רק רציתי לשתף...
היי חברים... הרגשתי צורך לכתוב את ההודעה הזאת... סתם כי אין לי את מי לשתף בתחושות שלי, ואני חושבת שאם כבר, אז למה לא לספר את זה לכם... לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך בתקופה האחרונה,מקווה שזה לא מבולגן מידי וסליחה מראש
... רציתי לומר שאני ממש שמחה על הזכות להכיר כל אחד ואחת מכם, על היופי שבכל אחד, השוני, הייחוד, הנשמה, האכפתיות, ההתעניינות, השמחה, הצחוק, הבכי, החיבוקים, המילים, השתיקה, המבט הזה בעיניים שאומר הכל... אולי שמחה זו לא המילה הנכונה.. מתרגשת יותר מתאים. אתם מרגשים אותי. גורמים לי לחוות תחושות שלא חוויתי מעולם, להתרגש מהדברים הקטנים, דברים שלא הייתי חושבת שאתרגש מהם.. יוצא לי לחשוב עליכם המון. אתם החלק הכי גדול, משמעותי וחשוב בחיים שלי כרגע, ופשוט מוזר לי לחשוב שלא הייתם שם לפני. זה לא נתפס לי במחשבה... אני עוברת תקופה לא קלה בחיים האישיים שלי, אני במשברים שהולכים וחוזרים ואני לא מוצאת את עצמי בשום מקום ובחיי שחיפשתי המון. העבודה שלי בשירות גובה ממני מחיר כבד, פיזי ונפשי. בעיקר נפשי.. מכירים את התחושה הזאת של החנק, שהכל כבר הגיע 'עד כאן' מה שנקרא, ואם לא תקחו אוויר פשוט תתפוצצו? אז אני לוקחת את האוויר, ונחנקת ממנו... משתדלת בכל הכח להעביר את הזמן שנותר לי בשנה הזאת הכי טוב שרק אפשר, כי בסה"כ אני אוהבת את העבודה עם הילדים, הם הכי מדהימים בעולם ומצדי לאמץ את כולם. וכולם יודעים את זה... האהבה שהקטנים האלה מרעיפים עליי היא אינסופית וגם כשקשה וכשיש ימים לא טובים שהילדודס עצבניים על כל העולם ואשתו, אז נכון שאני לא אשמה, אבל הכל בא עליי ואני משתדלת שהם ירגישו הכי טוב בעולם ועושה הכל לתת להם את הטוב ביותר, את כל מה שחסר להם, גם מבחינת חום ואהבה וגם מבחינת גבולות שהם לא מקבלים אותם בשום מקום אחר.. ולשמוע שהילד שלך סובל כל יום מחדש זה עושה... לא טוב... ונכון, צריך להפריד בין עבודה לחיים האישיים.. אבל הם החיים שלי, הילדים האלה. ואם להם לא טוב, אז אני אשב ולא אשן כל הלילה ואחשוב על דרכים לעשות שמחר הם ירגישו הרבה יותר טוב ויצאו עם חיוך. קל להגיד להפריד ולהתנתק אבל זה פשוט לא הולך ככה... לא אצלי.. סטיתי מהנושא... רציתי לומר שבלעדיכם אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת.. פשוט לא יודעת. אני מתגעגעת אליכם ומתסכל אותי שאין לי את היכולת לפגוש אתכם. הלו"ז שלי כל כך צפוף ואין לי שנייה לנשום, וכשכבר יש לי אני תמיד אהיה חולה בו חח תאמינו לי שברגע שיהיה לי דקה פנויה אני אארגן מפגש וחסר למי שיבריז ממנו ולא אכפת לי אם אחותכם מתחתנת באותו יום! (האמת שאפשר לסדר מפגש בחתונה אבל הבנתם את העיקר
) אז ביום האהבה הזה אמנם אין לי חבר, אבל זה לא מה שימנע ממני להעניק אהבה, במיוחד לכם. מעריכה אתכם כל כך ושמחה שאתם חלק מחיי. תודה על הכל, פשוט הכל.
היי חברים... הרגשתי צורך לכתוב את ההודעה הזאת... סתם כי אין לי את מי לשתף בתחושות שלי, ואני חושבת שאם כבר, אז למה לא לספר את זה לכם... לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך בתקופה האחרונה,מקווה שזה לא מבולגן מידי וסליחה מראש
