רק בעולם שלישי...

[משוטט בדרכים]

רק בעולם שלישי...

עושה רושם שחלק מהחוויה שלנו במדינות עולם שלישי זה אוסף של חוויות ומצבים אבסורדיים שלא קורים בעולם מתוקן. דברים שאנחנו זוכרים להרבה זמן. חזרתי לפני מספר ימים מטיול עם המון חוויות בקמבודיה. במהלך הטיול רציתי לבקר בשמורת ציפורים על חופי אגם ה-TONLE SAP (שהוא האגם העשיר ביותר בדגים בעולם ותופעת טבע בפני עצמה). ניתן להגיע לשמורה בסירה בלבד ולא דרך היבשה. בקיצור, המשטרה היא בגורם היחיד שאחראי על סירות לשמורה והם גובים את הכסף לפני מעגן הסירות. על סירה אחת הם רצו 50$ (סכום עצום במונחי קמבודיה). כששאלנו כמה תעלה סירה ליומיים הם ענו שלא ניתן אבל בקצת לחץ הם ענו שצריך לשלם יותר. אז מצאנו את עצמנו מתווכחים עם המשטרה על מחיר לסירה...בסוף הורדנו להם 10$ למרות שברור שהם יצאו מרוצים ושלשו לכיס סכום רציני. עם משטרה במדינה כמו שוויץ נניח, זה לא היה עובד. אז איזה חוויות וסיפורים שיכולים לקרות רק במדינות כאלה, קרו לכם ?

 

[sela v]

לא עם המשטרה

אבל שטיילתי באוגנדה, זה היה במערב המדינה. אם אני לא טועה בעיירה בשם Mbarara. אני לא זוכר בדיק את הסיפור, כי זה היה ב-96, אבל חיפשתי מקום לינה, שבסוף היה באונ' של Mbarara אפשר היה לעשות שם קמפינג. ובתחנת האוטובוס המרכזית של העיר, האנשים היו מאד נחמדים, והביאו לי את הרופא (לא יודע כמה רופאים יש בעיירה הזו), שהתעקש לקחת אותי באוטו (הישן) שלו, אבל שם זה משהו שבכלל יהיה אוטו, ולא עזב אותי עד שמצאתי את המקום שאוכל להעביר בו את הלילה.

 

[angels fall first]

משטרה....

פאטגוניה לפני 4 שנים... אני מטייל עם טרמפים וכל ערב באיזור 8-9 אני עוצר ללילה... אז ביום הזה הייתי ליד תחנת משטרה מחקה לטרמפים לכיוון ארץ האש בערב... ראיתי שכבר מתחיל להיות מאוחר... רק מה? הדבר היחידי שיש שם הוא תחנת ביקורת של המשטרה... אני ניגש לשוטר לשאול אותו איפה אני יכול לשים את האוהל שלי... הוא אראה לי שככה בתוך מתחם התחנה ששם אני יכול לישון... כמובן שגם מיים לבישול ולשתיה הוא לא התנגד לתת

או שוב לינה... באחד הלילות לא מצאתי שום מקום לינה זול... (ירד גשם...) שאלתי איזה שוטר איכן ניתן לשים אוהל... הוא בדיוק דיבר אם איזה מישהי ואמר שהיא תחזור להראות לי בעוד כמה דקות... כמובן שהיא לא חזרה... ואני כשהתייאשתי הלכתי לחפש מקום לישון... מצאתי פיסת דשא (כבר היה חושך) והקמתי את האוהל... אחרי איזה שעתיים אני מבין שאני ישן ליד הדיסקו המקומי... (10 מטר בערך...) ב 5 בבוקר גילו אותי כל הכלבים של העיירה... וכשייצאתי מהאוהל... גיליתי שאני ישן ליד נחל שמחלק את העיירה לשתיים... או בקיצור ישנתי באמצע העיירה

 

[antushtush]

ולמה נגמר לי הטיול (או הכסף...) -

שכרתי רכב עם עוד 3 חברים כדי לסוע בקרטרה אוסטרל, וכבר ביום הראשון, על יד פוטה-לה-פו (או איך שלא כותבים את זה, פוטלפו), התהפכנו עם האוטו לתוך תעלה. במזל לא קרה כלום לאף אחד כי פשוט נחתנו על הראש, משך כמה דקות ישבנו המומים באוטו עם הראש למטה

