוצ´ילרוס), זיהה את הפוטנציאל ופתח מסעדונת על החוף מול אתר הצלילה, מדרום למלון החדש. גם בקלאב-רד ובנסימה בד´הב, שואלים למה הישראלים לא באים לצלול. ג´בלי, אחיו של אומברק, המנהל כעת את נסימה, מבקש למסור שהכל בסדר. הטיילת החדשה הולכת ונבנית לאורך המפרץ, ותיירות הצלילה פורחת, לאחר שנה וחצי קשות. נצפו פרטים רבים של כוכב הים הקוצני, ויש לקוות שמועדוני הצלילה שם יתמידו במבצעי הנקיון על מנת להציל את הריף. המודעות כבר קיימת והנסיון שנצבר באיזור שארם בא לידי ביטוי. האביב היא תקופה טובה ליתושים בד´הב, ולכן מומלץ לישון בחוץ, באיזור הלגונה, או פשוט ליסוע 40 דקות לכיוון סנטה קתרינה, והתמקם באיזור אבן-החול ללילה שקט ותה בדואי מתוק על הבוקר. סנטה עצמה מלאה בתיירים שמגיעים בלילה ועוזבים בצהריים. גם הג´בלייה מחכים לישראלים שיחזרו, ובינתיים משתדלים להתפרנס מהבוסתנים בהרים, שם ירד לפני מספר ימים גשם. בכדי לסבר את אזניהם של המזהירים מנסיעה לסיני, אני חייב לציין שני גילויים של עויינות עקיפה שנתקלתי בהם במהלך השבועיים: סופר לי על עובד של מועדון הצלילה שלפני מספר חודשים הביע את דעתו שלא צריך לקבל ישראלים בד´הב. הוסבר לו שדעתו אינה חשובה וגם אינה מקובלת, והוא פוטר מעבודתו למחרת. בדרך מדחיילה (ראס אבו קלום) לנקב שהין (הבלו הול), רוססה כתובת נאצה על צלע ההר: משהו בערבית, עם המילה "פאק", מגן-דוד וציור כף רגל. חשבתי לשלוח תמונה שלה לקונסול המצרי באילת, אבל אז חשבתי על כל כתובות "מוות לערבים" למיניהן שיש במדינתנו הדמוקרטית הקטנה בכל פינה, אז בינתיים ויתרתי על הרעיון. יכול להיות שמסוכן לנסוע בתקופה כזו לסיני, אבל זו לא דעתי/הרגשתי. לאחר 13 ימים מבלי לשמוע חדשות בעברית, ולאחר שדחיתי הצעות של בדואים לספר לי מה קורה בארץ (הם עוקבים מקרוב, ובחשש), הדלקתי רדיו באוטו, בדרך חזרה מסנטה קתרינה, כדי להתעדכן. הזדעזעתי, כמו כולנו, מנוראות המצב בישראל. החלק הבאמת מפחיד היה לנהוג חזרה למרכז הארץ. מזל שהגבול עוד פתוח ואפשר לצלול בסיני. מומלץ.
קשה לשמוע את כל השליליות הזאת בלי תגובה שתאזן קצת את האווירה. כמובן שזו דעתי האישית, ואולי אני סתם מופרע ששם את נפשו בכפו, אבל לאחר מספר ביקורים בסיני בשנה האחרונה, אני מרגיש חובה לדווח קצת מהצד האחר של המטבע (חפשו הודעות קודמות). חזרתי לפני מספר ימים משבועיים בסיני, לשם נכנסתי כרגיל עם רכב ישראלי ולוחיות צהובות כחול-לבן. אין טעם להוריד אותן - הרכבים שלנו בולטים וגם הלוחית הצהובה הקוראת: "גומרוק טאבה" ייחודית לישראלים בסיני. תמיד יש לי ברכב מיכל אחד לפחות. הפעם היו בו מיכל 15L ומיכל 7L, שנראים חשודים ביותר. מעולם לא ניסו להעביר אותם בשיקוף
