מחשבות על צורך ברקומפרסיה
אני מסכים עם דברים שנאמרו שרקומפרסיה לא צריכה להיות *ה*תרופה למחלת דקומפרסיה. אבל נראה לי שיש מצבים שכן יש מקום לפעולה כזו, מלבד במצבי חירום. קורה שבסיום צלילה יש חשד שהצלילה לא התנהלה כראוי. למשל שהעליה היתה קצת מהירה מהמהירות המותרת, או שקיצרנו את חניית הביניים או שנמשכה קצת יותר זמן מהמותר בטבלאות (וכד´). ואני מדבר על מקרים *ללא* ראיה מיידית של סימני מחלה. הרי זה לא סביר שבכל מקרה כזה מייד נטוס לתא לחץ. למי לא קרה ששכח פעם חניית בטיחות, או שלא הצליח לשמור על עומק מספיק בחניה כזו? זו לא סיבה לפינוי חירום לתא לחץ. אבל במקרים כאלה, אני חושב שבהחלט כדאי לשקול ביצוע רקומפרסיה, כל עוד היא אינה נעשית כצלילה חריגה. אפשר לבדוק בטבלאות/במחשב ולבצע צלילה חוזרת. אני רק לא יודע מה התנאים האידאלים לצלילה כזו. אולי מישהו יוכל לתקן/להשלים אותי?