עד שהתאפסנו (אגב, לא אני נהגתי

)וניסינו איכשהו להסתובב, ובסוף הצלחנו לצאת החוצה דרך החלונות. בסופו של דבר כשלא קרה כלום לאף אחד זה יכל להיות אפילו מצחיק, אם זה לא היה עצוב. טוב, זה כן היה קצת מצחיק. בכל מקרה, תוך חצי שעה הגיעו כל המקומיים מהאזורים הסמוכים ועזרו לנו להפוך את האוטו, מה שהיה ממש מבצע, ולבנות את האוהלים, כי החלטנו להישאר בלילה לישון שם ליד האוטו עד שנראה מה קורה. אחד מאיתנו תפס טרמפים למקום הקרוב שיש בו טלפונים והתקשר לחברת ההשכרה/ביטוח ולגרר. אז בלילה הלכנו לישון באוהלים שם לא רחוק מהאוטו ההפוך (העברנו את כל הציוד שלנו דרך גדר לתוך שדה שהיה שם, בעזרת המקומיים), ובאיזשהו שלב בלילה היה נדמה לי שאני רואה צלליות שהולכות ליד האוהלים שלנו. אחרי שסוף סוף הצלחתי לשכנע אותם שזה לא הדמיון שלי (שהוא באמת מאוד מפותח)ואחרי ששמענו כמה יריות, שני הבנים בחבורה (איזה כיף להיות בת לפעמים!) יצאו החוצה וגילינו שאנחנו פשוט ישנים באמצע שטח אש/ציד או משהו כזה! באיזשהו שלב פחדנו שיפגעו במיכל הדלק ויפוצצו אותו, אבל בדיעבד חבל שזה לא מה שקרה (כי אם האוטו היה טוטאל לוסט אין השתתפות עצמית!), ולמחרת בעזרת משאית שעברה הצלחנו להעלות את הרכב מהתעלה אל הכביש, ולמרבה הפלא הוא אפילו נסע, ולא רע בכלל! אמנם לא היו לו חלונות או שמשה קדמית (אבל מגבים כן), ועוד כל מיני ליקויים "קלים", אבל הוא נסע כמו שצריך, וקבענו עם הגרר שיגיע כבר לגבול של צ'ילה ארגנטינה והגענו עם האוטו בעצמינו לשם (נראה לי שזה היה איזה שעתיים נסיעה? לא זוכרת טוב דברים כאלו) ואפילו לא עשו לנו בעיות בגבול. וככה התחיל סוף הטיול שלי... אחרי הוצאות לא מתוכננות של השתתפות עצמית יקרה וכו' חזרתי עם הגרר לברילוצ'ה ומשם לבואנוס איירס לקבוע תאריך טיסה הביתה..

 

[antushtush]

אה, שכחתי לציין, אוטו של חברת

פולספאגן, ברור שהוא ישרוד גם את זה! (פולספאגן גאוותי - נולדתי באוטו חיפושית! בעוד אגב 4 ימים מהיום לפני 25 שנה)

 

[angels fall first]

futulafu רפטינג מדהים!!!

 

[sela v]

עוד סיפור

לא יודע אם מצרים נחשבת מדינת עולם שלישי, אבל עדיין זה סיפור יפה. נסעתי פעמיים עם אוטובוס דרך מעבר רפיח לקהיר. בפעם הראשונה החוויה הייתה יותר חזקה, וזה העובדה שיש שמירה הדוקה על האוטובוסים שמגיעים מרפיח, נראה לי שזה לאחר שהיה בעבר פיגוע באחד מהאוטובוסים האלה. השמירה אף יותר הדוקה אחרי שעוברים את תעלת סואץ עד לקהיר. נאמר לי שאם רכב לא נשמע למשטרה שמלווים את האוטובוס, וזה לא רק מכונית אחת, פשוט הוא ימצא את עצמו מועף מהדרך, והמצרים די מפחדים מהמשטרה שלהם. בקהיר בכלל, מלפנים מכונית משטרה עם סירנה, והשוטרים שעומדים בכל צומת גדולה, מפנים לכבודנו את התנועה, ולאוטובוס אסור לעמוד לרגע הוא חייב לזוז כל הזמן, כמעט כמו בסרט של סנדרה בולוק.

 

[angels fall first]

את זה אני מכיר מהארץ...

שיירות שנכנסות לרצועה...

 

[jeshu]

מקום שבו המשטרה הייתה חסרה אני ועוד חבר מהצבא ירדנון בתחנה המרכזית של צ'אנדיגר - פאנג'אב,הודו. כל מיני נהגי ריקשות ניסו לשכנע אותנו לבוא איתם למלון והייתה לנו הרגשה לא נוחה. ופתאום הופיע סיקי אחד בן 60 בערך - צעק עליהם והראה לנו את הדרך לאכסנייה ממשלתית (רק בהודו...) ואז גם הופיע שוטר עם אלת גומי וגירש את נהגי הריקשה - כי אסור להם להיות בתחנה המרכזית.הוא סיפר לנו שהתחביב שלו זה לעזור לתיירים ולמנוע מנהגי הריקשה לשדוד אותם. הוא גם בא בבוקר לבקר אותנו ואת התיירים האחרים להם עזר יום לפני...

 

[sela v]

יש כמה מדינות

שישנם שוטרים שעובדים ביחד עם העולם התחתון או לפחות מעלימים עין תמורת כל מיני טובות או חלוקת השלל.

 

[jeshu]

אני דיי בטוח שבכל מדינה יש כמה כאלה

 

[sela v]

לא בדיוק

אני לא אומר שאין שחיתות בכל מקום בעולם במידה מסויימת, רק שבארצות יותר עשירות לא יהיה משתלם להטריד תייר, לא כל שכן תרמילאי, כי התמורה ששוטר יוכל לקבל היא זעומה לעומת העונש אם יתפס, לכן זה ברמות הרבה יותר גבוהות.

