רק רוצה לספר לך...

רק רוצה לספר לך...

שמדגדג לי בקצות האצבעות ... יושבת מול המחשב ומדגדג לי לשלוח לך מסר, לאחל לך בוקר טוב ומלא חיוכים , כמו פעם. ולספר לך שהחיים שבו למסלולם, שהכל בסדר, שהלב שלי שלם, אמרנו שבטח יקח חודש, עבר קצת יותר... אבל הוא שלם לחלוטין, עם מה שעשינו, עם מה שחשבנו, שלם עם מה שכעסנו, עם מה שאהבתי, שלם עם הכל, לא הייתי מוותרת על החוויה הזו בחיים!! לעולם, לא תוכל להעלות על דעתך איזה שינוי חל בי בזכותך, פתיחות, רכות, נשיות, כמה כוח יש בי בזכות קיומך הקצר והמשמעותי בחיי, בזכות הפרידה. מדגדג לי כל כך באצבעות לכתוב לך... כי היית לי גם חבר טוב, ואני בטוחה שהיית שמח לשמוע שאני מאושרת, שאני ממשיכה הלאה, שאני מצליחה, שאני מרוצה. כל כך רוצה לשתף אותך בחוויות שלי, רוצה להודות לך על הכל, למרות שבעצם אתה לא ממש מבין על מה נכון? או שאולי כן?... מתוקון (אני מרשה לעצמי לקרוא לך עדיין ככה למרות שכבר לא מאוהבת...) יותר מהכל היית חבר, שותף יומיומי לחוויותי, מקווה שאצלך הכל בסדר, שאתה מחייך עכשיו, שהזמן המציא לך שלווה.. שגם אני הצלחתי לתת לך ולו מעט מהאושר הזה שנטעת בי. שגם אני הייתי לך לחברה טובה ולא רק רגשות מסובכים... בוקר טוב מלא בחיוכים... שולחת לך ממרחק הזמן כל מה שחסר...
אני...
 
למעלה