רק לא להרגיש

[G a v ® i e L]

אנרכיה ריגשית,

מההיכרות המצומצמת שלי איתך, אני חש שאת חווה תהליכים ריגשיים באופי מאוד חד ודרמטי לעיתים, כמנגנון הגנה פנימי שלך פיתחת איזו קרירות מלאכותית, מארג הרגשות שלך עובר אולי סוג של הדחקה והנחתה כדי לאפשר לך אולי להתחזק. אני אישית בעד הדחקות למיניהן, מה שלא מרגישים לא קיים, למעשה, בעד לשים בקופסת מתכת אטומה רגשות בעיתיים ולהתמודד איתן במועד מאוחר יותר. קצת הסתכנתי אולי בלהישמע פסיכולוגי מידי, ובחיי שאני לא מבין הרבה אבל אני מדבר מהמשקפיים שלי. גבריאל נ.ב. נכון שזה אבסורד שבשביל למצוא את המשקפיים צריך...את המשקפיים.

 

[איש הכוכבים]

מבין אותך ../images/Emo141.gif

ולא, לא אתן לך הרצאות על רגש לא אומר שזה טוב או רע לא אשפוט ולא אראה אלטרנטיבה לפעמים משתפים רק כדי לשתף כשאתה כותב, הדברים נראים פתאום ברורים יותר כל מלה מקבלת נפח אחר אוהב את ההתבוננות שלך בעצמך, במה שעובר עליך מפתיעה אותי בעומק רק

 

[אל דן]

זה בסדר גמור לתקופה!

כל אחד ואחת מוצאים את עצמם לפעמים במצב בו הינם מעונינים לשמר מצב שהגיעו אליו, למרות שזה מלווה בלבטים וידיעה כי ברצונם לשוב להיות האדם שהם מכירים ורוצים להיות. החיים מזמנים סיטואציות בהן למרות הקושי במצב החדש, אנו מבכרים להיצמד אליו ולשמרו- כי בפועל עכשיו זה יותר מתאים. הסיבות לכך הינן רבות אך כרגע הינן משניות. כאשר תחושי כי את מאבדת יותר מאשר את מרוויחה מהמצב הנוכחי, אז לבטח תחלי בתהליך של שינוי. כעת זה מאוד לגיטימי להישאר במצב הזה, כי כך את מונעת ומנטרלת דברים עוד יותר לא נעימים. קחי את הזמן שלך (אולי למעשה כבר התחלת בתהליך הזה, מעצם העלאת הנושא) בהצלחה

 

[חנתי]

אל דן, מקבלת את הגישה, השאלה...

יש ומחכים ומחכים שתהליך יבשיל, הוא עשוי לא להבשיל כלל ואני רואה שהרבה אנשים נתקעים חיים שלמים בלחכות שיבוא הרגע בו הם יהיו מוכנים.... מה דעתך?

 

[אל דן]

לחנתי- את צודקת!

אכן ישנם מיקרים שממתינים וממתינים ובלפועל לא עושים למען עצמם כלום, ונשארים תקועים באותה תחושה של מיסכנות ואפאטיות. מצד שני, אנשים בוגרים, מצופה מהם שיטרחו וישקיעו בעצמם, אלא אם כן הסיבה הינה שבוחרים (בחירה לא מודעת) להתבוסס שנים בבוץ שלהם ולהתעלם מהתמודדות אמיצה מול הבעייה שמעיקה עליהם. למרות שישנה כאן דלימה אתית גדולה- "עד כמה להתערב", הרי שצריך לכבד את רצונם של אנשים שלא להתחיל בתהליך. אדם שנתקע, כפי שהגדרת מצוין, הוא סובל הכי הרבה, באופן סוביקטיבי כמובן. בדר"כ, אבל לא תמיד, בני משפחה קרובים או בני זוג- דוחפים ומאיצים (אישה שמציבה אולטימטום לבעלה- או שאתה מטפל בעצמך או שאני לא מוכנה לזאת יותר, הורה מודאג שמתערב ומתקרב על מנת לשכנע את ילדו לטפל בעצמו וכו וכו.)

 

[יערית]

חושבת שבעבר

כבר כתבת על כך ואני הגבתי באותה נאמנות ..כל מה שכתבת, כל הפחד,החשש,הרעד,ההיתכנסות שלך,השליטה ...הן חלק ממכלול התופעות שנמצאות תחת הקטגוריה רגש.רגש הוא לא רק משהו חיובי,כל עוד שאת מודעת למה שעובר עליך, להתהליך הזה של חסימה, את מרגישה סופר מרגישה, ואני מהצד כל כך מבינה

.

 

[פוזיטיביזם לוגי]

התרגילים שעושים לעצמינו...

כאילו החלטה שלא להרגיש איננה הרגשה משל עצמה...במידה ולא היה עצוב,להתפוצץ מצחוק היה מתאים.

 

[rony34]

פלצנותיביזם לוגית

חחח באמת מתפוצצת מצחוק מהטפשות מילא השם היומרני והסגנון הפלצני כאילו באמת חכמה אבל גם היומרנות הפלצנית לגבי האחרים ורגשותיהם.במידה ולא היה עצוב להתפוצץ מצחוק היה מתאים.

 

[פוזיטיביזם לוגי]

שלא תגידי

לא תורם...בכ זאת,לא בא לו לבד,עובד משקיע מוציא להם שחורים.

 

[ל י M ו ר]

יש רגעים

אני משחררת כדי לשחרר, ואז התגובות מגיעות מכל תגובה לומדת משהו, כל תגובה גורמת לראות נקודות נוספות. כמובן שלא התכוונתי לחוסר רגש בכל המובנים אלה רק בתחום הזוגי. להתאהב מבחינתי פרושו לאבד מעט שליטה ,שליטה שכרגע נוח לי בה והאנרגיות מופנות לדברים אחרים. ואולי בבוא היום אהיה מוכנה ואקבל אומץ להרגיש שוב. תודה לכולם על התגובות

 

[יעלילה1]

אהבתי מה שכתבת לכולם.

חיכיתי לקרוא, מה תגידי... הלוואי ויכולתי שתהיה לי שליטה על לא להתאהב כשאני רוצה שלא, ולהתאהב כשרוצה שכן. איך עושים את זה? (ברצינות)