 

[ללי שוברת שתיקה]

שוטר טלפון ביפן

באזור הבאסטה שלי, ע"י אחת מתחנות הרכבת, היה לו שוטר טלפון כזה (אני חושבת שהכינוי בא להם כי יש להם מין חדרון כמו תא טלפון פיצפון ויתכן שזה רק בדמיון שלי שככה כינו אותם), הוא היה השוטר המקומי ויום אחד הוא בא אלי והודיע לי שבכל בעיה שיש לי אני יכולה לפנות אליו והוא יעזור.ממש נחמד מצידו לאור העובדות....אולי בגלל שאני קצת טיפטיפה

? (אני חושבת שזו ההודעה הכי משעממת שכתבתי בפורום הזה אי פעם

)

 

[Terminal Frost]

הכי חשוב - טוב שאת יודעת שאת כוסית

 

[ללי שוברת שתיקה]

אני סוכית?

בכלל תכוונתי בלונדי.

 

[sela v]

שוטר טלפון

מזכיר לי, ואולי גם את נתקלת בזה. זה את האנשים שיושבים ליד תא הטלפון הציבורי באוגנדה ומוכרים פעימות מונה מהכרטיס. למה? כי לקנות את כל הכרטיס זה מאד יקר. זה היה ב-96, שהייתי שוב באוגנדה ב-2001 זה כבר לא היה קיים, והיום גם שם כמעט לכל אחד בקמפלה יש נייד, אפילו לאנשים שאין להם הרבה כסף.

 

[ללי שוברת שתיקה]

לצערי

לא הייתי עדיין באוגנדה, אבל לא ראיתי את התופעה זהו באף מקום אחר באפריקה. אבהל זה מזכיר לי את הסירגיות ב - בודדות.

 

[ללי שוברת שתיקה]

אבל, סיגריות- תיקון טעות

 

[SPnage]

עם מדברים על טלפון

ברחובות הראשיים של אולן בטאר בירת מונגוליה רואים לפעמים אנשים הולכים ברחוב ומחזיקים ביד אחת טלפון, כמו שמלצר מחזיק מגש ועליו כוסות יין. מסתבר שתשתית הטלפונים שם כל כך גרועה שחברה אחת השקיע ברשת סלולרית, ובמקום טלפונים ציבוריים יש להם טלפונים סלולרים שנראים כמו טלפון שולחני רגיל, ומשלמים לפי השימוש. פעם אחת הייתי צריך להתקשר, אז פשוט עמדתי ברחוב וחיכיתי ואכן כעבור 2 דקות הגיע איש עם טלפון. מאוד מוזר לדבר ככה באמצע הרחוב.

 

[חי בר]

עוד סיפור: "איך זה יכול להיות" ../images/Emo13.gif

במהלך הטרקים הארוכים בצפון קניה לא פעם נאלצנו להסתפק במה שיש למקומיים להציע בכפרים קטנים ונידחים. בחלקם יש איזה סוחר שמביא על חמור (או גמל) "אספקה" לכפר ובחנות שלו אפשר למצוא רק כמה דברים דלים למשל דליים של שומן צמחי, בקבוק קטן עם קרוסן, כמה מסמרים חלודים, סיגריות (נמכרות בבודדות), וזלין (אין לי מושג למה, אבל נזירה באחד המסיונים סיפרה לנו למה זה משמש

), קמח תירס בשביל אוגלי ועוד כמה דברים כאלה. טופ, באחד המקומות התמזל מזלנו והיה גם קופסת קרטון שהיה כתוב עליה שיש אלף עוגיות (כמו פתי-בר אבל מעפן). אחרי שבועות שאכלנו רק תפוחי אדמה, חלב גמלים ועוד כמה דברים כאלה קפצנו על המציאה ושלאנו כמה עולות העוגיות, שהיו מחולקות לקבוצות של 5 עוגיות בתוך מעטפת ניילון. "5 עוגיות בשילינג". טופ, סבבה, אבל כאמור היינו מוכנים לאכול את כל הקופסא- כולל הקרטון והניילונים. אז שאלנו כמה תעלה כל הקופסא? "5000 שילינג".. האא?? חמש עוגיות- שילינג, אז 1000 עוגיות צריך להיות 200 שילינג, לא? (שלא לדבר על הנחה לכמויות). לא, הסוחר התעקש- כל הקופסא: 5000 שילינג. טופ, היינו חייבים את העוגיות אז ניסינו אסטרטגיה אחרת: "כמה יעלו 200 חבילות של עוגיות?". כאל התשובה היתה קלה- 200 שילינג. "אז תביא לנו 200 חבילות". ככה העברנו את כל אחה"צ כשכל הכפר בא לעזור לספור (עד 200, זה באמת קשה) ותארו לעצמכם את ההפתעה והתמהון כשהסוחר ראה שלקחנו את כל הקופסא- תמורת 200 שילינג. "איך זה יכול להיות"?? עד היום הוא בטח חושב שה-WAZUNGU רימו אותו