כפי שכבר נאמר
אין צורך באויב מועדף, רק מפני שזה מה שכתוב בחוקים. אם אין, אז אין. או לחילופין... אם השה"ם ירשה/תרשה, אפשר לקבוע שהדמות שלך התאמנה הרבה מאוד מול לוחמים שנלחמים בסגנון מגן וחרב, או בסגנון יווני, או בסגנון מזרחי, או בסגנון המזרח הרחוק וכך הלאה, והם יהיו האויב המועדף שלה. למה? כי היא פשוט כבר יודעת למה לצפות מהם ומה בדיוק החולשות שלהם. ולמה זה? כי המאמן/ת שלה אימן אותה הכי הרבה בסגנון הזה (כי זה מה שהוא ידע הכי טב בעצמו). זה לא אומר שהיא שונאת לוחמים שנלחמים בסגנון יווני, זה רק אומר שהיא תדע למה לצפות מהם בקרב. אגב, אם זאת האפשרות שנבחרה, אפשר לבטל את המענקים לשקר וכו' ולחזק את המענקים שקשורים ללחימה, או להוסיף, למשל, גם מענק לדרג"ש. ובנוגע לסיפור האהבה, אפשר לדעתי (וזו האפשרות המועדפת עלי) פשוט לתת לסיפור לקרות תוך כדי משחק. מניסיוני (נשמע מאוד שחצני להגיד את זה אבל זה נכון, מצטער), סיפורי רקע שנקבעו מראש לדמויות פחות תופשים ופחות באים לידי ביטוי במשחק מאשר אירועים שקרו במשחק עצמו. להגיד שהדמויות מאוהבות זה מאוד שונה מלתת להן להתאהב תוך כדי משחק. או לחילופין.... להחליט שהמשחק מתחיל בנקודה שבה הדמויות כבר מאוהבות, אבל לשחק עם המנחה והשחקן השני מפגשים של אחד על שנים (כמו אחד על אחד רק עם 2 שחקנים) שמתארים את העבר של הדמויות, ואת ההתאהבות עצמה. זאת, בנפרד ובנוסף למשחקים הרגילים עם שאר השחקנים.
