richard cory
New member
רק רציתי לספר
איך גיליתי לחבר הסטרייט הכי טוב שלי שאני הומו. אז ככה, זה היה רק אתמול (או שלשום כי בהתחשב בשעה היום זה כבר מחר). הייתה מסיבה אצלו והמון חברים של שנינו באו. בגלל שהוא גר רחוק ממני יצא שישנתי אצלו וחזרתי הבייתה רק למחרת. למען האמת, התלבטתי מספר חודשים אם לספר לו או לא אבל כשהתברר שאני ישן אצלו החלטתי שאני אספר לו מיד כשכולם ילכו. בדיעבד זה לא היה כל כך חכם כי כל הערב הייתי במצב רוח אנטיפתי וחשבתי "אנשים, לכו כבר" אבל ניחא. בערך באחת בבוקר כולם הלכו, חוץ מעוד מישהי שנשארה לישון מאותה סיבה כמוני אבל היא כבר ישנה שנת ישרים ככה שהיא לא הפריעה לתכניות שלי. אחרי שכולם הלכו כבר היינו מותשים והתכוונו ללכת לישון, אבל החלטתי שזה עכשיו או לעולם לא אז אמרתי לו שיישב כי יש לי משהו לספר לו. אז התחלנו לדבר ואמרתי לו: "(השם שלו), זוכר שלפני כמה חודשים דיברנו והייתי קצת ממורמר מזה שאני כבר בן שבע עשרה ועדיין לא הייתה לי חברה, ואמרת לי שביום מן הימים אני אמצא מישהי?" החבר:"כן?" אני:" אז זהו, נראה לי שאני לא אמצא מישהי (בנקודה הזו הוא ממש נבהל כי הוא לא הבין למה התכוונתי, אז הוספתי: ), נראה לי שאני אמצא...מישהו..." אז הוא הסתכל עליי במבט של "זה הכל?" ואמר "אחרי ש(פה הוא התייחס לחוויות שעברנו יחד, שאני בכוונה מצנזר) זה יפריע לי?" והוסיף שאני לא צריך להתבייש בזה. ואז, אז הוא חיבק אותי, בערך שתי דקות, משהו כמו "למען הסר ספק", כדי שיהיה ברור שאין לו בעייה עם זה ואני כמעט בכיתי, אבל יש גבול לכמה אני יכול להשתפך בפני אותו בן אדם באותו יום אז עצרתי את הדמעות. סיפרתי לו שהלכתי למפגש ג"ץ האחרון, הוא היה ממש נחמד ואפילו שאל אותי אם אני מרגיש במקום שם ואם יש מישהו ששמתי עליו עין. בסוף הלכנו לישון רק בשתיים, עד אז הוא לא הפסיק להגיד לי "אתה הכי הכי" (כי אנחנו קרובים אחד לשני כמו אחים) ואפילו חיבק אותי עוד פעם או פעמיים. לא יכולתי לחלום חבר טוב ממנו. נ.ב, מצטער על השעה המאוחרת שבה זה נכתב
איך גיליתי לחבר הסטרייט הכי טוב שלי שאני הומו. אז ככה, זה היה רק אתמול (או שלשום כי בהתחשב בשעה היום זה כבר מחר). הייתה מסיבה אצלו והמון חברים של שנינו באו. בגלל שהוא גר רחוק ממני יצא שישנתי אצלו וחזרתי הבייתה רק למחרת. למען האמת, התלבטתי מספר חודשים אם לספר לו או לא אבל כשהתברר שאני ישן אצלו החלטתי שאני אספר לו מיד כשכולם ילכו. בדיעבד זה לא היה כל כך חכם כי כל הערב הייתי במצב רוח אנטיפתי וחשבתי "אנשים, לכו כבר" אבל ניחא. בערך באחת בבוקר כולם הלכו, חוץ מעוד מישהי שנשארה לישון מאותה סיבה כמוני אבל היא כבר ישנה שנת ישרים ככה שהיא לא הפריעה לתכניות שלי. אחרי שכולם הלכו כבר היינו מותשים והתכוונו ללכת לישון, אבל החלטתי שזה עכשיו או לעולם לא אז אמרתי לו שיישב כי יש לי משהו לספר לו. אז התחלנו לדבר ואמרתי לו: "(השם שלו), זוכר שלפני כמה חודשים דיברנו והייתי קצת ממורמר מזה שאני כבר בן שבע עשרה ועדיין לא הייתה לי חברה, ואמרת לי שביום מן הימים אני אמצא מישהי?" החבר:"כן?" אני:" אז זהו, נראה לי שאני לא אמצא מישהי (בנקודה הזו הוא ממש נבהל כי הוא לא הבין למה התכוונתי, אז הוספתי: ), נראה לי שאני אמצא...מישהו..." אז הוא הסתכל עליי במבט של "זה הכל?" ואמר "אחרי ש(פה הוא התייחס לחוויות שעברנו יחד, שאני בכוונה מצנזר) זה יפריע לי?" והוסיף שאני לא צריך להתבייש בזה. ואז, אז הוא חיבק אותי, בערך שתי דקות, משהו כמו "למען הסר ספק", כדי שיהיה ברור שאין לו בעייה עם זה ואני כמעט בכיתי, אבל יש גבול לכמה אני יכול להשתפך בפני אותו בן אדם באותו יום אז עצרתי את הדמעות. סיפרתי לו שהלכתי למפגש ג"ץ האחרון, הוא היה ממש נחמד ואפילו שאל אותי אם אני מרגיש במקום שם ואם יש מישהו ששמתי עליו עין. בסוף הלכנו לישון רק בשתיים, עד אז הוא לא הפסיק להגיד לי "אתה הכי הכי" (כי אנחנו קרובים אחד לשני כמו אחים) ואפילו חיבק אותי עוד פעם או פעמיים. לא יכולתי לחלום חבר טוב ממנו. נ.ב, מצטער על השעה המאוחרת שבה זה נכתב
