רשימת המכתבים.

המכחישן עם הזיכרון הקצר

בעולם התדמית והיחצנות הזיכרון קצר, והאמת היא בערבון מוגבל. חשבתי תחזור ותתנצל, תאמר "הכחשתי כי הטעו אותי ואני מאד מתנצל ומתפטר" או תאמר "הכחשתי כי לא האמנתי שזה יכול לקרות, ולכן לא בדקתי, אך למדתי את הלקח- ובכל מקרה עזבתי את הקבוצה הזו, מקומי לא עמם" אבל איפה אתה ואיפה היושר - חבל מאד שבגלל ההתנהגות שלך, אפילו טובה רפאל ורות רזניק - לא תיכנסנה למועצה - והן, בניגוד לך, מאד ראויות. אתה דמוקרט לכאורה, אתה איש חופש הביטוי לכאורה. מה היית עושה, אם היה נודע לך כי ידיעות, הארץ, מעריב ולעצטע נאייעס הוצפו במכתבי איום ובטלפונים מאיימים על מנת למנוע את פרסום סיפור האי היווני? הרי כל הצדדים לסיפור בטוחים שמדובר בעלילה פוליטית על מנת להפיל את שרון, לא כן? והרי עד אשר לא יתבררו סופית הדברים הם הרי בחזקת זכאים. יש מגבלות בעבודה ציבורית, עובדי ציבור חושפים עצמם, הם נחשפים, ואינם יכולים להשתמש בכספנו ובמממוננו על מנת לסתום פיות. טייסים מסכנים את חייהם, עובדי ציבור מסכנים את שמם, לא אלה ולא אלה רשאים להלך אימים על הציבור על מנת לברוח מאחריותם - ומי שעושה כן, מחזיר את הדרגות והולך הבייתה. הבייתה
 

eopeace

New member
בלאגן....

עובדי ציבור אינם חשופים לציבור על מנת שכל ילד יספר עליהם מעשיות. אם כבר, התכוונת לאנשי ציבור, או נבחרי ציבור - פוליטיקאים, בקיצור, שמבקשים את תמיכת הציבור לתפקיד זה או אחר. וזה לגיטימי להתעניין, לבחון, וכן הלאה על מנת לספר לציבור מי מבקש את אמונו. אבל גם כשאדם חשוף לעין הציבור, אין זה אומר שאפשר לספר עליו סיפורי אלף לילה ולילה. כל סיפור על אי יווני, נעמי בלומנטל או מסמכים של גלעד שרון (שאינו קשור כלל - זה דבר שעומד בפני בית המשפט עם שאלה משפטית מורכבת, אבל אף אחד לא יטען שהעיתונאי שפרסם זאת המציא את הדברים), נבדק ומקורותיו מוצלבים - אני בעד חופש הביטוי וחופש המידע וחופש העיתונות - וכדברי הבריטים, אני אלחם על זכותך וזכותו של אויבי הגדול להביע את דעתו. אבל יש הבדל בין דעה לבין עובדה. כשעיתון מפרסם בכתבה "עובדות" הוא בודק את אותן עובדות. אם אלו אינן נכונות, אך הוא לא גילה שאינן נכונות ובדק אותן והצליב מקורות, אין לבוא אליו בטענות. אבל אם הוא מספר סיפורים בלי לבדוק אותם אז הוא לא עשה את עבודתו - ואם מישהו נפגע משקרים, גם אם הוא איש ציבור, אז העיתון ישלם על כך את המחיר. אם עיתון הולך לפרסם דבר שקר, ויודעים על כך מראש - צריך לעצור זאת - בייחוד כשהוא פוגע באנשים חפים מפשע. שבעיתון נכתב טור זה או אחר, עם דעות בעד ונגד דברים שונים ומשונים, זה לא קשור לעובדות - ברגע שאתה טוען לאמת כלשהי, אתה, כעיתונאי, צריך לבדוק אותה - אחרת, לא רק שאין לך בסיס חוקי, אלא שאין לך בסיס מוסרי לפרסם את שאתה רוצה. ולדברי הפתיחה שלך פשוט לא אגיב - בתחבולות זולות לא תצליח להפחיד את תומכי יעל גרמן - גם לא בתחבולות יקרות - הן כל כך שקופות שהן פשוט נעלמות ומתפוגגות.
 
למעלה